<h1>הקדמה</h1>
יוסף דוד בן יצחק זינצהיים
<b>הקדמת המחבר</b>
<b>אמר</b> יוסף דוד בן א"א מורי ורבי הרב החסיד מוהרר יצחק זינצהיים זלה"ה שהי' אב"ד בק"ק טריר ובק"ק נידרענהיים מנוחתו כבוד. פתח דברי ברכות והודאות למלך עולם. ומלואו בחסדו ברא מין האנושי בצלמו ובחר בישראל עמו. ונתן לנו תורת אמת תורת חיים שעשועים מעשה ידי אמן. היא חיינו ואורך ימינו. והשפיע מחכמתו ליראיו והיא המחזקת ידינו בגלות המר והנמהר הזה. ולי עבדו הטה חסדו. ושם חלקי מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות. אחת היא יונתי תמתי בה חסיתי מנעורי אשר נתגדלתי על ברכי א"א מו"ר הנזכר. אשר שמש במה רבנים מובהקים ארזי הלבנון בעלי תריסין. והוא הדריכני מנעורי בלימוד הישר והמושכל מיוסד על דרכי עיון האמיתי בש"ס ופוסקים ראשונים. ומעט מן האחרונים כי אמר לא טוב לגבר כי ישא עול הפלפול מנעוריו. ולבקש חשבונת רבות כי אם למגמר מעקרא על דרך האמת הברור בדברי ראשונים. ולאחר דוויית דודים. בש"ס ופוסקים. אז יצא יצא להתעלס באהבים. לירד לעומק ולהרחיב הפלפול בדברי ראשונים. וגם את אחרונים. כי הפלפול והסברא הישרה נצרכים מאוד בדרכי ההוראה להוציא דבר מתוך דבר. כאשר עשו בעלי התשובת הקדמונים וגם האחרונים הסמוכים לזמנינו. ואשר לא ניסה באלה דרך עיון הישר. לעולם לא יוכל להוציא דין לאמיתו. ובדרך הזה הלך עמי מר אבי הרב זצ"ל. ותהלה לאל עשה והצליח. ויוצא ציץ ויגמל שקדים על דרכי התורה עד זמן חתונתי שהייתי כבן עשרים שנה. כבר למדתי אצלו כל הש"ס חוץ מסדר קדשים. וטא"ח. וי"ד וחלק גדול מן הח"מ. ואחרי כן ברב חסדי ה' ישבתי באהלי התורה מתוך הרוחה. אין לי מחסור בעסקי העוה"ז ושמרתי מזוזות פתחי התורה מתוך הרחבת הלב. וה' גמל עמי חסדו להיות מתמיד עליה כפי יכולתי. ואמרתי אז עת לעשות להתחיל הש"ס פעם שנית עם הפוסקים בעיון רב הדק היטב ולירד לעומקה של הלכה. ואת אשר חנני אלדי' כתבתי לי למשמרת. וכמה דברים הרציתי לפני א"א ע"ר זצ"ל ואמר יישר. ובהיותי כבן שלשים כבר עלה בדעתי לחבר חיבור על הד' טורים כעין חיבור הרב כנסת הגדולה ויד אהרן. מן הספרים הבאים אחריהם. ובהיותי עוסק בגלילות הספרים. רשמתי אגב גררא חידושים יקרים אשר מצאתי בהם משכיות כלי חמדה. כדרך אשר עשו הרב כנסת הגדולה ויד אהרן. וגם ראיתי ששני מחברים אילו לרוב מלאכתם. וגודל משאם. השמיטו הרבה דברים. בספרים שהי' בימיהם. את הכל העליתי עם דברי אשר שם אלדי' בפי על ספר. ובשנת <b>תצליח</b> נפתחו דלתי בית המדרש הגדול ההוקם בעיר בישא ע"י גיסי הגביר המנוח המרוחם כ"ה <b>נפתלי הירץ מעדלסהיים</b> זצ"ל הוא הגבר אשר הקים עולה של תורה ושמו יצא בכל המדינות גודר גדר ועומד בפרץ בת עמו. גדלו ורבו מעשיו במלאכת שמים הן בעבודת