מנחת זכרון זה לשון הרשב"א בת' סי' תקפ"א מדת התורה שהוא כותבת ומפרסמת עושי מצוה, ואם התורה עשתה כו' צריכים אגו להלוך אחר מדותי' של תורה שהן דרכי נועם הנה בהצלת יוסף כו' ובפ' י"ג דף קל"ג עמדו וכתבו יוסף בן יועזר הכניס אחת ובנו הכניס שש מכאן אתה למד שחיו נוהגין לרשום שמות המקודשים לשמים להיות להם זכרון טוב על מצות ולפתוח דלת עושי מצוה עכ"ל." ועל הטוב יזכר שם הגביר המופ' בתו"י החסיד המפורסם לשם ולתהלה כ"ש מו' יהודא ליב זלאטאפלסקי מק"ק קרעמניציק יע"א אשר לקח המצוה הגדולה והנוראה לו למנה בריבוי הוצאות להחזיק אותי על שולחנו, באין מחסור כל הצטרכותי, שאוכל לנוח דעתי להעתיק הס' הק' במנוחה, וישבתי בביתו ימים רבים, ישלם ד' גמולו בעד צדק מעבדיו וכשרון מפעליו בעלמא דקשוט, ולבניו הנחמדים והנעימים יזכרם ד' לטובה וירום קרנם בכבוד שלום בגבולם ישאו ברכה באהלם ברוחניות וגשמיות כה"י בכל טוב בכפליים, עדי שנערה ברנה רעיון וירושלם בב"א. הקדמת המעתיק והמגי' ספר הקדוש אילמה רבתי. לבי לחוקקי אבירי ישראל המתנדבים בנדיבות לבם לעסוק בתורת משה איש האלקי הרמ"ק זללה"ה אשר הניח אחריו ברכה וחיים למי שחפץ לעסוק בדא"ח ובזכות זה נזכה לעלות ברנה לארץ החיים, והנה עמידת דברו באין צורך כי כבר ידוע ומפורסם לכל תועלת לימוד חכמה הזאת כמבואר בספרים, ובראשם זה האיש משה הוא אלקי הרמ"ק מרעש הארץ בקולו ויאיר נתיב אחריו בחיבורו אור הנערב, ע"ש, אך באתי להזכיר חידוש אחד אשר עדין לא שזפתהו עין רואה בחיבורו על ספר יצירה ועודנו בכ"י להזכיר בשמו והוא זה כי אעפ"י שאין זה לשונו ממש, אביא כל המכוון בדברו, והנה כי לא די שהוא פליאה בעיני כל ללמוד חכמת הקבלה מצד קוצר המשיג ועומק המושג הוא זללה"ה הוסיף קושיא עצומה כי באמת הבן שואל על מה עשה ד' ככה לדור האחרון אשר פעל ועשה בימיהם להביאם אל חדריו להראות להם מעשה מרכבה ומעשה בראשית הנעלמים מעיני כל חי, ירצה אפי' מברואי מעלה שהם חיים וקיימים, וגלוי לבני אדם אשר בעפר יסודם, וביחוד בגלות המר והנמהר ושוכנים באויר ח"ל אשר מצד אויר הטמא יתעבה שכלם וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא ומטעם זה יאות הוא להעלים מעמי הארץ טעמי תורה ומצות כסודות עמוקים, ומי יתנני כירחי קדם אשר שלו הייתי בבית מקדשו וענן ד' עליו, ולא הי' בידם (ר"ל בגילוי) פנימיות התורה וסודותי', כ"א לעשות מצות ככל הכתוב בתורת משה כפשוטה, וענין הקושי' הזאת הגדיל בעיני רואי' וכאשר תאמר ותפליא אותו בעיני העם יאמר אליך גם בעיני יפלא ואין אתנו יודע עד מה, אבל הוא ז"ל הפליא עצה הגדיל תושי' למעלה למשכיל למען סור משאול למטה, ויגדיל תורה ויאדיר, והוא בהמשילך משל צודק ונאמר כי מדרך הטבע הנטבע בחמלת האב על הבן להשגיח עליו בכל מה שיצרך, הנה לא כל העתים שוות בזה כי הנה בעת שהבן הוא בבריאות על משג השווה האב אינו משגיח. על הבן אלא בדרך כלל במאכלו ושאר דברי' עם שאר בני ביתו וארוחתו ארוחת תמיד מה שהם אוכלים ושותים ואינו מפזר עליו ממון לשום לו מאכל ביחוד לבדו באומרו שהוא ללא צורך כי מצד מה שהזמין מלחם ובשר ומשקה לכל בני ביתו בזה ימלא ידו מברכת הבית ומסתפק מן המזון אשר בכליהם, אבל אם ח"ו יארע מיחוש קל בסיבת אשר אכל מאכל רע אזי האב מתחיל להשגיח על הבן בדרך פרט לתת לבן מיני מרקחת ולחם צלול בלי תערובות סובין ומורסין באומרו כי הטבע בני עכשיו אינו יכול לסבול מאכל של שאר בני בית כי המה בריאים והוא חלש במזגו ופן יארע לו חולשה יותר, וכשח"ו יארע לבן חולשה יתירה אזי מדרך הטבע להשגיח על הבן יותר ויותר ויצטרך לרופא נאמן לתת לו עצה איך יתנהג עם בנו בענין המאכל ומשקה כפי שיוכל שאת עד כשח"ו יארע לבן חולשה שהוא בסכנה עצומה אשר כל אוכל יתעב נפשו ויגיע עד שערי מות הנה האב מפזר ממון הרבה על רפואות ופעמים יצוה הרופא ליתן לפיו טיפות של רפואה לחזק הלב והנה הבן החולה מצד חולשתו הגיע לו קצת טירוף הדעת וימאן לקחת הטיפות לפיו, עכ"ז נותנין לו בחזקה ומדרך הטבע כשנותנין לו שלא ברצון אזי יזובו הטיפת לצדעיו ועל הלחי ומעט ממנו שיגיע לפה של החולה ובזה האב שדי זוזה בכדי עכ"ז יאותו לו וישר בעיניו לאבד שאר הטיפות בשביל אותה הטיפה המגיע לפה התולה כי מטיפה אחת לבדו יביא תועלת לחזק לבו ולהשאר על חיותו המצומצם בעת חוליו בכדי שלא