רוח חיים
פרק א
כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' • הנה ידוע כי בעת יעלה על רעיוני איש לעשות מצוה נעשה רישומו למעלה ומתעורר עליו אור מקיף מהקדושה וסוכך מחברתו והאדם בתוך והוא לו לעזר ולסעד לגומרה כי הוא יושב כמו בגן עדן ממש מקום קדוש • והקדושה מלבשתו ועל ידי גמר המצוה יותר מתחזק הלבוש ומאיר והאור מסתלק מח"כ לגן עדן וזהו שכרו לעתיד • וכן ר"ל ע"י עוון מתדבק בו וסובב אותו כח הרע וכנ"ל ואחר המעשה מסתלק הכל לגיהנם ומובדל מהקדושה כמו שכתוב (ישעיה נ"ט) עונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו' [ועיין נפש החיים שער א' פ"ו ד"ז ע"ד בהג"ה] וכן אחז"ל (עירובין י"ט ע"א) עמק שמעמיקין להם גיהנם • פירוש הם עולמם מעמיקים לפס הגיהנם [וע' לקמן פ"ב משנה א' מ"ה"ב] וח"כ אין מקום יותר גדול להגדל מעון כמעשה המצוה כי ע"י הוא מסוכך בצל הקדושה וליחא גן עדן נכנס עמו בחייו ואין מקום לשלוט בו יצר הרע • ועל זה הדרך אמרז"ל (יומא פ"ו ע"ג) גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות שנאמר (יחזקאל י"ג) ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיה יחיה ע"כ • ועניין אמרו עליהם יובן ע"ד מאחז"ל (ב"ב פ"ז ע"א) על היצה"ר • תמל יורד ומתעה ועולה ומרגין ע"כ • הן אמת כי גם היצה"ר לא חפץ בהללה בישמעתו לו • וכמשל הזונה בזוה"ק (פ' תרימה ד' קס"ג ע"א) אך עכ"ז היה רתוי להיות אחר מסתין ולא הוא בעצמו אשר ירד והסית ומראה לעין האדם שכנון לעשות המעשה ואח"כ הוא בעצמו יסתין • אך ידוע כי ה' ב"ה מחיה כולם • ואפי' כח יצר הרע לא היה ואמר לעוה"ז כי בעוה"ז הלשון מובן כי הוא דבר בפ"ע הסמוך ומי שיזכה במצוה נותנים לו משכ ואל' לעוה"ז שהוא עושה עתה העוה"ז במעשה המצות והוא מעשה ידי אדם עצמו · כי המצוה הוא פעל השכר · והחור הוא בנן עדן בעמי החדש ולעתיד זהו שכרו והבן · [ועיין נפש החיים שער א פרק י"ב דף י"א עמוד א'] :
הג"ה מהגאון רי"ן בן הגאון המחבר [וע' זוהר ואתחנן (רס"ו ע"א) מזוזה שדי מלגו כוי' מלגאו ע"ש רס"ג ורס"ה ורס"ו · גם מבואר בזוהר דהוי' שריא על רישא דב"ג וגופן כח וחיות למוחין שבראש ודו' חושיו · רלי' שמיעה ריח דיבור · וארבעה חושים יש להם ז' שערים · ב' עינים ב' אזנים חוטם ופה כמ"ש אבות משה קבל כו' ומסרה כו' · מ"ש תחלה במשה לשון קבלה וליהושע אח"כ בלשון מסירה וה"ל למימר משה קבל כו' ויהושע קבל ממשה או הוה ליה למימר הקדוש ברוך הוא מסר תורה למשה ומשה מסרה ליהושע וליישב זה נבאר מה שאמרו בספרי הובא ברש"י ריש מטות כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר שנאמר (במדבר ל') זה הדבר אשר צוה ה' וגו'·ולהבין מה זה ההוספה בלשון זה הדבר שנתנבא משה אבל יובן על פי הפסוקים דנבואת משה בסוף פרשה בהעלותך (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר · והלשון אך במשה דבר הול"ל עם משה דבר · גם לשון גם בנו הול"ל גם עמנו ובכתוב שאח"ז וירד ה' וגו' ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ה' תמוה הלשון אם יהיה נביאכם · גם בפסוק הזה במראה אליו מתודע בחלום אדבר בו מ"ש תחלה אליו ואח"כ בו · ועוד בפסוק פה אל פה אדבר בו הול"ל נפש חיה הוא שמו · ולשון נפש חיה קשה דהול"ל להנפש חי' אלא שהדבר מבואר שקריאת השם לא היה כפי החזדמן וכהבא בפיו שם בצלמא אלא כפי מדתה שרשו בעולם העליון היכן המי נאחז בשרשו כן קרא לו השם ע"י צירופי אותיות של אותו עולם שבו מחיזתו וז"ש אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו הצלמי הראוי לו ע"י צירופי אותיות מעולם שנאחז שם בשרשו וכי"ב באדם שהשם הוא עלם הנפש שלו הנאחז בשרשו העליון · וזהו הענין בכפילת השמות לאברהם אברהם הראשון מורה על עלם הנפש שרשו העליון שהם עיקר מדור הנשמה רק משתלשל ממנה מקלחתה בגוף כי הגוף הוא רק כמו כלול להנשמה וכמו הנעל אינו מלבוש רק לקלה התחתין של הגוף כן הגוף אינו מלבוש רק לקלה התחתון של הנשמה ונעל נקרא הגוף בחינת סוף הרגלים של הנשמה · וז"ש של נעליך מעל רגליך וגו' היינו הגוף וע'בזוהר פ' חוקת [ע' נפש יחיים שע"א פ"ה ד' ד' בהג"ה] ואברהם השני מורה על קלה התחתון של הנשמה שנשתלשל בגוף [א"ה וז"ש במדרש שם כל מי שנכפל שמו ישנו בב' עולמות ע"ש (הגהד"ג)] וזה כוונתם אברהם אברהם פסיק טעמי' בגוי' ר"ל בין אברהם דלעילא שהוא הגפש בשרשה בעולם העליון ובין אברהם השני כשהיא מלובבת בגוף בקלה האחרון שלה יש הפסק בגוי' שהגוף הוא מפסיק שלא נזדבך חומרו כ"כ באופן שלא יהי' חוצן ומפסיק בין הארת הגשמה בעולם העליון לכשהי' מלובשת בגוף · אבל משה משה לא פסיק טעמי' בגוי' שנזדכך אללו הגוף כ"כ עד שלא היה חוצן ומפסיק כלל בין הארת הגשמה כשהי' בעולם העליון לכשהי' בגוף · וזה הי' מפני רוב שפלותו וענוותו שחשב טצמו כאלו הגוף אינו ואמר ונחנו מה ונחל אברהם עכ"ם היה חשוב כעפר ואפר ולק אל' השכינה מדברת מתוך גרוגו של משה מחמת שלא הי'הגוף אללו מסך.מבדיל היתה שכינה מדברת מחוך גרוגו ממש · וזהו טנין דבור מהרן ומרים במשה שחשבו שאללם גם כן נזדכך החומר כמו במשה · ולכן אמרו הרק אך במשה דבר כלומר לא בו בלבדו השכינה מדברת מתוך גרוגו בו ממש הלא גם בנו דבר משבו שגם נבואתם במדריגה כזו והשיב להם הקדוש ב"ה אם יהיה נביאכם ה' · כלומר שם העלם ב"ה כי כל השמות נקראו כימויס ושם הוי"ה ב"ה הוא שם העלם · לכן אמר להם שאל ידמו שהגבוהה שלהם במעלה גבוה כ"ב כמו של משה שהי' נבואתו משם העלם כי מדריגתם איננה תמיד משם העלם · ואם יהיה נביאכם ה' ר"ל אם לפרקים יזדמן שיהי' הגבואה בכם משם העלם אז יהי' שבמראה אליו אתודע וידוע במראה פירושו כעין מראה של זכוכית באין נראה בה לכל אדם כ"א הלל ממנו ולא האדם בטלמו מחמת דבר המפסיק על דופני הזכוכית אבל בזכוכית פשוטה נראה דרך בה האיש בעלם ולכן ח' במראה אליו אתודע היינו מרחוק כמו המראה · וזהו מ"ש באספקלריא שאינה מאירה · כמו המראה של זכוכית הג"ל שאינה מאירה דרך בה רק מראה את הלל · וכמ"ש ואשמע את הקול מדבר אלי היינו שהקול היה מדבר והוא היה שומע מאליו אבל לא היה מגיע אליו ממש והיה זה מחמת שהגפש שלהם קשור בגוף שאינו מזוכך כל כך · ובחלום אדבר בו ר"ל בחלום שאז הגוף אינו מפסיק בין הנשמה לשרשה בעולם העליון שעולה מן הגוף ולא נשאר בעת השינה כ"א קיסטא דחיותא מן הגפש כידוע אז אדבר בו ואז אפשר גם לשאר הגביאים שהדיבור יהי' בהם כמאחז"ל במשה מתוך גרוגו ממש · לא כן עבדי משה פח"פ אדבר בו היינו כמ"ש בקולו של משה ומראה ולא בחידות היינו משאחז"ל באספקלריא המאירה · (וזהו מראה' בסגול ושם מראה בקמץ) היינו כעולין הזכוכית הפשוטה שמראה דרך בה טלם הדבר ולא בחידות לא כמ"ש בשאר בשאר הנביאים מוד מידה ומשול משל וז"ש שהיו הנביאים מתנבאים בכה אמר ה' ר"ל כה כמו ודמות ענין הזה אמר ולא היו יכולין לומר זה הדבר שמשמע בזהו הדיבור בעצמו בלי שינוי שמעו מפי השי"ת · אך נבואת מרע"ה היתה גבוה מאוד והיה מדבר עמו כאשר ידבר איש אל רעהו בלשון ברור · ולכן היה חומר זה הדבר אשר צוה ה' לומר בדבור זה שמעתי ברור בו לחי חומר לכס · חהו מחמת הזדככות החומר אצלו הי' מביט לעולם הענין וז"ש ותמונת ה' יביט · ולשון הבטה הוא הסתכלות יתירה בעצם הענין · [אי"ה פ' תום' ב"מ (נ') ד"ה נראיי'] וכ"ז זכה מחמת רוב ענוה שהי' בו שהיה הגוף נחשב אצלו כדבר מה · ולכן נאמר בו כאן לשון קבל מסיני שבלשון שמשמע בו נתקבלה אצלו הנבואה · ולשון קבלה הוא מיד ליד · וביהושע שלא היה ענין כמשה ולא נזדכך אצלו החומר כמותו לכן נאמר בו לשון מסירה ולא קבל שלא קבל כל הדברים ממשה כהוויתן לו מסיני רק דרך מסירה ולשון מסירה יכול להיות מאף מרחוק · ואמרו ויהושע לזקנים ולא הזכיר בהם לשון מסירה כלל כמו שהזכירו להבן ונביאים מסירו למכנה"ג מפני שכולם יהושע זקנים ונביאים היו במדריגה א' · אבל אנכנה"ג היו במדריגה למטה מנביאים לכן אמר מסרוה :
הג"ה מהגאון רי"ן בן הגאון המחבר [לפמ"ש ההבדל בין משה ליהושע בבחי' הזדככות החומר שנקרא נעל כמ"ש לעיל יתבאר שפיר ע"פ מ"ש השל"ה פ' שמות ע"פ של נעליך מעל רגליך וז"ל וביהושע כתיב של נעלך מעל רגלך כי במשה כתיב נעליך הענין שים ב' מיני לבושי עור לאדם · א' עור בבמה שלובש דהיינו מנעלים ב' עור עצמו כמ"ש עור ובשר תלבישני ואצל משה הי' עור באל"ף ולכן הי' מעלהו יותר על כל הנביאים וזה שרמז לו הקב"ה של נעליך לשון רבים שצריך להסיר ב' מיני מנעלים דהיינו עור הבהמה ואח"כ עור ובשר שלו כלומר שיזדכך חומרו לגמרי שיהי' אור באל"ף אבל יהושע לא זכה לזה המדריגה לכך כתיב של נעלך מעל רגלך לשון יחיד שקאי על עור הבהמה עכ"ל · ולפי מ"ש שהנוף מכונה בשם נעל יתבאר מאמח"ל (ברכות נ"ז:) מת בבית שלום נבית נעל בלי מן הבית סי'רע לבית תירגמא ר"ס במסאני משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו'. יש להתבונן למה שינה כאן ולא אמר קבל תורה מהקב"ה או מפי הגבורה כמו שמצינו בכל מקום, ואמר מסיני. אך הכוונה כי הקבלה הוא מן הקב"ה בסיני, ולזה אמר מסיני כי שם ניתן לו לקבל את התורה, וזהו לשון הקבלה שהיה משה מוכן ומזומן לקבל את התורה, ומסרה ליהושע. ולא אמר נתנה רק מסרה כי לא היה יכול ליתן לו את התורה רק לשון הקבלה שיהיה מוכן ומזומן לקבל, שהתורה אין ניתנת אלא בקבלה מפה אל פה, רק שמשה היה יכול למסור ולזמן אותו לקבל בעצמו, ולזה אמר ומסרה כי אין מסירה רק למי שיכול לקבל, ומזה שאמר שמסרה לו מבואר שהיה יכול לקבל בעצמו מסרה לו. הגהת מגן אבות רי"ן בן הגאון המחבר [וזה ביאורו מחדש] (שנת ד' דר' ש"ג) כאשר שעלה משה למרום לקבל את התורה מלאכי השרת אמרו מה לילוד אשה ביניכם וכו'. וזהו שאמר שקבל תורה מסיני כי בעת שעלה למרום לקבל את התורה מהקב"ה בעצמו כביכול היו מלאכי השרת מקטרגים ואמרו מה לילוד אשה כו', רק שהקב"ה כביכול חמד ליום שהתורה ניתנת דוקא לישראל. כשם ששקצים ורמשים אין הכוונה להתדמות להם כשם מקדשים, אבל רגע כמימרא מקדשים לשמים, אך כן באותו רגע כמימרא מקדשים לשמים. וכן כשאדם מקדש עצמו קצת מלמטה מקדשים אותו הרבה מלמעלה, שאם מטהר עצמו מעט מלמטה מטהרים אותו הרבה מלמעלה. וזהו כי דבוק הוא במלמעלה מ"ש קרוב לגבוה, כי דבוק הוא במלמעלה. ד' וח"ש (דברים ד') ואתם הדבקים בה' וכו', יעקב חבל נחלתו, ופקדו אחר מדתו מדת הקב"ה שהוא מדבקנו אליו כביכול. ואם משתדל להטהר ולהתדבק בו יתברך אמנם הוא מונע ומקרב עצמו ומבטל כל חמדות העולם, ומדבקין אותו למעלה כדי שיזכה למדה שהיא כללות נשמת האדם ולא ניתן להם רק ע"פ מ"ש שמקדשין אותו ומדבקין אותו למעלה. וזהו שאמר שקבל תורה מסיני, ולזה נקרא הר סיני מלשון מקדשים, שממנו ירדה שנאה לעכו"ם וכו'. וזהו שאמר מסיני כי כאשר ירד משה מן הסיני וקבל התורה מסיני ומן ההר הזה ירדה שנאה, וזהו שאמר מסיני שירד מן ההר. ולזה מקבל אדם עצמו קצת מלמטה, ואם מטהר עצמו למטה מטהרין אותו הרבה, ולזה נקרא הר סיני מלשון קדושה. ומזה שירד משה מן ההר וקבל את התורה מסיני מבואר שירד למטה וקבל את התורה למעלה, ולזה נקרא מסיני כי משם ירד למטה וקבל את התורה מלמעלה. כל הדינין ועי"ז מתיחדים למעלה ביו"ד ה"ה ת"ת ומלכו"ת · וזהו מ"ש (סנהדרין מ"ג:) הזובח את יצרו כו' כאלו כבדו להקב"ה בב' עולמים כו' · וכל עיקר הכנעת היצר הוא ע"י התורה כמ"ש בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין תורת חסד הבלין להמתיק ועי"ז המתקתו ית:
דל כבוד מלכות שמים וזהו אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה ר"ל מפני האחיזה שיש לך בכסא כבודי ע"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו בגין כבודי לקשטא ולתמכא בעמודין תקיפין · ועי"ז יתגלה כבוד כסא מדת מלכות שמים לקבל כל השפעות עליונים ולזה הכטולה מתיחס משה אל התורה יותר ממלאכי השרת כיון שאחוז בכ"כ שהיא כלולה מהכל ונשמת משה נ"כ כלולה מן הכל · וזה שרמז דכתיב מאחז פני כסא פרשז עליו עננו מלמד ששירש שדי מזיו שכינהו וענגו עליו · כי ע"י הרכבתו גוף וגפש הוא תיקן כבוד של מעלה · וזהו מ"ש שם בשבת (פ"ט ע"א) מיד כל א' וא' נעשה לו אוהב ר"ל כראות המלאכים היותם משותפים עם האדם מ:
ד חלק ושורש שיש גם למלאך בהורה וכי מלאכי אלהים עולים ויורדים בו · ר"ל מקבלים ממנו עלי' וירידה כמבואר לעיל ברות חיים לפיכך נעשים לו אוהבים כי ע"י יקבלו האורה ושפע יתירה משורש שיש למלאך בהורה · וזה שכ"א מסר לו דבר · ר"ל הודיעו סוד שבו נאחז בשרשו ומסרה לגמשה · ואף מה"מ מסר לו דבר כי הוא נקשר בצדה (ע"' לעיל במשנה כל ישראל ברו"ח) והכל נמסר למשה וכג"ל · והבן · ע"כ ההג"ה] :
ועוד אפשר להסביר הענין לשון קבלה במשה ומסירה ליהושע ע"ד מאחז"ל (סוטה ד' מ"ש ע"א) מ:
טמת יוסי בן יועזר בטלו האשכולות איש שהכל בו · כווגתם במלילה זו ע"ד שדרשו וסדיך לחשכולות (מדרש ויקרא רבה פל"ו ע"ש) · מה האשכול כל הגדול מחבירו נמוך מחב:
רו כן ת"ח כו' · והענין כי ע"י הענוה זוכה האדם הכל · וכמו משרע"ה שהי' אדון הנביאים ואב התכמים לא נשתבח אלא בעגוה וכל מה שזכה הוא בעבור עגותו ואלו היה עכשיו אדם עגו כמשה היה ודמי זוכה לתורה בשלימות וכמאחז"ל (העגית ד' ז' ע"א) למ:
ה נמשלה ד"ת למים כו' · מה מים מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך אף ד"ת אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו וכ"ל כמו המים הולכים ממקום גבוה דרך מדרון למקום הגמוך ושם מתקיימין אף ד"ת אין מתקיימין דוקא אלא במי שדעתו שפלה כן נתגלגלה התורה עד משה שהוה הי' הענו מכל · ושפל וגמוך ביותר וכמו כלי כל מה שדופנו יותר דק מחזיק יותר עד שאם תזי' קליפת השום היא כמעצם כולה בית קיבול כן האדם כל שרוחו יותר נמוך נשאר ביותר מקום פנוי ובית קיבול לתורה · ורם לבבך ושכחת · ר"ל כיון שגבה למעלה וממלא לא נשאר מקום פנוי לתורה צ"כ תלא התוריב ח"ו · ובמחומר הכתיב (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דצה את ה' כמים ליס מכסים כמו המים המכסים ליס במקום שהוה עמוק ביותר נכנסים גס המים שם יותר הרבה·ולפי רוב הענוה של משה רבינו ע"ה אמרו עליו (נ"כ ד' ע"ה ע"א) פני משה כפני חמה הג"ה מהג' מורי"ן [עש"ש זקנים שבאותו הדור א' פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה כי יהושע א' למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה לחלילות משרע"ה רק דומים לו ויתגבאו בפ"ט ויהושע סבר א"ת לב' מלכים כו' ולכן א' פני משה כפני חמה שלא הקפיד ואמר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו שיתן ה' בעצמו את רוחו עליהם ולא ילשירכו לי · ולכך ניתנה התורה לו במהגה [כמבוא' בגדרים (ל"א:) בתחילה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה כו'] · וכמאחמ"ל בעירובין (נ"ד) ומתגדבר מתנה אס משים אדם פני יהושע כפני לבנה משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה ולי יתבאר עד"ז כי הנה מבואר במדרם פ' פנחס (פ' כ"ח) קח לך את יהושע ב"נ לקיים מה שנא' נוצר תאנה יאכל פריה כו' · כי האותנס האיש אשר הוא עשיר מנעוריו וידיו רב לו במסחר רב ובא לעיר מלער עניים ודלים אנשי' · ודרס מהם אנכים שיסייעוהו במסחרו ויעליחו · והמה מששלות ידים ומ:
בהות לב· לא שגועו לו אך אחד מהם עמס עליו משמרת העבודה והנה לא ארכו ימים והגיע העשיר ממסחרו לגרם המעלות וגס להאיש ההולך את העשיר היה לו נכסים רב וגתו שניהם להעיר ומתגדבר מתגה אס משים אדם אדם עלמו כמדבר שהכל דשין בו ואין מקפיד כלל על כבודו התורה ניתנה לו במתנה ולכן לא הי' משה שומע שום דבר מהתורה יען שלא הקפיד על כבודו כלל ונתנה לו · ולא מלינו בשום מקום שהוכיר משה מהש"ית על התורה כמ"ש ביהושע כמ"ש (יהושע ה') לא ימוש וגו' והגית בו יומם ולילה וגו' ואמרו רז"ל משל למיס' לפור דרור לעבדו כו' א"ל כמדומה לך מיסר לגי נוטל ממך בדמי' נשמתך אני נוטל ממך · כך התורה התניה עיניך וגו' קשה לקנותן ככלי פז וקות לחבדן ככלי זכוכית והשחבדה כאלו מחבד נפשו · ולכך (אבות פ"ג מ"ח) כל השוכח דבר לחד ממשנתו מתחייב וגו' · רק השמר לך ושמור נפשך מחוד פן תשכח וגו' · לז"א משה קבל מעלמו לא הולרך שיוהירוהו · ומסרה ליהושע כענין שמסר לעפור דרור כו' והיינו בהזהרה וכנ"ל · וז"ש מסיני כמאמחז"ל (סוטה י·)ע"פ ואת דכא ח"א אתי דכא · ות"א לני את דכא · פי' למ"ד אתי דכא היינו שמעלה את הדכא אליו ולאחר מותו יהיה במחילתו של הקב"ה ולמ"ד לני את דכא · הקדוש ב"ה ישרה עליו שכינתו למטה בעולם הזה גם בחיו · ומסיק שם מסתברא כמ"ד לני את דכא שכן הלכין הקדוש ברוך הוא שמים עליונים והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה הקטן שבהרים כמו כן ישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על האדם הדכא ושפל רוח למטה בעולם · וז"ש כאן משה קבל תורה מסיני והבן :
ומסרה ליהושע · לפי שהיה ג"כ עניו נדול [וכמ"ש בתרגוס ירושלמי ע"פ ויקרא משה להושע ב"נ יהושע · כד יחמא משה ענותנותו דיהושע וכו' והוא פלא · אבל הענין הוא כי אחז"ל (ערכין ט"ז:) מה יעשה אדם שלא יבוא לידי לה"ר אם ת ת הוא יעסוק בתורה ואם ע"ה הוא ישפיל דעתו · והפי' הוא ודאי שנס ת"ח לריך להשפיל דעתו ולא סני ליה בעשק התורה לבד ויש לזה כמה ראיות מנז'ומרי חז"ל ויהושע שהי' עוסק בתורה תמיד לא מש מתוך האוהל ולהגגל מלה"ר של מרגלים הי' לריך ג"כ למדת השפלות כמש"ל וז"ש בתרגום הנ"ל כד חמא משה ענותנותו דיהושע נמלא שהי' שניהם בידו · אז קרא להושע יהושע · יה יושיעך מעלת מרגלים וכנ"ל] :
ויהושע לזקנים · שהיו ג"כ ענוים כמאמחז"ל (סוטה ד' ה' ע"א) כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנא' לומו מצמ יכול ישאו בעולם ת ל ולינו ואם כן כיון שהזקנים האריכו ימים אחר יהושע פ"כ היו ענוים ג"כ · ולכן נמסרה להם :
וזקנים לנביאים · שהיו ג"כ ענוים כמאמחז"ל (נדרי' ל"חי) אין השכינה שורה כו' וענוו :
הג"ה מהגאון מוהרי"ן בן הגאון המחבר [ולי יתבאר בסקדס מ"ש קידושין (ל"ב:) אין זקן אלא שקנה שקנה חכמה והבנין קנה לשון קנין ע"ד מש"כ (ישעי' מ') וקוי ה' יחליפו כח שמלת יחליפו לשון חליפין ממש שמחליף כח הגוף אל כח הנשמה. למשל מה שיגע בתלמודו וילך בלא כח הגוף מוסיף כח הנשמה ומי שאינו נותן כח הגוף אינו לוקח כח הנשמה. ויהי' א"כ קנה קנין ממש בניגעתו בגוף קנה את התורה וז"ש זקנים שיגעו וקנו ד"ת הם מסרוה לנביאים. ואם סיותם בתי' נביאים מ"מ בתורה קבלו מיד היגעים על דברי תורה]:
ונביאים מסרוה לאנכה"ג. ואחז"ל (מגילה יז:) ק"ך זקנים ומהם כמה נביאים. ואח"כ ממה נפשך הי' עגוים וכנ"ל:
הם אמרו שלשה דברים הוו כו' . אחרז"ל (שבת ל' ל"א) והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' וכו'. אפ"ה אם יראת ה' אוצרו הן ואי לא לא. משל כו'. העלה לי כור חטין לעלי' הלך והעלה לו. א"ל טירבת לי בהן קב חומטין א"ל לאו. א"ל מוטב אם לא העלית. תנא דבר"י מערב אדם קב חומטין בכור של תבואה ואינו חושש [ע' נפש החיים שער ד' פ"ד עד פ' יו"ד]. הנה עולה מזה אף כי יראה מינה חלה מצוה לחוד ואמרינן בירושלמי (פיאה פ"א) שכל המצות אינם שוות לדבר א' מן התורה מ"מ יראה אינו כן וצריך בה לערב דוגמת קב חומטין בכור תבואה כי בלא זה מינה מתקיימת כי יראת ה' היא אוצרו. והתורה משתמרת בתוך הירלאה כתבואה בתוך האוצר. וזולת הירלאה היא כתבואה שאינה בתוך האוצר רק ע"פ השדה למרמס רגל חלילה ואינו מתקיים אך אין רחוי לעסוק כל הזמן בבנין מוסר ויהי' האוצר ריק מבלי תורה כי עיקר הירלאה הוא להיותו אוצר למשמרת התורה ואם אין בו שום דבר מן התורה לשומ ירלאתו כי אם אין בו שום דבר אין טליו שם אוצר. ולכך הביא במלמלב הגדה די מדיני אונגה מערב קב חומטין לאשמוטיקן דהא קב חומטין דאמר תחלה במשל התורה הוא דוקא לפי ערך יערוב ירלאה בתורה כערך קב בכור. וכ' גס בעטסקן בגמ"ת וטיונו בהס ובכל הפילפולים הכל הוא נדבק בהקב"ה כי הכל מסיני. אף מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נמסר למשה מסי והוא הולידה לארץ וקב"ה ואורייתא חד הוא והדבוק בתורתו דבוק בו ית"ש. וסופר מאדונינו דוד הגאון בעל ה ט "ן שאשה אחת לעקה אליו מהה מאדוני והנה בני נחלה למות ויאמר לה התמת אלקים אני ותאמר אל התורה שבאדוני אני לוטקת כי קב"ה ואורייתא חד הוא. ויאמר לה הלא זאת אעשה לך כי בדברי תורה שאני עוסק כפת עס תלמידי אני נותן במתנה להילד חולי בזכותו יחי' כי בדבר הזה תאריכו ימים כתי' ובאותה שעה חלצתו חמה. הרי שבכל עסק מהתורה בכח דבקותו זכותו להחיות מתים. עכ"ש התורה היא העיקר וזכור תורה די קב ירלאה והוא ערך חלק ק"ס ולערך בט"ו שעות תורה די בה' מיעוטין ילראה רק שתקדם