גופו לפני מלכים יתיצב ושם נפשו בכפו והציל רצוצים למות פדה מני שחת. הוא ביטל את המעוררי' ואת הצוערים והסיר חרפה מעל עם ה'. והן בממונו צדקתו עומדת לעד. השכיל אל דל ונפשות אביונים השביע. והלך לפניו צדקתו. וכבוד ה' אספו בטרם באו ימי הרעה בשנת תקנ"ד דרך גבר בעלמא דקשוט קאי מנוחתו כבוד תנצב"ה א"ס. ואז התחלתי הש"ס פעם שלישית עם חבירים מקשיבים לקולי בעיון נמרץ. ואמרתי הנה עת דודים לסדר חיבורי על הש"ס תחילה ולהציע לפניהם כל דבר הקשה. ולמדנו יחד עד שנת <b>ברחמים רבים</b> שאז הלחץ והרעש מלחמה גברו. והכריחו אותנו ללכת לעיר שטראסבורג. והיינו עוסקים ביחד עד סדר קדשים:
<b>ויהי בשנת תקנ"ד</b> באו ימי הפקודה ימי הזעם פתח ה' אוצרו ויוצא כלי זעמו אמרנו נגזרנו לנו. ולולי ה' צבאות הותיר לנו שריד. כמעט גוענו כולנו אבדנו כי גזרו כתבו על קרן השור ב"ו ועל כל הספרים בכתב אשורית שישרפו אותם. ובעו"ה כמה ס"ת וספרים רבים ויקרים נשרפו ונשסו אוצר כל כלי חמדה. והוצרכתי לגנוז הספרים שלי. ובעת הצרה וזעם שבתו עוברי אורח ים תלמוד ודרכי ציון שוממין. ודלתי העזרה ננעלו מתורה ומתפילה. ואפי' המשנה השגורה בפי לא יכולתי ללמוד אפי' פרק אחד ואני בתוך הגולה הולך ונודד מעיר לעיר ומגבול לגבול. עד בחמלת ה' על מין האנושי. השבית החיה רעה מן הארץ ועבר הזעם. ואיש על מקומו בא בשלום. ובהיותי באלה מסעי בפרצו"ת דרכים. כיונה מתנודד מפינה לפינה נדרתי נדר גדול לאלקי ישראל. אם יהי' אלקים עמדי והשיבני אל מקום חפצי ואל נוי כלי חמדתי היקרים הני ספרי דבי רב. אסדר חיבורי. ואפיצנו בישראל. לאור הדפוס אם יהי' ביכולתי אולי יהי' תועלת לאנשים כערכי. ובחמלת ה' השיבני מכון שבתי והתחלתי לסדר בסדר נכון ולהעתיק מה שחשבתי שראוי' להעלות על מזבח הדפוס. ולא הלכתי בגדולת ונפלאות להיות קולע אל השערה בדרכי הפלפול ולקשור נימא בנימא. כי לא חפצתי באלה. רק מה שחשבתי שהוא על דרך האמת וצדק לאמיתתה של תורה. שמתי באמתחתי. והיתרון הנחתי. וכמה פעמי' כוונתי	לדעת ראשונים. בספרתם כתוב. או לדעת אחרונים שנדפסו אחר כותבי. ומשנה לא זזה ממקומה. וכתבתי וכן	מצאתי. ואם אולי לפעמים שגגתי בזה. והמעיין ימצא דברי כתוב בספר. אל יאשימני בזה. ועמו הסליחה. כי כל יודעי ומאהבי יעידני. כי מכיר אני את ערכי ולא זחה דעתי עלי. ומעולם עד היום הזה לא רציתי להשתמש בכתרה של תורה ולנהוג שום נשיאות. או להתהדר לפני גדולים וקצה נפשי בזה וכמה פעמים באו לידי הספרים אחרי כותבי חידושי על ספר. והטרדות והעיון לא נתנוני לחזור ולעיין בכל הספרים חדשים מקרוב באו. כי לא ככחי אז כן עתה כי ימי הבהלות המה הזקינוני קודם זמני. אם כי לא הגעתי עדיין לזקנה וכתבתי סתם. עיין בספר פלוני:
<b>והנה</b> הראשונים לא עשו הקדמה לספריהם. ורבי לא חיבור הקדמה למשנה. וכן מסדרי התלמוד וכן עשה הריף ורב אחאי גאון בשאלתות. ורש"י בפירושו לתורה ולתלמוד. אמנם הרמב"ם עשה הקדמה לפירוש המשנה ולספרו יד החזקה וכן עשו רוב המחברים הבאים אחריהם ותועלת גדול הוא למעיין. להודיע לו בהקדמה קצרה מהות החיבור ומה ימצא בו הקורא. והנה תכלית חיבורי זה הא לידע כל מקום בתלמוד ומפרשיו אשר נמצא עליו קושי' או תירץ או פירש או הערה בספרים שלא חברו על סדר הש"ס. שאלות ותשובות ספרי דרוש ומפרשים על הרמב"ם וכדומה את הכל ציינתי על ספר במקומו הראוי כדי שימצא בנקלה וכבר הקדימני בספר כנסת הגדולה א"ח מהדורא קמא ובתרא ויד אהרן מהדורא קו"ב אמנם אני הוספתי יותר משלש מאות ספרים. ומה שהשמיטו לקטתי אחריהם. ובכל מקומות בש"ס שהביאו התוספות דבר אחר הן מאותן מסכתא או ממסכתות אחרת. ובאותו מקום התוספת לא העירו עליו הבאתי דברי התוספת אלו במקומם. וכתבתי עיין במס' פלוני בתוספת. וזה תועלת גדול למעיינים. כי דברי התורה עניי' במקום אחד ועשירים במקום אחר. כי רוב פעמים אין סגנון התוספות בשני המקומות שוים. ואם כי לפעמים כתבתי עיין במקום פלוני בתוספת וידמה המעיין שהוא דבר פשוט. המעמיק ימצא בו טעם ותועלת כמ"ש מה שד זה כל זמן שתינוק יונק מוצא בו טעם ובחידושי אשר העליתי למזכרת. לפי שאין מדרש בלא חידוש עיקור כוונתי לתרץ דברי הראשונים ולהצילם מקושיות האחרונים. בדברים אשר חשבתי שהם לאמתתה של תורה. ואקוה כי יהי' בזה תועלת לאנשים כערכי. והנה בימי הבהלות אשר הוגה ה'. מגודל היראה שרפתי כמה חבילות כתבים. ובתוכם ע"י שגגה כמה חידושים על מס' ברכות ושבת ולא הי' לי פנאי לחזור. ולעיין באלו שני המסכתות. והנה במחברת ספרי' חדשים נחלקו הדיעות ויש מהחכמים הראשונים גם בזמנינו אומרום עשות ספרים אין טוב כי גורם לביטל תורה. ויעוין בספר ארחות צדיקים ומהרש"ל בהקדמתו ליש"ש מ"ש בשם ר"י בעל התוספת והחכם הגדול מו"ה יש"ר מקאנדיאה בספרו נובלת חכמה אמר. כי יותר מה שהביאה הדפוס תועלת לעולם. קלקלה עלינו בהוצאת ספרים הרבה לאור. אשר לא הי' ראוים. וע"י הריבוי יבלבלו את דיעות ההוגים. ואם שאינני כדאי להכריע. אומר אני שתי דיעות כאחת טובים. כי בימי הנעורים טרם מילא אדם נפשו ושבע מלימוד הש"ס ופוסקים אין טוב לאדם לעיין רק בספרים הנצרכים ממחברים מפורסמים מפני ביטול הזמן. וכאשר ריווה דודים ושבע ודשן בלימוד הש"ס וראשונים. ראוי ונכון לעמוד ע"כ הדיעות. כי הספרים הטובים הם רבותינו ומהם נלמוד דעה והשכל. וכמה ספרי' יצאו לאור בזמן אחרון. מאירים לארץ ולדרים אשר לא יכחיש אדם כי מחבריהם טובה גדולה עשו לנו. ומהם נקח סברות ישרות. מחודדת ונבונת. ואותם הספרים שאינם ישרים בדעות וסברות. כל בר דעת. יבחין