הירלאה לתורה שקודס לתורה יהרהב בירלאת ה' כדי שתהא ירלאת חטאו קודמת לחכמתו ותתקיים חכמתו כענין שא'. טרבת קב חומטין כו'. מוטב שלא העלית אף כי ירלה עתה ליתן קבייס חומטין מ"מ מוטב שלא העלית. כי כעת לא יועיל כי הטיקר החומטין שיהיה בין כל גרגיר וגרגיר. אבל אם יהיה למצלה או למטה ירקבו כן אם ירלה קדמה אז כל דיבור מהתורה יולא מלב ונפש ותוכו רלוה מהבת ה' וירלתו. אבל אם ילמוד בלי שתקדים ירלאה הרי כחומטין למטלה ולמטה ירוס לבבו או יקנטר ח"ן ונוח לו שלא למד. אבל עכ"פ הטיקר היא התורה. והירלאה היא רק האולר. היפך האומרים כי הטיקר הוא הירלאה ומלטיגין על לומדי תורה ומבזין אותן ואומרים שלומד שלא לשמה. ולכך מבזין אותו. ורז"ל אמרו (שבת פ"ג) בשמאלה עושר וכבוד וכבוד איכא ועכ"פ כבוד מגיע לו וכבודו הוא כבוד התורה וכי טי"כ לא יפרוש ממנה וסוף המחזור שבה מחזירו למוטב. ומתוך שלא לשמה בא לשמה. ועכ"פ שניהם מוכרחים לחדס תורה וירלאה. רק ירלאה היא בדמיון האולר שהוא בין בדבר מוטם ובו מונחים גני מולרות בכסף מלא והון רב. כן התורה לריכה להיות יותר מהירלאה. והגה יש ג' פיתוי היולר ח' שלא ללמוד. ב' אם אינו יכול לו טי"ז מפתהו שילמוד בלא ירלאה כדי שתהי' כתבואה בלי אולר ולא יתקיים ח"ו. ג' יפתהו שתמיד יטסוק בבנין האולר ויהיה ריק בלא תורה. לז"א ג' דברים שתלמדו שתלמדו בצלמיכם וגם עם תלמידים ושלא לשמוט פתוי היצר המפתה שלא ללמוד • ואח"כ אמר ועשו סייג לתורה • סייג ר"ל ירצה כי נקראת חולה הגודר ושומר התורה ולזה כוונו חז"ל (שבת ל"א:) חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד קראו ירצה דירה ובתוכה נגו יקר תפארת התורה • לז"א ועשו סייג • ר"ל גדר לתורה היינו הירחב • ודווקא לתורה • שלא יהי' החולר ריק חולר רב ומהומה בו ולא תורה • רק מלא מלות כרמון :
או יאמר הוו מתונים בדין כו' • על דרך משה"כ (ישעי' א') למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ • ר"ל לגרום אינם בריחא למדו היטיב • ואח"כ בבא לידך תציין ותחזור והדר לסבור תציין בסברתך דרשו משפט • ואעפ"כ תחמין הדין במתינות כמאמרז"ל אשרו חמוץ • אשרי הדיין שמחמיץ את הדין • ואח"כ עשו סייג כי אף על פי על שידע על נכון מ"מ אל יקל בהורחה רק ינדוד ויסייג סביב סביב :
ואמר ג' דברים הוו מתונים בדין בציון אמת דקה מן הדקה והעמידו והעמידו תלמידים הרבה למען שלא תשכח עדות מזרע יעקב • ויגדיל תורה • והנה ב' מדות הללו העמדת תלמידים וציון אמיתי • הם העוזרים ונורמים לפעל מלהי בהשגה • וכמאמחז"ל (ב"מ פ"ה:) דהוו מינלו ר' חייא ור' חנינא ר"ח אמר בהדי דידי קא מילית דעבדינא שלא תשתכחה תורה מישראל ור' חנינא אמר אי ח"ו משתכם תורה מהדרינא לה מפילפולי • וכאשר היו חולקים על דין וזהו כי הוו מינלו הי' כ"א חומר כי אתו האמת והעוזר האלהי חלף עבודתו • ואמר התנא אף אם שתים אלה לפניכם ביחד • ציון והעמדת תלמידים עכ"ז לא תסמכו כי כל הפעולה על רוחכם הוא רציון אמתי ועדיין תהיו עושים סייג פן לא כוונתם להאמת :
או יתכן הוו מתונים כו' • בראותם כי אזלת ידם שהיו מקבלים תורה מרבן ומוסרים אותה לאחרים כמו שיתבאר. ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הנה אמרו רז"ל דבר זה מפורש ע"פ מיכה שלשה דברים הוו נביאים הראשונים אומרים והסמיכם על ג' פסוקים כמ"ש שם. דם אמרו שלשה דברים. והנה מפתח פתחי ישועות חכמה ודעת וגו', והוא כלל כל התורה כולה כי אין לך דבר בעולם שאין לו שורש בתורה. משל למי שיש לו בן שהוא משתעשע ורוצה למסור לו את כל אשר לו והנה מוסר לו מפתח של אוצר וכיון שמסר לו את המפתח מסר לו את כל אשר בתוכו, כך מסר להם הקב"ה את המפתח והוא הג' דברים שאמרו, כי כאשר יזהר בהם ממילא יזהר בכל התורה כולה. וזהו שאמרו הוו מתונים בדין שיהיה בין אדם לחבירו וגם בין אדם למקום, כי הדין הוא היסוד של כל התורה כולה, אבל אם ידקדק בדין וידע כי דיבור אחד מהתורה יותר יקר ונחמד מכל אוצרות מלכי קדם אז לא ידבר דבר בטל, ויקיים כל התורה כולה. וזהו הוו מתונים בדין. אבל העמידו תלמידים הרבה, ר"ל שילמדו וילמדו את בניהם וזה כלל גדול בתורה. וגם עשו סייג לתורה כי כבוד התורה יהיה חמור וחביב בעיניהם עד שיעשו גדר וסייג לבל יפרצו לגעת בקדש. ובזה כלל כל התורה כולה. שתלמדו בצלמיכם וגם עם תלמידים ושלא לשמוט פתוי הילך המפתה שלא לגמוד · ואח"כ אמר ועשו סייג לתורה · סייג ר"ל ירחה כי נקראת תורה חולך הגודר ושומר התורה ולזה כוונו חז"ל (בבתלי"א:) חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד קדחו ירחה דירה ובתוכה גנוז יקר תפארת התורה · לז"א ועשו סייג · ר"ל גדר לחולר סייגו הירחה · ודווקא לתורה · שלח יהי' החולך ריק חולר רב ומהומה בו ולא תורה · רק מלא מלות כרמון :
או יאמר הוו מתונים בדין כו' · על דרך מש"כ (ישעי' א') למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ · ר"ל לגרום איכם ברישא למדו היטב · ותת"כ בבח לידך תציין ותחזור והדר לסבור תציין בסברתך דרשו משפט · ואצפ"כ התמין הדין במתינות כמאחרז"ל אשרו המוץ · אשרי הדיין שמחמין את הדין · ואח"כ עשו סייג כי לאף על פי שידע על נכון מ"מ אל יקל בהורחה רק יגדור ויסייג סביב סביב :
ואמר ג' דברים הוו מתונים בדין בטינו אמת דקה מן הדקה והעמידו תלמידים הרבה למען שלא תשכח עדות מזרע יעקב · ויגדיל תורה · והנה ב' מדות הללו העמדת תלמידים ועיון אמיתי · הם העונרים וגורמים לעצר חלהי בהשגה · וכמאחז"ל (ב"מ פ"ה:) דהוו מינלו ר' חייא ור' חנינא ר"ח אמר בהדי דידי קא מינלית דעבדינא שלא תשתכחה תורה מישראל ור' חנינא אמר מי ח"ו משתכח תורה מהדרינא לה מפילפולי · וכאשר היו חולקים על דין וזהו כי הוו מינלו הנ' כ"ח אומר כי חתו האמת והצזר האלהי חלף עבודתו · ואמר התנא אף אם שתים אלה לפניכם ביחד · טיון והעמדת תלמידים עכ"ז לא תסמכו כי כל הטולה על רוחכם הוא רטיון אמתי ועדיין חהיו עושים סייג פן לא כוונתם להאמת :
או יתכן הוו מתונים כו' · ברמותם כי אולת ידם על התורה ועל העבודה. שמאחר שלא כל בריה וכו' מקום שמים וארץ מצד עצמן מתחייבים כלותם והתורה היא השפעת ירידת הכל וכו' וגם התורה מים שהתורה מים ומהתורה נשתלשל משנה מים וכו' ועל גמילות חסדים. הנה קודם מתן תורה היה ר"פ וכו' [וגמילות חסדים גם קודם מתן תורה היה שהרי מצינו באברהם אבינו שהיה גומל חסדים] ר"ע (במחוה פ"ד) בתחלת הליכתו ללמוד מלא מת מלוה ונשא אותו כמה מילין · ולא ידע כי מת מלוה קונה מקומו וחשב שנעשה מלוה גדולה · ובהוודעו ידע כי חשם וכאלו שופך דמים · כי כן דרך כל המתחסד ולא ידע דין תורה · וכמ"ש ולא עם הארץ חסיד · כי ח"א לו להזהר בדבר מחד מני אלף · וז"ש דוד (תהלים קי"ט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי · כי כן אמרו רז"ל (פסחים ח'·) נר לבדיקה יפה מחבוקה · אף דלהבדלה מלוה בחבוקה יותר והטעם שבמקום נר ח"א לבדוק יפה בחבוקה שאורה קופן · והתורה יש בה כל המעלות וכמו ההולך בחושך חבוקה מאירה לו לרחות הדרך וחח"כ בדרך עצמה לדעת בין מקום זה הדרך למקום אחר במותו דרך לזה צריך עיון דק בנר וזהו נר לרגלי על מקום מדרך כף רגלי ואור לכל הנתיבה היא התורה · ולכן חהר מתן תורה שכל ענין נעשה במדריגה היותר גבוה וח"א לנו לעשות העבודה וגמ"ח רק כפי התורה · לזאת הנה התורה איננה עתה עמוד שלישי לבדנה · כ"א היא כל השלשה עמודים ביחד כי בלעדה לא יכוונו מלומה · וזהו מחמרס ז"ל ב"ק (י"ג·) נשאלה חם תלמוד גדול או מעשה.גדול כי סברו שיתכן מעשה המצות מבלי לימוד תמידי · ח"כ אין הלימוד רק מלוה ח' כמו שאר המצות אלא שהיא מלוה יותר גדולה מהס · חבל מ"מ רק מלוה אחת היא · ואם כן המעשה גדול שבכלל המעשה הס תרי"ג מצות · חח"כ נמנו וגמרו בהיותם חוקלים למיתות הדבל כי ח"א וממדינתו וזן ומכלכלו הלא כפליי נכון להיות זהיר וזריז ירא ומהר לקיים רצונו · והנה בהקב"ה ית"ש כל הג' דברים המה ביחד · לס ונשא וכבוד גדול הוא לכבד את מלך הכבוד וכן ממשלתו עלינו ואימתו תבעתנו · וגם זן ומפרנס ומחיה את כולם · וזהו כוונת הזוהר עיקר סירחא למדחל בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין · ר"ל דאיהו רב היינו מחמת גדלו וכבודו · ושליט מחמת שיש לו שליטה וכח למנוס ולנקוס ומלכותו בכל משלה · ועיקרא ושרשא דכל עלמין עיקר כל הצעולמות תלוי ברצונו וחיי עולמים המחי' אותם בכל רגע · והנה אם היה מלך גדול לבד ולא מושל עלינו ולא מפרנסמו היה פעולתנו לאמיתת כבוד הדר מלכותו · אך כאשר בהקב"ה נתחברו כל הג' ביחד יוכל לבוא לידי מגרעת בעבודה לקצת אנשים שיבואו לכוון עבודתם מחמת יראה ויותר גרוע מחמת שכר וזה שטות גדול כיון שגם בלי שכר ראוי שתעבדוהו וכי מפני שנותן שכר ג"כ לא תעבדוהו רק ע"מ לקבלו · לזאת אמר אל תהיו כעבדים אשר אדונס הוא מושל עליהם את הרב דאיהו רב שאף בלא הממשלה הוא רב ומלך גדול וראוי לעבדו אך למען כבוד גדלו אף בלא יראת הממשלה ואף לא לקבל שכר ואחם תעבדוהו ע"מ לקבל פרס אשר יתגבר בעיניהם יראת העונש וקבלת הפרס יותר מיקר כבודו · וכי בשביל שהוא מושל וגם נותן שכר תעבדוהו רק על מנת כן ותקלקלו העבודה ח"ו · לזאת אמר אלא כו' שלא ע"מ לקבל פרס · והבן כי מחמדים הוא:
- או יאמר עפ"י הגרסא אם אחד מבעלי אומנות רוצה לסייע איזה אומן במלאכתו וזהי שכרו אתו ופצולתו לפניו · אך אם איש אחד רוצה עדיין ללמוד האומנות הלא הבצע"ב האומן אף שמסייעו בעת למדו · מ"מ אינו נוטל שכר אדרבה הוא נותן עוד להאומן שכר לימודו כי הסיוע שמסייע הוא לטובתו שעי"כ הוא לומד לעשות המלאכה · והנה ידוע מאחז"ל (סוכה נ"נ·) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום · ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו · ובמ"א (בקדושין ל':) אמר מתחדש עליו בכל יום · כי מי שאינו מתגבר על יצרו ושומע בקולו מנעוריו יצרו מתגבר עליו בתחבולות ישנות · חבל מי שממאן בדרכיו ולא ישוב עוד לכסלה במה שחטא או חורש עליו מחשבות און חדשות · אולי ילכדהו בהם · ובאמת היה היל"ר לוכדו ומפילו במהמרותיו לולא ה' שהיה לו כמ"ש ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו · וכיון שהקב"ה מלמדנו להועיל ומדריכנו ומסייעמו לעבדו · ואם כן מהראוי שנשלם לו עוד על מה שמלמדנו · וז"ש אל תהיו כעבדים כו' ע"מ כו' היינו כעבדים שכבר למדו האומנות ומקבלים פרס כשמסייעים ועושים פצולתם רק הוו כאותן שאינם מקבלים שכר עדיין דהיינו שעדיין אינם יכולים לעשות מלאכתם והרב מלמדם ומדריכם · ואמר ויהי מורא שמים עליכם לבל יעצה על לב איש לאמר הן אמנם חכמתי והוצל לגלא היל"ר וא"ם אם אין עוזרתו לי · לז"א אל תדמה בנפשך כן · כי גם השמים לא זכו בעיניו ואף כי האדם · וז"ש ויהי מורא שמים עליכם · ואם כן רק הקב"ה הוא המלמדך להועיל וגו' :