במעלתם. לקרב את הקרוב ולרחק את המרוחקים. וישמע חכם ויוסיף לקח. וכגון דא צריכין למודע"י. כי כאשר התחלתי ספרי זאת רתיחת הנערות היתה בי ואף כי נזהרתי מאוד לפגוע בכבוד שום מחבר. אולי באיזה מקומן מחמת העיון לא נמלטתי מלישנא דמשתמע מיני' שום דבר שיוכל המעיין לחשוב שהוא נגד כבודם. ואף כי נזהרתי מאוד בהעתקת ספרי שנית לתקן כל מה שמצאתי. ואם אולי בכל זאת נשאר איזה דבר שאינו ראוי. במטו מינייכו מרנן ורבנן אשר הם בארץ החיים. ואשר אתנו פה היום לאורך ימים ושנים. להעביר על מידותם ולישרי לן מר. כי עמם הסליחה. כי לא במרד ובמעל נעשתה. רק בשגגה היא. באשר ידעתי את מיעוט ערכי בערכם. ומה אני לבוא אחריהם בלשון מדברת גדולות וכל מקום אשר מגיע שם לשון שאינו נקי כלא הי' יהי' לא שרירין ולא קיימין. ויעוין מ"ש בספר שם הגדולים אזהרה גדולה לפגוע בכבוד שום מחבר ומעשה נורא שאירע בזה. והנה ידעתי נאמנה. כי לא נמלטתי מן הטעות בכמה מקומות. והרי לגדולים אשר קטנם עבה ממתני כן אירע. ואין אדם עומד על דעת תורה אלא א"כ נכשל בה. וחכמי התלמוד לא מנעו
עצמם לומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי. אעפ"כ אחלה פני המעיין. אל ימהר לתלות בי	הטעות כ"א אחרי העיון הנכון והתבוננת כראוי. כי נזהרתי הרבה בכותבי זה. ובררתי האוכל כפי יכולתי וכל דבר ספק ויש עליו תשובה כתבתי בעצמי מה יש להשיב. והנה לא קדמתי פני רבותינו הרבנים החכמים בדורינו. מאירים כספירים באשר ספרי זה אינו להלכה למעשה. רק מורה דרך ה' ליורדי ים התלמוד. מורה ומעורר לבב המעיין. א"כ למה אטריח אותם בזה. ושארית ישראל לא יעשו	עולה להדפיס חיבורי זה שנית בלי רשותי או רשות ב"כ	משך עשרה שנים מהיום. ומאן דעבר ולא חש כבר מילתו אמורה. ליקום האי גברא בארור ח"ו ואם יחנני ה' ויהי' דברי אלו טובים בעיני חכמים. אזי אוסיף ידי שנית ושלישית להוציא לאור אי"ה שאר החלקים על הש"ס ופוסקים אשר המה מוכנים אצלי. אנא ה' הושיעה נא:
<b>ומחזקנא</b> טיבותא למטיבים נדיבי עמי הגבירים האחים בני גיסי הגביר המרומם המנוח זצ"ל כ"ה <b>ליפמן</b> וכ"ה <b>ברוך</b> וכ"ה <b>טוטרוס</b> בפאריס הבירה הולכי דרך אביהם הנדיב זצ"ל ידיהם פתוחת להשפיע לכל שואל. אשר הזילו זהב מכיסם להחזיק ידי בדפוס ספרי זה. ולהוציא לאור צדקו. כי רב היא ההוצאה עד מאוד. אתה ה' תשמרם ותגן עליהם ועל ביתם ויפתח להם שפע ברכתו להריק להם עד בלי די. ויתן ויחזור ויתן:
וקראתי שש םפרי <b>יד דוד</b> חלק ראשון באשר לא זכיתי לבנים זכרים להיות לי יד ושם בביתו ובחומתו של הקב"ה. טוב מבנים. ואליו אתחנן הושיעה נא לבן אמתך. ויהי' דברי אלו לטובת ולתועלת לומדי תורה לשמה. וישוב ידי ויחזקני לעשות חיל עוד להוציא לאור את השארית. והי' אם חפץ בנו ה' והראנו אותו ואת נוהו לשבת ולהגות בתורתו על הארץ הקדושה. בשוב את שיבת ציון. וירושלים יכונן ועינינו רואים ושמחים <b>אמן סלה</b>:
<b>ואלה דברי חתן הרב המחבר</b>
<b>דברי</b> העבד פורץ ועושה דרך בתוך הבאים,
מחוי קידה בשבחא דאורייתא אמרים ונאומים,
להראות לעמים לשרים את יפיה אגיד מישרים,
חזו גברא דאתי מביא וקורא דברי חכמים,
<b>דברי</b> הגבר הוקם על עולה של תורה ליתיב בביה מדרשא כולי יומא תנוי. זאת נחלת אבותיו מעולם אתסנאי דאבוהון אשר מעולם אנשי השם. גברין גברין בני ענק. בי דינא בתר בי דינא עושים מלחמתה של תורה. רובה קסת והיו למאורות. שרי צבאות ישראל שליטים ומגינים יוצאים בראש במלחמת בית <b>דוד</b>
<b>דברי</b> בו רחם ירחמנו ה' כי בלהות הזמן עליו נהפכו מכאן לקובלנא מן התורה. חסורי מחסרא גדלו צערותיו ודאגותיו. וכל היום בעבודת ביתו תורתו אימתי נעשית. זעיר שם זעיר שם. פרט ועוללת כמאן דמלקט בכרמי דמי. וכל יומא בפחדא דרך גבר בעלמא דהבא טבעא איש לבצעו פונה אלילי כסף ואלילי זהב ומאן דלא ידע האי סורו קראו למו לא מיני' ולא מקצתי' איש לפי אכלו על המחי' ועל הכלכלה ישוב ה' ירחם רחמנא לבא בעי. ובחסדו יעשה דרך בקשה לפליטת בית <b>דוד</b>
<b>דברי</b>	אלה גברא זעירא כלא דמיא שועל בן ארי בר אבהן השרידים מעולם אנשי	השם מר זקיני הרב הגדול מו"ה צבי הירש אויערבך זצ"ל מקום מנוחתו צדיק בית מלונו בק"ק ווירמיישא ומר אבא הרב המובהק מו"ה אבי עזרי זעליג אויערבך זצ"ל תנא קאי בק"ק פוסוויילר ומר זקיני אבי אמי הרב החסיד העניו מו"ה יצחק זינצהיים זצ"ל. גם פה שכן בק"ק נידרענהיים עם המלך מלכא דעלמא יתבין. מהלכים בין העומדים אין ישיבה למעלה בי גזא דרחמנא מוהרקייהו דהנהו מעשיהם של צדיקים המה הברכה אשר השאירו כתבי קודש מרובים בתים מלאים כל טוב דברי חכמים וחידותם כהאי מילי מעליותא רחמנא לסעדן מרי דעלמא ישוב ויבנה חרבות למלא ידינו להפיצם בישראל להוי שמעתתייהו מבדדן בעלמא אהליך עולמים תפילות <b>דוד</b>
<b>דברי</b> חכמים בנחת היינו הך דאתינן עלה חזו דאתאי השמש יצא על הארץ. הדרא ארעא והדרא בארה שרגא בטיהרא טהר יומא וטהר גברא. לא מראש בסתר כ"א גלוי לכל העמים האי ספרא דבי רב ספרא וזיני' עלוי' וילך הלוך וגדול. כי גדלה ידו. פרש שר על כל מחמדי בית ציון המצוינים בהלכה. אעיקרי' דמלתא קאי ספרא וספרי וכולא תלמידא מרישי' לסיפיה ומסיפי' לרישי' מדרש אין סדר למשנה ומימיו מן המקדש יוצאים. יורד ושופע מטורי סמני"ם שם קיבץ ורבה שרי מאות ושרי אלפים דברי חכמים בחצייהם ובטירותם. מפחדים מפורדים איש על מקומו ועל דגלו מטיביתי' דמר הרבה ציידים. ויביאם אל גבול קדשו כולם כרוכים יחד נתונים נתונים המה לו באתרא דלא ידעין מעשיו נפלאים ויעש <b>דוד</b>