או יפורש עד"ז ' ידוע כי עבדי המלך כל הקרוב יותר למלך נוטל שכר הרבה יותר מהעבד אשר אינו ממקורביו ומרואי פני המלך · אבל זהו רק כשהי' גם מקודם שר גדול ונכבד · וט"י יתרון הכשר חכמתו או מלאכתו עלה מעלה עד שזכה להיות מבני פלטרין של מלך · אבל מי שהי' מרחס אמו מהפחותים ועובדי אדמה ופתאום מלא חן בעיני המלך וגדלו ונשאו מצל כל השרים להיות מיושבים ראשונה עמו במלאכתו · אין מקום כלל שישאו זדון לבו לבקש עוד שכר מאת המלך חלף עבודתו · אין זה כי אם רוע לב מאחר שמה "שחננו המלך להיות מעבדיו העומדים לפניו הוא די שכר לפניו אשר אין למעלה ממנו · כן אנחנו בני אדם השפלים ונבזים מצד החומר אשר בזה אנחנו שווים ליושבי כנען הקדמונים · כמ"ש ע"פ בני חמי מכרו בי · והעלה אותנו למדריגה גדולה לשמש ולעמוד לפניו · אשר זה המעלה הגדולה ודי שכר · ואיך נרהב לבקש עוד שכר על עבודתמו להקדוש ב"ה · ח"ש אל תהיו כעבדים המשמשין שעומדים לפני הרב ומשמשין בהיכלו בהיכלו ומבקשים עוד שכר אלא הוו כעבדים המשמשים שהמה משמשין את הרב בהיכלו שלא על מנת לקבל פרס · והבן · [אי"ה ח"ש כעבדים המשמשין ולא אמרו כעבדים העובדים] :
ויתפרש עוד באופן זה' כי פרס נקרא בן לו עבד המקבל מאכל מאביו או רבו ומוליכו לביתו ואוכלו שם בפני עצמו כמו בעירובין (ע"ג ע"א) בן המקבל פרס מאביו ועבד מרבו · [אי"ה ט' תיקונים בזוהר חדש (ע"ה ע"ג) וז"ל כעבד המקבל פרס מרבו זהולך לו וכי' יהבין אגרא דללותא למאן דמנלי ע"מ לקבל פרס] · והנה התורה נתונה לנו לעבדה ולשמרה · אבל עבודה זו שררה ואדנות היא וכמ"ש הכתוב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ר"ל משרתים · כי כהן הוא לשון שירות [כמ"ש (שמואל א ב) שפחני נא אל אחת הכהונות] רלה לומר תשרתני שירות שהיא מלוכה ושררה אמיתית · וכי עבד המשרת את המלך הוא הגדול מכל השרים [וכמאח"ל שבועות (דף ז' ע"נ) עבד מלך כמלך] · והגחנו מודים ומשבחים על כל מצוה אשר קדשנו במלותיו ולנו · וכמ"ש בזוה"ק שהוא מבני היכלא דמלכא · ובפרט העוסקים בתורה לשמרה ולעשותה אשר מכל דיבור עושים עטרה ולבוש למלך ה' לבאות כביכול · ויזכה להיות מבני היכלא דמלכא · וידוע כי במלכיתא דארעא האוכלים בשולחן המלך היא המדריגה הגדולה וגכבד מכל כבוד הסגנים והפחות · ולא מחמת רוב מגדים ויין מלכות רב לך העתיקך רלות פני המלך ולהסתופף בללו וזה למשכילים ויודעו מדע האמיתים · אבל הכפרי לא יגיע למדריגה זו קלקלאה דיקולי' מטאמרי' לא נמית והתענג במאכלים של המלך יותר נחשב לו מראות פני המלך כ"א פגה לשבוע ודשן · ויותר יחפוץ שיחנו לו המעדנים אל ביתו · כי לא יגאה חכו כ"כ בעוד שהוא יושב לפני המלך מפני פחד הדר גאונו ונהם ככפיר אימת מלך ואינו מכיר יקר הסתבלות במלך שירלה לקבל אימתו תמורתו · כן בעוה"ב הטעיקר הוא לחזות בנועם ה' · והרולה לקבל שכרו בעוה"ז הוא ככפרי החפץ בפרס המלך לביתו ומואס ברחות פני המלך אשר אחת דתו להמית על עזבו המלך ובחר רק בפת בגו ויין משתיו וחיך אוכל יטעם לו · וז"ש אל תהיו כעבדים המשמשים שהיא מדריגה גדולה· על מנת לקבל פרס סעודת המלך לביתו כי ירלה שכרו בעוה"ז להביאו לביתו אלא יניחנו לעוה"ב להגות מזיו שכינתו · [ועכ"ז אף העוסק לשמה ושלא ע"מ לקבל פרס עכ"פ פירות מעשיו מגיע לו בעוה"ז · ואם רואים אנו בני תורה עניים אל תתמה על החפץ כי הלא לא ראוי ליעקב כלוס מעוה"ז כמבואר במדרש שנטל חלקו אך בעוה"ב · וכל מה שישראל אוכלין בעוה"ז פירות התורה היא · והבן] :
ויתבן עוד לומר · אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב כו' · ורש"י פי' דקאי על שכר עוה"ז · נראה שאזו מקושר ומחובר לעיל עם מאמרם על גמ"ח · כי הגה יפלא אחרי אשר כתוב בתורה (ויקרא כ"ו) אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם · וכל טובו' העוה"ז מובטח לשומרי תורה · ומה זה אשר העובד ה' ידכה ישוח · אבל הטעם הוא כי בשורש כל המלות מעורריס רב טוב ושפע שלוס בכל העולמות ומוריד מזון ורווח · אך אם עושי המלות מעופים ואין לימורים לשפע הטוב רק מהמעפים והם' ית"ש ברחמיו חפן חסד שיהי' חיים ושפע לכל בני אדם גם לחיים ראויס · ונוטל השפע מהמעפטים השרידים ירלמי ה' ומחלק לכל בני אדם ולפעמים למי שבשבילו בא הכל לעולמו אינו מגיע וכמ"ש על ר' חניגא בן דוסא (ברכות י"ז·) כל העולם כולו ניזון בשביל חניגא בני (ופי' הגל"ה · בשביל· לשון דרך ולימור כמו שביל הרבים שביל היחיד) · וחגיגא בני די לו בקב חרובין כו' · וכי רק לינורו הי' מוריד שפע לעולם ולעולמו לא היה מגיע כי היה מסתפק במועט · ולכך מגיע ללדיק חלק הרשפ בגן עדן כמאמז"ל (חגיגה ט"ו·) כי הרשפ' לקח מחלקו של הלדיק בזה העולם · וזהו גמ"ח שמקיים הלדיק שמחלקו ניזון כל העולם · ולכן כשנטל ר"ח בן דוסא כרטא דדהבא (תענית ד'הי·) רמזו לו שיאכל על פתורא דב' כרעי היינו תורה ועבודה שהם שני רגלים תרין סמכין · וגמ"ח יחסר לו · כי כאשר לקח חלקו לעולמו יהיה גגרע שפע מההמון להחיות עם רב שהיו אוכלים חלקו · וא"כ אינו מקייס גמ"ח גמ"ח זו • ושאל לצדקה וגמ"ח אינו כלום נגד זה • כי זה עושה לצדקה בכל עת • וכמאחז"ל (כתובות נ.) זה המפרנס בניו וכו' • וכל שכן המפרנס כל העולם כולו • ולכן אמרו על ר"ח ב"ד (בברכות י"ז:) לאבירי לב הרחוקים מצדקה שלא רלה בצדקה של המפרנס במו וכו' כנ"ל • ונתאכזל עליהם • משום שבחר בגמ"ח של כל העולם וכנ"ל • ולכן אמרו אל תהיו כעבדים כו' לקבל פרס שתהיו השכר כמ"ש בואם בחוקותי וגו' • אבל תדעו כי העולם קיים על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח • שבשבילך יתקיימו ויקבלו שפע טוב אחריס • ולגמול עם כל העולם אך טוב וחסד • ובזה הלא שכרך הרבה מאוד :
ותעמיק עוד להשכיל בזה כי הנה אחרי אשר עיקר כוונת הבריאה היא להטיב לברואיו • וח"כ לפ"ז יתקן כי העבודה היותר חשובה ומקובלת תהי'ע"מ לקבל פרס כי יעבוד ע"מ שייטיב לו שיגיע מזה נחת רוח לפניו ית"ש • אך באמת אם מכוין בעבודתו שיגיע לו שכר וכוונתו רק כדי שיגיע מזה נחת רוח לה' ית"ש בהטיבו עם ברואיו חלא עבודתם זהו העבודה המעולה • אכן אם מכוין הוא להגאתו היא העבודה הפחותה שהזהירנו מזה • והבמיה לזה אם יאמרו לו עבוד ע"מ שייטיב למברירך כי הלא מטובת חבריך יבוא ג"כ הנחת רוח להשי"ת והוא לא ירלה בזה כ"א שיגיע הטוב לו לצלמו • וח"כ אין רלונו כ"א לטובת עלמו ולא למלאות בזה רלון בוראו ית"ש • אבל אם ירלה באמת לעבוד כדי שייטיב למבירליו ויבוא מזה נחת רוח להשי"ת אם חסיד כזה יעבוד על מנת לקבל פרס זה הוא העבודה הגבוה העולה היא למעלה כי זה הכוונה בצרומיו לטוב להם • ובזה יובן מאמחז"ל (סוטה י"ד.) דרש ר' שמלאי מ"מ נתאוה משה רבינו ע"ה לכנס לארץ וכי לאכול מפריה הוה לריך וכו' אלא כך אמר משה הרבה מלות נלטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בח"י כו' • א"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא שכר כו' • ולכאורה כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו · ולכן יהיה אך בענוה יתירה · באמרו אם איני כדאי אך תורה היא וכו' · וז"ש הוי מתאבק כנ"ל · אך בתנאי בעפר רגליהם ר"ל בענוה והכנעה ולדון לפניהם בקרקע :
והוי שותה בצמא את דבריהם · לא אמר בצמא כי כל דמיון אינו זוה ממש כמחז"ל (הבנית ר'.) שיתה כאלמנה ולא אלמנה ממש· לכן אמר בצמא שייי כשותה מים מלוחים כל אשר ישתה יותר יוסיף למא ביותר · וכן התורה כמ"ש (משלי ג') כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם · כי כל מה שילמוד יותר יתאוה וינעם לו עוד לדעת תורת אלקיו · וזהו אמרו בצמא · ר"ל שותה ועדיין למא :
או יאמר יהי ביתך בית ועד וכו' · אף כי מינך מבין בעצמך ומשל ליכנס למגותו של בושם שקולט את הריח · ואף אם אינך מבין והכן מתאבק אך בעפר רגליהם · עכ"ז תהיה שותה בתאוה עלומה כצמא את דבריהם :
יהי ביתך פתוח לרווחה · הנה טבע הצדקה שמעשרת · וכמ"ש (כתובות ס"ו:) מלח ממון חסר · ואמרי לה חסד · ואם כי אין זה מורגש לכל מ"מ בכל דור רואים אנו שכן הוא· וכתיב (הושע י') זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד כי הזורע נוטל תבואה ומשליך בתוך רגבים · וכי יאמר הזורע אוי לי כי כדמתי למשוגע וחסר הבינה לקחת יגיע כפי לזרוק לארץ מטה ושעורה במפולת יד · כיון שבאמת הוא להרוחה מכניס קימטא ומוליא הרבה· מפזר חטים מעט ונוסף עוד הרבה· קן הדבר בבנין זריעת הצדקה נראה מחסר מעותיו · אבל באמת הלא זריעה היא להרויח הרבה בלמיחה · וכמ"ש (יחזקאל מ"ד) רקשית פריסותיכם תתנו לכהן להביא ברכה אל ביתך · וכמ"ש (במדבר ד') ואיש את קדשיו לו יהיו · פי' שאינן נותן וישאירם לו · קדשיו לו יהיו · פי' שיתני ויקבל מעשר פני · ואשר יתן לכהן לו יהיה · כתיב כהן יהיה בה"א ולא בוי"ו · ופירוש יהיה לו הרבה·וכמחז"ל (ברכות ס"ג.) וכמ"ש (דברים ט"ו) נתון תתן וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' · והנה יותר נפלאת זריעת הצדקה מזריעת התבואה · כי אם הזרע נרקב ועליו יליץ פרח · והצדקה הזריעה עלומה גם כן אינה כלה וגנוזה למעלה כמאמר מונבז (ב"ב י"א.) אבי גנזתי לעולמי · והזריעה היא ודאי לעולמו בעולם הבא · אך הקצירה מזריעה זו בעוה"ז היינו הטובר מינה ודאי שלו כי לא לעולם יחיה ועזב לאחרים חילו · ויפה כח הזריעה מכח הקצירה בענין הצדקה היפך זריעת התבואה אשר הזריעה לא לו יהיה וח"ם זרעו לכם לצדקה שיהיה הזריעה לכם ולא לזרים · וקצרו היינו העושר מזה לפי חסד · ולא אמרו לכם כמו גבי הזריעה · כי היא אינה ודאי לכם · ויתכן בזה לפרש לפי חסד היינו כפי שתזכו יהיה הקצירה· אם לכם אם לא· וז"ם התנהג יהיה ביתך פתוח ואל יפתד היצר ובפרט בעתים הללו מקושי הפרנסה יאמר לך די לך לפרנס עצמך ובנ"ב בדוחק · ולמה תפזר לאחריס חילך · לז"א התנהג לרווחה שאדרבה מזה יהיה לך הרווחה וכנ"ל · ואמר ויהיו עניים בני ביתך · ר"ל כמו שאתה נותן בעין יפה לב"ב ולעבדיך מפני שהם מסייעים לך ומרווחים לך · כן בעין יפה ויפה תתן לעניים שהם המרויחים לך ביותר · וכמ"ש יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב · (כדאי' במדרש רות ע"פ שם האיש אשר עשיתי עמו וגו' · ובויקרא פ' בחוקותי) גם צריך לפייס העני בדברים ולספר עמו בפנים שוחקות כמו שמספר שמספר עם בניו וב"ב וכמאמח"ל (נ"ב ס':) המפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות • ולזה אמר אף שאתה צריך לפייסו בדברים עכ"ז אל תרבה שיחה עם האשה אפי' עניה (וכן מצאתי במדר"ש) :
באשתו אמרו כו' • ר"ל (עמוס ד') ומגיד לאדם מה שיחו אפי' שיחה יתירה שבין איש לאשתו מגידין לאדם בשעת הדין (חגיגה ה:) כל שכן באשת חבירו :
וכל זמן שאדם כו' גורם רעה לעצמו • ידוע שהקליפות הנקשים מצוות אנשים יקראו נגע • כמ"ש נגעי בני אדם • והנעשים מצוות נשים נקראים רע • וידוע שדוכרא דס"א מפתה לנשים • ונוקבא דס"א מפתה לאנשים • וזה פי' הפסוק (תהלים צ"א) לא תאונה אליך ר"ע ונג"ע לא יקרב באהלך • ואהלך פי' אשתו כמ"ש חז"ל (מוצ"ק ט"ז:) • ות"ש וכל המרבה שיחה כו' גורס רע"ה לעצמו • והבן :
עשה לך רב • פי' בחנם כמ"ש (נדרים ל"ז:) מה אני בחנם כו' :
וקנה לך חבר • אפי' בממון • וחמר עשה לך רב • אף כי אינו רחוי להיות לך רב • וקנה לך חבר להתיעץ עמו גם בעניני עבודת הבורא • כי אם מכם אתה בעיניך היצר הרע יוכל לסמא עיניך ויישיר לך העקוב והרכסים • ולכן תתיעץ עם חבירך כי ילך אינו קרוב לו כ"כ להטעות :
והוי דן כו' • ר"ל ובתנאי שאדון לכ"ז • כי בלתי זאת וזה נאהב אצלו · לכן אמר אהוב את המלאכה כי את המלאכה יאהב · וכי גדול הנגינה מזינעו יותר מירא' שמים (ברכות ח'·) ור"ל יותר מאשר יהגה מתורתו ומיראת שמים שבו כגון רב · ואם הי' ראש ומנהיג פן היה נלכד בשמיתותם ובפח הגאוה · ואמר ושנא את הרבנות כי ברבנות ושררה נהפוך הוא אף כי א"א לעולם בלא רבנים ופרנסים ולפעמים מוכרח לאדם להיות רב אך יהי' זאת לו אך מצד ההכרח אבל ברצונו ישנא את הרבנות להתפרנס מזה ויאהב יותר המלאכה · וע"ד למות יתפרש אהוב את המלאכה נמשך אל הרבנות והיינו מלאכת הרבנות יאהב והוא הלימוד וההבקיאות בהורה · ולשנוא את הרבנות והתרברבות בעולם · וטעם"ר פתח הדבר והבקיאות בהורה · ולשנוא את הרבנות והתרברבות בעולם · ובטעה"ר פתה הדבר להיפך · אוהבים הרבנות ושונאים מלאכתה לדעת להורות בדת ודין בבקיאות ועיון · וחמנס ההורמות דבר יקר הוא ומי יורה דעה ומי ידון אם לא השרידים אשר ה' קורא · אבל הרב יאהב רק את מלאכת ההורמה היינו הלימוד כי מלאכת מלוה היא אבל הרבנות אף שיהיה רב ישראנה · כמו ר' זירא [*] כי הוו מכתפי' לי' כו' · ואמר אם יעלה לשמים שיאו כנללו לנגח יאבד (סנהדרין ז:) ואף שהיה מוכרח לקבל כבוד היה לתועצה בעיניו רק ע"פ ההכרח · חכמים הזהרו כו' · ר"ל שיהיה נאה דורש ונאה מקיים דברי טלמו שלא יאמרו עליו טול קורה כו' (ב"ב ט"ו:) [וכ"פ המדר"ש]· ואם יאמר לנפשו אחרי שאסור להרהר אחר ת"ח ולמשדו כמאמח"ל (ברכות י"ט:) א"כ מי יהרהר ויבים אחרי · לזה אמר פן תגלו למקום כו' · מקום לנשים חשאים ויהשדוך ויבינו את כל וכמלא ש"ם מתחלל :
לפעמים כי לא יוכל האדם לעלות במעלה העליונה מהשלם אם לא ילביש רגלו מקודם על המדריגה התחתונה · ואין זה טוב מעבד אם אדוניו יצוה לו לעלות על השלום אם יפסיע מקודם על השליבה התחתונה · אך אם לא ימיש העבד ממקומו ולא יהין לעלות וירד ויעלה אך על השליבה התחתונה הלא מורד באדוניו הוא · ות"ש ודלא מוסיף לעלות יסיף (וע' לקמן פ"נ משנה א') ושמא יאמר האדם מאחר שאי אפשר לו שתתחלת למודו יהיה לשמה · ושלא לשמה לבד עונשו גדול מכ"ש ישב בטל ולא ילמוד עז"א ודלא יליף קטלא חייב · וצריך ללמוד אף אם יהיה לפעמים שלא לשם שמים רק שירצה שעמה יבוח אחר כך לשמה · כמאמז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם כו' אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה · ר"ל שילמוד אפי' שלא לשמה אך ע"ז האופן והכוונה שמתוך כך יבוח לידי מדריגת לשמה · ואמר ודלא מוסיף יסיף · אם אינו מוסיף על לימודו ישכח גם מה שלמד מכבר · ויפורש עוד עפ"י מ"ש (משלי ט"ז) תורת חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה · כי האדם יאמר לפעמים לא אלך בגדולות ודי לי אם על משמרתי אעמודה להחזיק בחומתי ויראתי ולא להוסיף · אבל באמת אינו כן כי האדם מ"א לו לעמוד במקום אחד ואם לא יעלה על כרחך ישפול · לכן אמר תורת חיים למעלה למשכיל דאם לא יעלה על כרחך ירד לשאול מטה · וזה שאמר ודלא מוסיף יסיף [ועיין לקמן פ"ד משנה פ' כל המקיים כו' ע"ש] :
הוא היה אומר אם אין כו' · כי הנה הילה"ר מסמא את עיני האדם באמרו אליו תמיד איך אפשר לך לעסוק בתורה הלא מוכרח אתה לעסוק בפרנסה לפרנס אשתך וב"ב הקטנים · ומה גם בעתים הללו שעול הפרנסה כבדה עד מאנד ואין לך יום פנוי · אבל באמת הוא אך עלת הילב"ר והתחזקו כן לפי ערך זה יגדל העוני הלהם מן השמים · וכמאמחז"ל (שבת קי"ד·) הבא לטהר מסייעין אותו · כ"ל דוקא הם בא בתחלה וכנ"ל · וז"ש הם אין אני לי הם איני המתחיל מי לי ובשאני לעצמי כי מלילה בלי עוד מה' מה אני · והם לא עכשיו לימתי כי לא תשלום מהר מובת עכשיו · ויתבאר עוד לפי מה שבפרק ב' (משנה י"ד) אמר ושוב יום אחד לפני מיתתך הבל כאן אמר שאפי' בכל עת ורגע צריך לשוב כי אין האדם בטוח אפי' כרגע · וז"ש הם לא עכשיו לימתי · ויפורש מהמ"כ (תהלים פ"ח) עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך וגו' · כי הילה"ר בא לאדם למתחתו על ג' פנים הו שידמה האדם בנפשו שהוא צדיק · או יאמר לו תשוב לעת זקנתך · והג' שימתין עד שיטוב מהחטבה ויהיה עונותיו לזכיות ויהיה הרבה מזכיות כל הצדיקים · לז"א עני אני · ר"ל עני ממעש · והם לומר הטוב לעת זקנתי · לז"א וגוע מנוער נשאתי לא ידעתי יום מותי · וכל יום מחשוב שמא היום הוא וצריך לשוב לפני המיתה [ולשוב מהחטבה אמר נשאתי אימיך וגו' והלולי מירלה] :
עשה תורתך קבע · כי כל מה שהאדם יגע להשיג הון הוא לצורך אחרים · וכמש"ה (תהלים מ"ט) ועזבו לאחרים חילם · וכמ"ש (ב"ב י"ז·) מוגבן המלך אבותי גנזו לאחרים · הבל מה שהאדם יגע בתורה הוא רק לעצמו · וז"ש עשה תורתך כי היא שלך · ומהגכון לך למשותה קבע · או יאמר עשה תורתך קבע · כמאמחז"ל ט"ג (י"ס·) ט"ף ובתורתו יהגה · משטמל בזה נעשית תורתו עכ"ז חזור עליה והפוך בה ואיגו דומה שונה פרקו ק' פעמים לק"א (חגיגה ט':) · ועשה מותה קבע :
או יאמר כמ"ש (תהלים א') כי הם בתורת ה' חפלו ובתורתו יהגה וגו' · ר"ל כי רומים אנחגו במלכותא דהרעא בבוא דבר חדש מעניני מלוכה ומלחמה והנה טוב ועושה פירות כטובה כמו שכתוב בפירות שגדילים משנה בשנה שנאמר [?] אמת ומשמעו שלום שנאמר בשעריכם. הדין ועל השלום שנאמר שנאמר שלום שנאמר בשעריכם. רבי חנינא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר [ישעיה מ"ב] ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
פרק ב
פרק ג' א. (א) רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. הא דנקט משל בעבירות שיש בהם פירות מה שאין כן בעבירות שאין בהם פירות מוזהר וזהו מדה כנגד מדה שכשם שגדל [?] הפירות כן יגדל לו העונש [?] וכלכה זו שמעתי מפי [?] הרב. ב. (ב) רבי אומר איזו היא דרך ישרה [?] וכו' עד שיהא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ולרבי איה לי חולקא לעלמא דאתי א"ל אין כו' אע"ג דהוא בעולה כו' ומ"מ כ"ה להיפך · אך הורו לנו רבותינו ז"ל שיש כמה מצות שסגולתם שנעשים אוכל אדם פירותיהם בעוה"ז כמו המטיב נפשיה וקן תוכחה וכי"ב פ"כ ההג"ה] · והנה ההמון עם סוברים שמצות תוכחה לא נלטוו רק הרבנים והדרשנים · אבל באמת הוא מצוה כי היא מלוה על כל ישראל · ולפי פ"ה שרוחה בחבילו דבר מגונה מייב להוכיחו · והעיקר שצריך המוכיח לכלול ח"ע גם כן בכלל · כי ח"א שהמוכים יהיה נקי ומי יאמר זכיתי לבי וגו' :
עוד י"ל פ"ס מ"ס לעיל (פ"א מ"ז) כי בעניני הפבודה טוב להתיפץ עם חבר · כי לפי ביגונים ילה"ר גם כן שופטן (כמ"ש בברכות ס"א:) וז"ל הוא הדין שלו מפתחו ומראה לו היתר לכל הפשעים · אבל כשיתיפץ עם חבירו ילרו איגו קרוב אליו כ"כ להטעטו לז"א שם בתמיד יאהב את התוכחות עלות מחריפים · וכאן אמר לבאר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם בלי התיפלות מחמריס · וליבור לו לעולמו מזי כל דרך איש יפר בעיניו ויעשה כל שהיא תפארת כו' רלה לומר לשם גאוה כבוד ותפארת :
[הג"ה ויתואר עוד ע"ד מליצה מה"כ (מלי כ"ז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם· כי הגה ידוע כי כל הסובל במומו סובל (קידושין ע':) · וכי מי שהוא זך לבב לא ירגים כלל ערמת ומטאי הברית · אך מי שהוא בעלמו כן יטריס ומלוכלך בחטאים הוא מרגיש מיד בחבירו הטוטה כמעטהו והכרת פשעי חבירו הוא כמו מירלה מלומטה המראה לאדם צורה כגורתו אם לבן ואם משוחם והרוחה צורה מפוחמת במראה הלא ידע כי בנפשו הוא השגגות כמ"ש (תהלים מ"ט) עון עקבי יסובני ודרשו רז"ל אין אני מתירא מעבירות גדולות שבידי רק מעונות שאני דש בעקבי רלה לומר הן מחמת ההרגל או מחמת שאיני מתבונן וזהו עון עקבי ובכ"ס הוא עון ומסבב עלי כמה וכמה· ומי שכבר הורגל בלי להתבונן מ"מ יתחיל להרגיל עצמו להתבונן כמאמרו הכ' (משלי ד') פלם מעגל רגלך וגו' וכתיב רגלך חסר יו"ד וכתין זה דרשו רז"ל (עירובין נ"ג:) ע"ס אס תשיב משבת רגלך חסר יו"ד שפי' חפי' רגל אחד מוץ לתחום· אף אנו נאמר כן כאן ר"ל אף אס ברגל אחד עברת תמנע השני' וכמאה"כ (מיכה ז') שמור פתחי פיך ר"ל אס כבר פיך פתוח תשמור לסוגך ממתוח· והנה על החטאים אשר היצר מראה לו דרך התיר טוב לשמוע ולהתיעץ עס חבירו או לראות על אחריס וכנ"ל יאהוב את התוכחות או שכל שתפארת לו מן האדס· ועל שוגג בלא כוונה אמר הוי זהיר כו' שיסתכל ויתבונן בדרכיו לבל יעברנה· וכנגד מזיד אמר הוי מחשב כו' כי להשמר מזדונות בעת אשר יצר תאותו תוקפו ובעת שבא העבירה לידו קשה לפרוש והלווגי ב"ד בזה"ז היו מתירין עצמן למיתה· רק העלה היטולה שיהי' מחשב מקודס ביראת ה' קודס בוא דבר עבירה לידו [וע' מ"ס לקמן פ"ג מ"א המאמר כו'] ויסתכל תמיד בהג' דברים ואז ינצל ולא יבוא כלל לבוס עבירה· והגדיל התנא והפליא לעשות