<b>דברי</b> דברים הדברים אשר דבר נופת ודבש תחת לשונו אף אסף בחפניו מלא רוח דעת ובינה. מה שעשתה חכמה כתר לראשה. המה יסודי עולם טינרא תקיפא. ונאספו שמה כל העדרים. את ראשונים ואת אחרונים לא הניח דבר גדול ודבר קטן. הוית דאביי' ורבא ומילתא זעירתא וחומרתי' עשאם כמין חומר. ואת אילי הארץ לקח וישת עליהם תבל. חבלין יש בה בשרא שמינא אפתורא דדהבא לרבנן ולתלמידהון ולכל מאן דעסקין באורייתא נמנו וגמרו בריך רחמנא מרי דהאי ביתא ותצלת רוח ה' אל <b>דוד</b>
<b>דברי</b> האיש אדוני הארש אתנו אין דומה שמיעה לראיה אנא דחזיתא לר'בי מאיר גלי' לדרע' ונפל נהורא כפטיש יפוצץ סלע נטל ידיו ושנה לן פרקין. אשר גדלני כאב. דכירנא כד הוינא טליא ועד עתה לא מש חסדו השפיע מאורו. ספא לן כתורא טול ובריך. אב"א קרא אב"א גמרא דומה לגל של אגוזים לא פסק פומי' מגירסא ובתורתו יהגה כולי יומא תנויי ויאמר <b>דוד</b>
<b>דברי</b> השירה הן היום אודה לה' להוי שמי' דאלהא מברך מלכא דלעלמין חיי שהחיינו לברך על הטובה מטיבותי' דמר האח חמותי ראיתי אור. חמי חמי פרצופא דהאי גברא דמי לבר אלהין. ותלמודו בידו וכל בית ישראל רבנן ותלמידהון. ירוו מים בששון. ושערי תורה פתיחין לפניהם. פחתו שערים ויבוא גוי צדיק. ויבוא גם העבד בתוכם בברכת הדיוט. טמנתי עצמי בין הכרמים ופעם כה ופעם כה אשר חנני אלדי' בחסדו. הני מילי דאגדתא אשר ידבקין בני ישראל ביראת ה' ומתוך אגדה אתה מכיר מי שאמר והי' העולם. ולקחתי פעם מבית גנזי. אתי ספונים צדקת עבדי ה' מרי' דאורייתא אבותיו צדיקים החכמים זצ"ל להוי מדכרין שמייהו בגו רבנן. להיות להם למזכרת טוב. מדכרין ומברכין עד יקים ה' דברו. ויתן לי כח וחיל להעלות דבריהם כגחלי אש. ונוגה לו סביב אצפה לה' עוד יתן רחמנא קושטא קאי כאשר נשבע ה' ל - <b>דוד</b>
<b>דברי</b> לי אליך השר צור ישראל וגואלו. מרי דעלמא סלח נא לפשע עבדיך. כי גדלו כאבי ובמה יתרצה העבד. כי אם בראשית חכתה יראת ה' אותך אדרוש אנא תהוי כפרה עלי על כל דבר פשע וחטאת נעורים לא תזכור. אורייתא היא דמכפר אין לי מועדת אלא אלו. הצליחני אחת אבקש שבתי בבית ה' ולהשתעשע בתורתו. היינו גילה היינו רנה. הסר ממני כל נגע וכל מחלה ולהט הדאגות המתהפכת ומגלגלות כלה גרש יגרש. ויהי אך יצא יצא ויבוא חדוה וששון תורה וגדולה. ועל כל קהל ישראל יאמר נא. הושיעה ה' כי גדלה רחמיך הן הן גבורתיו. ליקו מר לגו ביתא. ולנקוט פירא בידי' ללקט שושנים לקוטי בתר לקוטי ולקיטתו כאחד. ליתב העיר על תילה וישראל על מכונו. יראו עינינו וישמח לבנו. ציון דורש יש לה. ועושה חסד למשיחו ל - <b>דוד</b>
אנא בריה קלה דלא ידע לבסומי קלא מדבר ברוח נמוך
<b>אברהם בהרב מו"ה אבי עזרי זעליג אויערבאך זצ"ל מפוסוויילר</b>