להודיענו חומר עון השוגג והוא מ"ס וכל מעשיך בספר נכתבים· טפ"י מ"ש זה כמה כי האדס הוא כמרכז המחוגה אשר עס קטנותו בנטותו מעט יתעקס כל העיגול· כן האדס מתקן ומקלקל במעשיו כל העולמות וגס בדיבור אחד יכול לתקן ולקלקל· ובהיות כן גס בשוגג יוכל לקלקל כל העולמות כי מכל מעשיו נעשה רושס למעלה מטוב ועד רע· (והרלב שעשה הוא בעצמו מטניט כמ"רז"ל רשעיס מטמיקיס להס גיהנס ר"ל הרשעיס עצמן הס המעמיקיס· ולהיפך הצדיקיס עטרותיהן ברלשיהן ר"ל עטרות של עצמן (וע"מ"ש במשנת כל ישראל) וד"ל)· כי בחכמה נפללה ברא ה' את האדס רמ"ח אבריס נגד רמ"ח מ"ע· ושס"ה גידין נגד ל"ת· ובכל אבר שעושה מלוה מתקנו ומוסיף לו אור וכן בהיפך· וזהו השכר והעונש בעוה"ב כי מפי עליון לא תלא הרע רק בעת הבליוה תיקן פינה ויסוד כל תמות לעד· וא"כ נס בשוגג נרגס למעלה ויחסר ממנו האור· ותונמת מלכומא דחלטא אס יתחייב אחד מאוהבי המלך מיתה בטעותו דבר נגד מוקי המלך הנה ברלית המלך באהבתו למלטהו ממהומת מות ולסלוח לו וכי'· אבל אס יאכל אוהבו סס המות האס יוכל התלך למלט נפשו· ואף אס שגג הסס יעשה כטבעו· וזה משאחז"ל (ב"ק נ"ו:) כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו מייו· כי איך יוותר את אשר כבר עשהו· והושבע ביסולי בראשית לא ישונה· וכי שוטה שקילקל ישופה עליו סדרי בראשית· והמדרש הוסיף יותר ביאור ואמר בזה הלשון יוותרו מטוסי והוא ט"ד סס המות· כי איך יוותר מטוסי בהכלו סס המות· ובזה יבואר מאמח"ל (עירובין י"ט·) במשבס ז' שמות לגיהנס ופריך והאיכא תפתה ומשני ההוא כל שמתפתה בילרו נופל שמה· ולכאורה יפלא כי מסתמא כל השמות של ניהגס על טעס נקרלו ומה זה תשובה· אך יבואר כי ז' שמות ליצר הרע (סוכה נ"כ:) וכנגדן ז' שמות לגיהנס· וכל המתפתה ביצה"ר משס יס נופל לעומת זה בגיהנס משס זה המיוחד לו אך בלאותו המדריגה עלמה כל המתפתה ביותר מפל ביותר· וזהו מעמיקיס להס גיהנס· א"כ סס הכללי של הגיהנס תפתה· אך המדות והמדרינות בו הס ז' שמות· וזהו כוונת הגמרא בתירולס ואמרו ערוך מאתמול תפתה· ט"ד מהרז"ל (עירובין כ"ב:) היום לעשותס ומחר לקבל שכרס· וא"כ העומד בעוה"ב העוה"ז אללו הוא יום מאתמול וד"ל· או ט"ד מהרז"ל כי הגיהנס היה קודס שנברא העולם ואז לא היה המדריגות רק סס הכללי שלו תפתה כל המתפתה בילרו נופל בשמת· וזה שאמר דע מה למעלה ממך· ר"ל מה תפעל למעלה ממעשיך· כי עין רואה כו'· ר"ל נס ברליה תרשס למעלה· ואמר כל מעשיך כל לרבות אפי' שוגג וכנ"ל· וד"ל· או יאמר איזהו דרך ישרה כו' רז"ל אמרו בסוכה (נ"כ:) על יצה"ר בתחלה דומה להלך ואח"כ לאורח לחזורם ואחר כך לאיש שנאמר ויצא הלך לאיש המשיר וימחול לקחת מלחמו ומבקרו לחזורם וכתי' ויעשה לאיש וגו' והטעין לשמות הללו כי במעשה דוד המשילו לעשיר החומל לקחת מלחמו ליתן לצמי והיה בעירו צני אחד שהיה לו רק שה אחד ולקח העשיר השה ולצמי עשאה. והטעם בזה שהיצר הרע בתחלה מראה לחדם הדבר למצוה כדי שימשוך אחר הדבר ואחר כך רוצה היצה"ר שיעשה הדבר במזיד פ"כ כיון שמושך אותו קלת מראה לו הרע כדי שיהיה מזיד וחינו פורש כיון שכבר נמשך אחריו. ומתחלה מראה לו שנוטל שה לצני ועושה בה מצוה שמחיה נפש הצני. ואח"כ מראה לו המצוה יותר קטנה רק לחזורם. ואח"כ מראה לו לאיש ואין בו מצוה כלל רק סעודת מריעות ומ"מ נוטל.כן היה מעשה דוד בתחלה נראה היתר כמאמחז"ל (שבת נ"ו) כל היוצא למלחמת ב"ד גם כריתות כותב לאשתו ואח"כ רלה לשלוח את חורי' לביתו. והיה בכל הגם וכוונתו היה לשם שמים. למען לא יהיה חלול השם ורלה להסתיר הדבר ואח"כ עשה דבר מון בפרהסיא אשר העמיד את חוריה על המקום שהמרג שם. ולכך לריך בחינה ועיונא סובא בעת יעשה האדם דבר פן תרמית היצה"ר הוא ומסמא את הטין. והבחינה הוא שכל דבר שאין בו שום סניות גמוה וממון ודחי מין כאן מרמה ור"ל. וחמר חיזהו דרך ישרה שיבור לו ר"ל מן המעשה שיבור החדם כל מה שהיא תפארת לעושיה ר"ל לעלמו לא ממון ולא גמוה ותפארת לו מן האדם ר"ל שיברור מאלו סב' דרכים ויאמר דרכו זכה :
או יאמר כי העיקר בבוא האדם להתקרב אל ה' ולסתור גבר ילמה כי כל מעשיו לה' יהין קבוטים לא יעברו קן זמנו לתורה כמועד חלי יום ילמוד בבסמ"ד לא ישוב מפני כל אף אם יהיה לו עסק גדול וקן לעבודה. וחילולי קן קרטים תלבים גומה. ואם כי העוסק תמיד לא יעשה תמיד לשמה. מ"מ לא יניח עסקו בשביל זה כי הוא פיתוי הילר לחמר לו תעשה לפני כל והוי הלנע לכת ועבוד מאהבה ומפתהו לשוב יותר מיל"ט. וטובתו כי זה בודחי לא יעשה החדם תמיד ויתבטל לגמרי. אבל אם ילמוד תמיד יגבר היל"ט עד כי יבוא כ"פ ללמוד לשמה. וטכ"ז ירווית גם קן מה שלמד שלא לשמה. וגם הוא מבוח גדול לבוא לשמה מאם לא ילמוד כלל. וכן במעשה המלות אם רוח הילר הזקן וכסיל יפלה עליו את מקימו בל יניח. ואם לא יהיה לשמה עכ"פ הוא עושה המלוה. אבל אם ימתין עד שתתחולל דעתו עליו לכוון הכוונה מי יודע אם יגיע לעשות המלוה. ולמשל תפילין ידוע טנינם להכניס כל החושים ומחשבות המוח לעבודתו ית"ש. ואם ימתין עד שיחקק דבר זה במחשבתו ואז ילבשם. היה הולך כל השגה בלא תפילין לך אם מניח חז בנקל יבוא לידי מחשבה זו. [הג"ה שמעתי מאדימו"ר נותן טעם לשבח על אשר התפלה של ראש מפורדת לארבעה בתים. והתפלה של יד מחוברת יחד. והטעם כי בראש יש ד' חושים. ראיה שמיעה ריח דיבור. וכולן מפורדות. אזנים לשמוע עינים לראות הלשון מדבר האף מריח. וכן בו ית"ש יש בחינות אלו. בסוד ספירות עליונות. וכן בגוף האדם יש ד' חושים כמאחז"ל (ברכות ס"א) לב מבין כליור יועלות שחול שוחק וחום המיבוש. ואמם כולן במיבור אחד קן מבחין. וכן בתי' הללו בסוד הספירות ומליגו בכהוב (דברים י"א) ארך וגו' עיני ה'. וכן (ישעיה ה') בהזני ה' לבאות. וכן כי יום נקם בלבי (ישעיה ס"ג) וכן (יחזקאל א') יד ס'. וכן רביב. הכל בסוד ספירות העליונות והכהוב הוא כדי לסבר את האוזן ע"ד מבל ודמיון (וכזה בא דוד לנגות עובדי הפבל באמרו (תלים קט"ו) פה להם ולא ידברו ר"ל כי אם חלהים המה זה לבד כדחי בזיון אשר יש להם פה. וגוכף ע"ז הגנות כי גם לא ידברו וכן כולם שם) לכן בכל ראב מפורדים נגד הד' חושים המפורדים. ובהתפלה של יד מחוברים נגד הד' חושים אשר בתוך הגוף והמה בחתיבה א' וכל אחד מטרד חיש אחד. וארז"ל (ברכות ו') הכי תפלין דמרי עלמא מה כהיב בהו. כי ממשיך שפע ברכות תספירות העליונות. וה"ל ע"כ ההג"ה]. וקן בכל הדבריס מוטיל הקביעות בהם והוה עיקר העבודה. וזה מאחז"ל (פסחים כ':) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמלות אף שלא לשמה ולמחורה וכי מ"ן לעולם יעסוק שלא לשמה. אך כוונתם שילמוד לעולם חוק ולא יעבור בלי מגרעת ח"ז. ואם כי בלימוד תמידי לא יוכל לעשות תמיד לשמה. מ"מ לא יניח קביטותו מפני זה כי כי מזה יבוא לידי כוונה החמישית · כי התורה אף שלא לשמה מחלים כמ היצר · ואם ברזל הוא מתפולץ · ולכל אשר יחפוץ יטנו · ובזה יתורץ קו' התוס' (פסחים נ':) הא דמריקן העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא · ולפ"ז יתורץ כי שם מיירי שלומד רק פ"א ואותו פעם ג"כ לומד שלא לשמה · אבל כאן מיירי בקביעות ובד"א לז"א איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם ר"ל עכשיו שהוא עדיין בורר ולא ראה אור יבחור אף שלא לשמה כל שתפארת לו מן האדם · וכן אמר (מיכה ו') הגיד לך אדם מה טוב וגו' עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת · כמאחז"ל (סוכה מ"ט:) ותחלת חסד על לשונה · וכי יש תורה שאינה של חסד כו' אלא תורה לשמה זו תורה של חסד כו' · לזה אמר עשות משפט · ר"ל הלימוד התמידי חקבע והיינו חעשה משפט דבר יום ביומו ואפי' אינו לשמה ואינו של חסד · כי הלימוד לשמה נקרא חסד כי עושה לפנים משורת הדין · כי החוב מוטל ללמוד ואם לומד כפורע חובו זהו נקרא עשות משפט היינו הדין · ואהבת חסד ר"ל זה יאהב שיהיה של חסד והיינו לשמה · והצנע לכת היינו ג"כ לשמה לא לתפארת להתהדר לבני אדם כזה יאהב ויהפוך לעשותו · אבל מ"מ לא ימנע מהמשפט בהעדר החסד · וכן אמר דוד (תהליס א') כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה · ר"ל תורת ה' והיינו לשמה ירצה · אבל מ"מ גם בהעדרו לא ימנע מלעסוק לפי' שלא לשמה · לז"א ובתורתו והיינו שלא לשמה שהתורה היא שלו להנאתו יהגה יומם ולילה · והוהר זה רק במקום קביעות שיהיה זהיר מאוד לבל יחסר המזג :
וְהִנֵּה האדם הוא תמיד עולה ויורד ובעת ירידתו נדמה לו כי כל מה שעושה עכשיו מן התורה ומן העבודה אינו כלל בלב שלם ואין מלוים לו וזהיה רוצה לגמח ולהתגברות בשגינה עד יעבור מותו הזמן וישוב לזכיזותו · וזה ידוע הרבה להולך בדרך התורה. אבל באמת אינו כן כי האדם בנקל יוכל לטלות למדריגתו אם הוא עוסק לפי' ע"י התרשלות מעלא יעסוק כלל כי יתרחק מן התורה ויותר יקשה לו להזדרז עוד · ועל זה אמר הכתוב (קהלת י') אם רוח המושל תעלה עליך · כלומר היצר הרע הזקן וכסיל ויחפון להתגבר עליך מ"מ מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים · וידוע שמפאת התורה אנו מכונים בשם בנים · והם' יח"ש מגלה סודו כאב לבנו אהובו · והמלוה המה כלווי אדון לעבדו . ולכן לנו מבקשים בתפלה השיבנו אבינו לתורתך ובעבודה אנו אומרים לשון מלך וקרבנו מלכנו לעבודתך וד"ל · ובאנשים אשר עבודתם זכה בלי שום כוונת פרס גם העבודה תגדל אללם עד שתהא דוגמת הבן לאביו רק לכבוד אביו לנחת רוח לפניו · ולהיפך אם ירד אז חזרהו גם כן מלא מחשבות און ומרמה ואינו רק במדריגות עבד לאדונו · ומ"מ גם אז אל ירף ממנה עד אשר ישוב לאיתנו הראשון · ודרך הצדיקים המומלצים להיות בתורה כבן ובעבודה כעבד · וז"ש (משלי ו') נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך · ר"ל אפי' המלוה אככי מצוך היום לעשות שיהיה בגדר הבן לאביו ואל תטוש תורת אמך · מ"מ אם נפלת ממדריגתך עד שאף התורה שלך ג"כ רק בגדר עבד לאדונו · מ"מ אל תטוש ואל תנח חנם מזה · ואמך היינו מלכות כידוע וד"ל · וז"ש חז"כ :
וֶהֱוֵי זהיר במצוה קלה כבחמורה · כמו אם ילמוד אדם תורה שלא לשמה · אם כן היא אך מצוה קלה ולא חמורה · לכן אמר והוי זהיר במצוה קלה גם בעת שהיא קלה כי גם אז שכרה גדול :
שֶׁאֵין אתה יודע מתן כו' · ר"ל אמר טעם פ":
לפי שאין אתה יודע כו' שאינו מושג אפי' לנביאים · ועין לא ראתה (כמ"ש ברכות ל"ד) ובדבר יקר כזה איך יאמר לא אטרח בקלה ששכרה מועט הואיל והשכר אינו תכליתי רק נלמי עד שגם שכר מצוה קלה איק יודע ואינו מושג אף לנביאים :
וֶהֱוֵי מחשב הפסד מצוה כו' · אמר לטושה שלא לשמה כנ"ל אשר יתכן שיכוין לטושר וכמאחז"ל (ע"ג י'סי) כל הטוסק בתורה נכסיו מצליחין לו · ואם יזדמן לו על ידי המצוה היסך זה היינו שיוכרח לקבל הפסד גדול עתה אמר כי מ"מ מ"מ תעשה המצוה כי השכר שמור כפלי כפלים גם בעולם הזה :
הסתכל כו' דע מה למעלה ממך · אמר אף כי האדם זוכה לשם טוב · הבל יבחין מה למעלה ששם אינו חשוב כלום · ומכריזין עליו כרוזין בישין · ויבחין האדם מה מחשיבים אותו למעלה וד"ל · או יאמר והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה· כי מהקלה יוכל לקבל לפעמים שכר יותר מעל החמורה כי מהחמורה אפשר שפורש מגודל יראת חומר הפוגם לחומר העבירה · אבל בקלה פורש רק מירחת הבורא ית"ש המצוה עליו :
או יאמר והוי זהיר כו' · ר"ל בעטה שתעשמה יהיה בזהירות ובדקדוק כבחמורה · אבל אם יזדמן לך קלה וחמורה וכגון אם אדם טובע בנהר להצילו וכדומה מן מצות החמורים יעשה רק בחמור וידחה הקל · והנה התורה נקראת חמורה נגד שאר כל המצות כי האדם מוזהר עליה לעסוק בה ולשמרה יומם ולילה · וגם ת"ת נגד כולם · ומ"מ ארז"ל (מוע"ק ט':) שהמצות בח"ת ע"י מהביר מחויב להפסיק תורתו עבורס · וע"ז גם כן גזר חומר והזהיר והוי זהיר במצוה קלה כו' :
שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות · יתבן ע"ד למות ע"פ מ"ם (סנהדרין ק"א') ופטרה פיה לבלי חוק· ח"א למי שמשייר לפי' חק מחד · וח"א לפי' לא למד אלא חוק אחד · והנה לפ"ן אם לומד ולפי' אינו עוסק במצוה לא יפול לגיהנם · אבל אם כמ"ד השני אם יחסיר לפי' רק מצוה קלה לא השלים חוקו ויפול בגיהנם עבורה · ומי מחתנו עלה שמים וירד לידע משפטי ה' אשר לדקו איך היה הלכה למטלה · לז"א שאין אתה יודע כו' · ושמח דוקא עד שקיים כולם :
עין רואה כו' · ר"ל שצריך האדם לצייר במחשבתו תמיד · כ"א היה אדם אחד עומד ממעל לו ורואה כל פרטי מעשיו · ושומע כל דבריו בדקדוק פעום וכותב הכל בפנקס בודאי מיל ורעדה יאחזנו לחמר מה זה · כ"ש וק"ו כשלייר האדם שהקב"ה אשר מלא כה"כ הוא רואה ומשגיח על כל תנועה קלה שלו · ושומע כל דיבור קל שלו · והקב"ה הוא מקור פלס הראיה והשמיעה · והאדם אף שהוא רואה ושומע · עדיין אינו יודע למיחת מחשבתו של חבירו · אבל הקב"ה בומן כליות ולב · וכמש"ה (שמואל א' ט"ז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב · והכל נכתב ונרשם למעלה בספר הזכרונות · והמעשים בעולמם בצורתם נחקקים למעלה · וכמש"ה (קהלת י"ב) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט · ומדלא כתיב כי על כל מעשה · הכוונה חמנס כי המעשה בעולמה בצורתה יביא אלהים במשפט · [אי"ה זע' נם' עשרה מאמרות (מקור דין ח"ב פי"ב) · וידוע עתה בטבע כשנתודע ידיעת הדעגראפיים כנודע · וד"ל] וח"ם וכל מעשיך בספר נכתבים · המעשים נכתבים בעולמן ובשיחבונן בזה האדם בודאי אימה ופחד יאחזנו ויראה בעינא פקיחא על כל פרטי עניניו שיהיה עליהזי"ט ושלא יבוא לידי עבירה וטון כלל · ואלו הג' דברים הס הג' בחי' מחשבה דיבור מעשה עין הוא בחי' מחשבה כמ"ש וה' יראה ללבב · אוזן הוא בחי' דיבור שטומע הדיבור · וכל מעשיך הוא מעשה :
או יאמר הסתכל כו' · דע מה למעלה ממך · יובן עפ"י [ט' נפ"ן בחיים פ"ח שער א' וע' הג"ה בראש פרק ד' שער א'] · מ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו · כי הגה הרמב"ן כתב כי הצלם אין כוונתו ממש ח"ו · כי אין לו שום תמונה · אך פי' הצלם שיש לאדם השתוות מה · ומ"ש דמות הוא כמו (תהלים ק"ב) דמיתי לקאת מדבר ודאי שלא היה לו דמות הקאת רק השתוות מה · והענין השתוות אדם לקונו וגם מה שדימה אותו לצלם אלהים ולא לשאר שמות יבואר כי ידוע שם אלהים הוא בעל כח · כי גם שרי מעלה וממה כל יורעי דת ודין וכן המזלות יקראו בשם אלהים · אך הקב"ה הוא אלהי אלהים וקוראים לו אלהא דאלהא (מנחות קי') · כי הוא בעל כח האמתי מכולם · כי כל המזלות שיש להם כח כמו השמש שיש לה כח לבישול הפירות וסגולת הזהב והירח שיש בה כח להבטלי חיים · וכן הכוכבים וכל לבא השמים · הנה כחם חינם שלהם ח"ו · אך בכל רגע 'מקבלים כח וחיות מהקב"ה והוא מחיה ומהוה את כולם ואינו ואינו כמעשה בו"ד שאחר גמר מלאכתו אינו יכול לעשות עוד אך הוא ית"ש כל מעשיו בידו כחומר ביד היוצר בפרס גמר מלאכתו ובכל יום מחדבם וטובם וחילו ילויר ח"ו הפעדר השגחתו יהיו כולם תמים ונכרהים כולם כבבד יבלו · ולכך נקראים אלהים אחרים ר"ל הכח אינו שלהם רק ממנו ית"ש כי הוא משפיע הכח והם מקבלים המיות והויה מטולם שעליהם וגבוה מעל גבוה וגבוה עליהם עד בעל כח האמתי ולכך נאמר (ירמיה יו"ד) וה' אלהים אמת מפני שהוא בעל הכחות כולם האמתי · ובאדם ג"כ כלל הש"ת הכחות כולם · ויש בכחו למשול על לבא השמים וכסיליהם וגם כל הטולמות נפטלים ע"י מעשיו הן לטוב והן לפקל ולתקלקלות · וכמאמר שלמה הע"ה (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקטו וגו' בני אל ילוזו מטיניך ר"ל אמר כמבקשו בני ידידי · חוס נא וחמול על המלאכה היקרה הזאת והזהר לרגל המלאכה לבל תתלקלה ולבל לטקמה וז"ש בני אל ילוזו שלא תהא נלוז ומלין כל הטולמות ואחור מטיניך ר"ל ט"י טיניך כי אף ט"י רמיה אחת מתקן או מקלקל כמה טולמות כמארז"ל (ברכות ס"ד·) ח"ת בניך אלא בוניך ר"ל בוני טולמות · ולהיפך ח"ו מהרסיך ומחריביץ ממך ילאו · לז"א בללם אלהים ר"ל נס הוא כדמות אלהים בעל הכחות כולם וכי גס הוא בונה טולמות ומחריבן [ט' נפש החיים שטר ה' פ"ד דף י"ג ט"ד] כי בהדם כלולים ג"כ כל הכחות כי נשמתו בגנזי מרומים היא למטלה מכל הטולמות וכולם מקבלים חיות ממנו והוא הממלטי כביכול לשיובג בסיבתו קלת מפטלות תמים דטים :
ויותר נוכל לומר כי הש"ת אינו מושג כלל ולא נוכל לומר טליו שם כלל רק כל שמותיו הס פטולותיו כשפוטל במדת הרחמים נקרא בשם הוי"ה ברוך הוא כה' אהלל דבר · ובאלהים אהלל דבר זה מדה"ר · ואותו הכח מיתן באדס · מב"ד כתבו גם כן הפילסופים כי יש ג' מדריס במוח האדם ומהם יולאים ג' כחות מב"ד ח"כ כל הכמות נתן ה' לאדם · כח הרליס יש למטלה ונקרא טין וישם באדם מהכח שלמטלה שמסר לו הש"ת וד"ל · לז"א דע מה למטלה ממך ר"ל כי למטלה הכל הוא ממך קלקול או תיקון וגרשמים שם כל מעשיך ברוסם הפגס או התיקון :
וכי גוף האדם הוא בשר טפר מן האדמה הבל ואין בו מוטיל רק לכל דבר טוב מתטורר כח רוחני מהגפש הקדוש וטושה המלוה ולהיפך הטבירה ח"ו ולאחר עשיית המלוה או הטבירה מסתלק הכח ההוא זה הולך לשרשו ומקבל נוטס עליון אף במי האדם מ"מ חלקי הנפש המתדבקיס בטת טשיית המלוה המה בטדן מתטנגים והרטים בגיהנס בחייו · ואחר מותו זה בצלמו השכר כי כל חלקיו הטובים מתדבקים כאחד והיו לאגודה אחת והלבש אותו ממללות הלוקח דרבנן · ולהיפך נטשה חלילה בגד טאיס והגלרך לבל יתדבקו וזהו כף הקלט כחת נפשו אחת הנה ואחת הנה ר"ל ודי בזה למבין · וזהו בספר נכתבים ר"ל מטלמן ט"י הרשימה הנטשה למטלה ט"י הפגס או התיקון :
תורה עם דרך ארץ · ר"ל שגם בשעת דרך ארץ יהיה מושב בתורה שיצרפה שניהם ר"ל הגוף העסוק לכרמו ולעסקו והמוח למחשבתו במלאכת ה' מלאכת עון · [ובמ"ה בתורה ובתפלה שהיא במקום קרבן לאו מחשבין מחשבות זרות מעסקי הפרנסה · והלואי שכנגד זה גם בשעת עסק הפרנסה תהיה המחשבה טרודה בד"ת] · ולא תאמר א"א לעסוק בד"ת כלל לז"א וכל תורה שאין עמה מלאכה עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון (ז) [?] מהבתו היה שנאה ועכ"ז מתפארת התורה (משלי ח') אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני ר"ל אני אהב ולא כאהבה הנ"ל שהיא רק בעת מעשה כ"א אף משחרי ימצאונני שאף בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא מיסורין (סוטה כ"א) · וגם אפשר לפרש לשון משחרי כי הוא נופל על מי שהיה הדבר בידו ונאבדה ממנו ומחפש אחריה כן הוא הדבר בפרט מן התורה · והיה מהיושר אף אם ירצה לשוב אחריה לא יסייעוהו איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם. הנה בכל מקום בקש התנא לזרז את האדם שיבור לו דרך הישרה והמובחרת אשר ידבק בה כל ימיו ובכל מדותיו ותכונותיו יכוין אל הדרך ההיא לתכלית אחד. ומה שאמר כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. היינו שיהיה הדבר מקובל ומרוצה לפני המקום ברוך הוא וגם מרוצה ומקובל לבני אדם. כי יש דברים שהם תפארת לעושיה לפני המקום ואינם תפארת לו מן האדם, ויש להיפך. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה. כי גם בחמורה הדבר קל בעיני האדם לפעמים וברוב הפעמים אינו יודע איזה מהם קלה ואיזה חמורה, לכן צריך זהירות בכולם. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות. כי אין אתה יכול לשער ולהעריך מתן שכרן של המצות ולפי גודל השכר צריך זהירות בכולם. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. שיחשב האדם תמיד ההפסד שיש לו מן קיום המצוה כנגד השכר הגדול הצפון לעושיה, וכן יחשב השכר הזמני שמגיע לו על ידי העברה כנגד ההפסד הגדול העתיד לבוא עליו. טוב בעמלן כמו שנאמר וזרעתם לריק. וכן דרך ישרה שיבור לו האדם. אם ראית שאין דירתו קבועה. יבנה לו בית וישב בו מלבנים ואומר דין שאני עושה חשבון מן הממון להם למען יעשה כן לימים רבים. אם עשה חשבון בשכל ובדעת ובמחשבה ראויה, לזה נאמר לו והלך לו וזמן לו לומר לו שהוא שוה ויקר וזהו טוב מן להם החלק המעולה שהוא ואומר לו תורה ישב לו על כן ראוי לו לעשות חשבון עם היצר תמיד. אם יורש כי לפעמים אדם עושה עושר ומדבר דבר להביא לו טוב, ומן הדין אין מחזיק לעשות לו דין למען שלום ולגמלות חסד כמו חבירו עושה למען בשום שכר חבירו לו טוב כשלומו. ולכן יחשב האדם עם היצר בכל עת בבל עיניו ובפרט לפני קונו ולפני קונו ברוך הוא. וכן דרך ישרה שיבור לו האדם. דרכי איש הכוונה אם דרכי איש הוא רק רצות ה' שאין לו רצון בעולמו כ"א מה שרוצה השי"ת ומבטל רצונו מפני רצון הבורא · אז גם אודותיו יושלם אתו ומבטל רצון אחרים מפני רצונו וכנ"ל · ויראה עוד באמרו עשה רצונו כו' · כי גם בדברים גשמיים יראה שיהיה כוונתו לשמים כגון באכילתו לקיום גופו לעבודת בוראו · וכן בפו"ר גם כן · ולא יכוין להנאתו כלל ואם היה אפשר בלא הנאה היה רוצה מחוד · ולפחות שיכוין גם להגלתו וגם לעבודת בוראו וכן כוון החנא במשנה הקודמת הוו זהירין כו' · יראה שתחזר לקדם עולמך במותר לך בדבר שהרשות נתונה לך · והתחיל · החנא כאן במדה החמלצית ואמר עשה רצונו כו' ר"ל תשוה ב' הרצונות תכוין גם לה' גס להנאתך · כדי שיעשה כו' · ר"ל גם זה יקבל באהבה כאלו עשית הכל לרצונו · ואחר כך תניע למדריגה יותר גבוה שלא תכוין כלל להנאתך ור"ל :
אל תפרוש מן הצבור · במילי דעלמא וכל שכן במילי דשמיא · כי בכנסי' של ת"ח יש מהן רחוין להיות לך לרב ויש מהן חלמיד או חבר והרבה קבלתי מרבותי ומחבירי יותר מהן ומחלמידי יותר כו' וכאן יש הכל · ואל תאמין בעצמך כו' · כי ללמוד יחידי אינו נכון · ואל תאמר מ"ח שאנכי אומר דבר שאינו הגון · ואל תדין את חבירך כו' · ואל תאמר דבר שא"ח לשמוע כו' · ר"ל אס חלמוד עס חבר אל תאמר שסברתו הוא דבר שא"ח לשמוע רק תדקדק מגלגלין וכו' ומזמינן לפורעניך כו' (מכות י':) מרשעים וכו' ילא רשע כו' • כי יסול הנוסל כו' • ולע"ג שרלוי ליסול מ"מ יהיה עליך דמיס • וח"ם ולע"ג דעל דלטמסת מסמוך עכ"ז וסוף מטיסיך יטומסון :
אור ט"ד מלמר מז"ל (שבת קנ"ו) מלן דבמסדיס יהל גבר מסיד דמסי ולסטמיס יסמר הרוסלם הלל מזלל לגסי' להסות גברל • ולמה סגם יטגם • ט"ז למר דודלי לס לל נסחייב הנהרג לל תוכל לו • רק רלוי זה ליסול • ול"כ מה היית טוסה במזלך המסחוה לדס ט"כ היית לו סבחל לו לומנל כמו סלחז"ל בפרק מי סהמסיך • ל"כ ט"כ לין הכרח ממזלו כ"ל מטסיו הכריחו להסות גברל • לז"ל לס הול רלה וכו' על דלטמסת מסמוך ר"ל מוקן היה ליהרג ולמות בטומו ט"כ • דלס ללו הכי לל היה יכול לו • ולכך גם מטיסיך יטומסון • וד"ל :
מרבה נכסים מרבה דלגה • כי הכל נגזר לס יללים לס ללו רק דלגה מוסיף בהסתדלותו להרבות נכסיו ולין לדס מת ומלי תלוסתו בידו :
מרבה תורה מרבה חיים • לף סנקנית ט"י יסוריס מ"מ מרבה מיס :
מרבה יסיבה מרבה חכמה • כי בישיבה יס הרבה סהן רבותיו כמ"ס מסניה ד' :
מרבה עצה מרבה תבונה • מרגלל בפומי' דלינסי סלל טלה וטסה כסכלך • ולפ"ז לכמורה טלה למה • לך יובן פסוס כי לים מבמוך לל יבין כל פנימיות הטנין במה סנוטליס לתו רק יבין מטס וכן היוטן הסני • רק הגותן בטנמו הול מבין לגמרי כל סנימיות הטנין לבל מסר לו סכל ותבונה סל כולס • ט"כ בהקבן הללו טלת כולם וסכל סל כל למד ולסד בזה לו יבין ליך ומה למור טלה מסותפת מכל הטלות יסד מזה מטס ומזה מטס • וכת"ס (משלי י"ח) ותסוטה ברוב יוטן וזהו מרבה טלה ט"כ מרבה תבונה סכל סל כל לים ותבין דבר מתוך דבר מטלמך • וטליהס טוד תוסיף להסכיל :
מרבה צדקה מרבה שלום • לף סנלחה סנותן מטות הגלרכיס לו כטמ לטסק גדול• מכל מקוס לין רט ח"ו מגיע לו מזה :
אם למדת תורה הרבה • כמוהו סלל הגיח דבר קטן לו גדול (סוכה כ"ח•) לל תמזיק כו' כי לכך נוגרת • ר"ל כי כבר נגזר טל הילד לס מכס לו טיסס • לו מל תלמר כי כבר יללת ידי חובתך למה סנברלת טבורו וח"ס לל תמזיק וכו' כי לכך נוגרת לל תמזיק זה כי לל כן הול כי לפי מדלגתך ידוקדק טמך טל הסביגות הקלות והתרסלות הלימוד ולריך טתה טוד להוסיף ללחתירי מה סבכמך לטסות• ולמר כי לכך נוגרת • כי הנה כל לדס נברל לתקן מה • זה דבר זה וזה דבר לחר ות"ת כנגד כולס ר"ל מי סבמדליגה יותר גבוה נברל בסביל התורה ולס ילמר הרי למדתי תורה לתקנת מה סנברלתי בסבילו לז"ח לל תלמר כן ולמז"ל (עירובין י"ג:) נוח לו ללדס סלל נברל ולכמורה וכי מ"ו רטה טסה לברוליו רק הכוונה כי היה קל ונות ביותר מטכסיו רק לבל יסכל מנהמל דכסוסל נברל לבל כלוס חסר קודס סנברל כמו חמלי מותו לס הול לדיק רק היה דכסוסל • ומחל ואחר שנברא ימשמש לתקן להבא · ואם לא יפשפש לשעבר מה שקילקל ולא יחזיק טובה לעצמו כי לכך ניצר · ומבואר במ"ח :
הוא היה מונה שבחן · דקדק לומר הוא כו' ולא המה כי הם בעצמן היו ענוים גדולים ולא החזיקו את עצמן במעלות הללו כלום :
ראב"ה בור סיד · מעלת בור סיד שמחזיק מימיו ולא מכוטרין כמי בור :
רשב"ן ירא חטא · והנה לעיל אמר אין בור ירא חטא · אבל ע"ה יכול להיות י"ח · אבל כאן הכוונה לבחינה אחרת ביראת חטא שהיה ירא מחטא לעצמו כמו מי שירא ובורח מנחש לו מאש השורפת ע"ז ההוסק ממש הי' בטיניו הטבירה וזה מעלה נפלאה :
אבא שאול כו' · כי ראב"ה היה בור סיד שאינו מאבד טיפה והיינו בקי · וראב"ע היה מטין המתגבר והיינו חריף · ובזה קא מיפלגי ת"ק ואבא שאול · כדפליגי בזה בהוריות (י"ד) ת"ק סבר סיני עדיף · ואבא שאול סבר עוקר הרים עדיף :
צאו וראו · עד"מ למז להם במלת לאו היינו כשהיו בבהמ"ד לא מחקורו מופני המדות והמדכים הרואה את הנולד · בין במילי דעלמא בין במילי דשמיא · כמ"ש לעיל הוי מחשב הפסד מצוה כו' · והנה לא אמר לקמן במדה רעה שיתרחק ממנה ההיפוך שאינו רואה את הנולד · לפי שחשבון הפסד מצוה הוא רק בעובד על מנת לקבל פרס והעובד על מנת שלא לקבל פרס לא יחשוב תולדות בעניין המצות לזה לא אמר לקמן מי שאינו רואה את הנולד כי לפעמים הוא יותר טוב בעניני עוה"ב · ואמר רק הלוה ואינו משלם :
הלוה ואינו משלם · כי האדם בצבחתו עצירה הוא לוה ונפרטין ממנו בין מדעתו כו' · אם לא פרע מצוותו היינו שעשה תשובה · ותרגוס של חטא הוא חובה לו"א הלוה ואינו משלם היינו חטא ולא שב · ואמר הלוה מן האדם דומה לזה כלוה מן המקום ב"ה (וע' ביאור רבינו הגדול הגר"א ז"ל במשלי ע"פ לוה רשע וגו' וע' מדרש) :
יהי כבוד חברך כו' • ולא תהיה נוח לכעוס כו' • זה תלוי בזה • והוי מתחמם כנגד אורן כו' • אבל תהיה זהיר שלא תכוה ר"ל תדע איך להתחמם כי המתקרב אל האש נכוה • [וע' נפש החיים שער ג' פר"א] ומאמר יהי כבוד חבירך חביב עליך כשלך ר"ל כבוד חבירך שנוהג בך יהיה חביב עליך כשלך כהכבוד שמחה מכבד אותו • כי אמנם האדם שעושה כבוד לחבירו אף מטט נחשב בעיניו כאלו כבדו הרבה יותר מן הראוי • והכבוד שמכבדין אותו נחשב בעיניו פחות מן הראוי • [וכן פי' המדר"ש] :
שנשיכתן כו' ועקיצתן כו' ולחישתן כו' • המה הג' דברים שחכמים היו מעמישים • חרס שמתחת מדוי • וכל דבריהם כו' הוא גזיפה שקל הרבה אם יודע שרבו נקט בדעתו עליו מחויב הוא לנהוג גזיפה :
והתקן עצמך כו' שאינה ירושה לך • אף שנאמר תורה וגו' מורשה קהלת יעקב • היינו לכל ישראל היה ירושה • שע"כ לא פסק מהם תורה • אבל לא לכל יחיד היה בירושה אך אם תיגע תמלאנה • ואף שהתורה מחזרת על מכסאיה שלה לאחר ג' דורות כמ"ש בב"מ (פ"ה) כל שהוא ת"ח כו' התורה מחזרת על מכסאיה שלה ואם כן תאמר שתיה תבוא אחריך ומ"ל להתקן טלמך לכך • לכן הורנו התנא שהוא טעות • כי זהו אך כאדם שיש לו מכיר בעל מכסאיה בעיר והוא מחזר על האכסניא להתאכסן אצלו • אך באופן אם גם בעל האכסניא חרד לקראתו לקבלו בסבר פנים יפות ומתקן את האכסניא לפניו • אבל אם האיש התנכר לקראתו הוא שב לאחוריו לבקש אחר שיקבלהו בסבר פנים יפות • כן התורה מחזרת היא על מכסאיה שלה• לך צריך לקבלה ולהתקן א"ט לכך • ואם אינו מקבלה בסבר פנים יפות אינה מתאכסנת אצלו בע"כ • והנה אמי הגאון וצדיק מוה' זלמן קדוש ה' בהיותו תינוק כבר שית שאל את אמיו הגאון מהו' שמחה זלוקל"ה • הנה לפ"ז שהתורה מחזרת על מכסאיה שלה הנה זה כל ישראל למאלפי מאברהם יצחק ויעקב יודעי ושומרי התורה ואיך ימנא עם הארך בקהל ישראל • וכזאת תירך לו כאשר כתבנו לעיל • והתקן טלמך ללמוד תורה • שלא תהיה תורה מפוחיה בכלי מנוער ומשוקך בזוהמת החטא • וכל מי שהוא יותר ת"ח יהיה יותר ירא מהחטא כמו שביבת ריב"ז את רשב"ג ירא חטא וכמש"ל • וכמ"שאמרז"ל (ברכות ס"א) אשרי אדם מפחד תמיד בד"ת כתיב ר"ל בד"ת ג"כ יפחד שמא יחטא • והתקן טלמך ללמוד תורה בירלת ה' קודם לה • וקודם הלימוד יתודה וידוי אמיתי בלב ולא אך בפה לאמר חטאתי ואף אם תאמר חטאתי מה תפעל :
או יאמר והתקן טלמך ללמוד • ולא די אך להחזיק לומדי תורה ויהיה לך ג"כ חלק בתורתם • שבלעדי הלימוד אף אם יהיה לך חלק אינה ירושה לך לך · כי אך הלומד תורה היא ירושה לו שאין לה הפסק כי גם לאחר מותו שפתותיו דובבות כו' משא"כ במחזיק לומדי תורה :
וכל מעשיך יהיו לש"ש · עדה"כ (משלי ג') בכל דרכיך דעהו · דהיינו שגם בתאוותיו הגשמית יכוין לש"ש · וח"כ שב והי' רומזי כמ"ש (ישעיה נ"ה) כי כאשר ירד הגשם וגו' ושמה לא ישוב כי אם הרוה וגו' ולחם לאוכל וגו' · והנה הלשון משמע כי אם הרוה ואז ישוב והענין כי כל הגשמ אם נותנין שבח והודאה למי שבראם זה או מכוין לש"ש חוזרת השפע למעלה כביכול תשלום מה שירד למטה וכאלו החזרנו לו ית' · ובכן שב הגשם למקומו · ואמר החכם (משלי ד') עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך · ר"ל כי בעוד כוונות האדם בעסקיו כדי להרבות הון ולא לש"ש אז אף חס פוסה כל הרמאות דומה עליו כמישור · כי חמדת הממון מסמא את עיניו ומטה את לבו עד שאינו מרגיש כלל · אבל כשעיניך לנכח יביטו · ר"ל כשתתבונן היטיב בשעת עסק הפרנסה כי עיקר תכלית העסק אך שיהיה לך כח יחיל לעסוק בתורה ולעבודת ה' אז עפעפיך יישירו נגדך · פי' · יתראה לפניך היושר מתנגד לרמות · שלא יהיה ח"ו מלוה הבאה בעבירה :
ובשאתה מתפלל · כי בטוה"ר אין אתנו יודע עד מה בעמדנו בתפלה ונחזיק טובה לראשנו דמעלמו כרע במודים · וח"כ אין האדם המתפלל רק בשר הגוף אשר הוא כפגר מובם · לז"א גם אתה תתפלל · ומ"מ אל תעש תפלתך קבע כי הכל רק מרלי נגד התורה :
לפני המקום ב"ה · הענין הוא ט"ד מאמז"ל (ב"ר פס"ח) שהקב"ה נקרא מקומו של עולם· וכמ"ש בזוה"ק ירחה דלית לבר נש למידחל קמי מאריי' בגין דמיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין · ר"ל שהוא סובל ומקיס כל עלמין כמו המקוס שסובל דבר המונח עליו · וז"ש לפני המקוס ב"ה שיינו שצריך להתפלל באימה ויראה ומס"כ ממש · אלוו שהוא מקומו של עולס·וכמשאחז"ל (תענית ח') אין תפלתו של אדם נשמעת אח"כ מ שיס נפשו בכפו · (וע' נפש החייס שער ב' · פרק י"ד ושער נ' פרק א' וסוף סדרה י"ד באריכה) :
ואל תהי רשע בפ"ע · רלה לומר שלא תתפלל בימידות בפ"ע כ"א תתפלל בימידות יכול להיות שתהיה נקרא רשע ח"ו כי התפלה בימיד לריך כוונה יתירה ובחימה ויראה ומס"כ ואם לאו תפלתו נדחית לבד וזה חינו מלוי בטוה"ר בזמנינו · אבל עם הלבור אף שלא תהיה תפלתו כ"כ בכוונה שלמה עכ"ז אינה נמאסת כמ"ש בזוה"ק פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתס · כי ערער פי' יחידי כמו כערער בערבה ר"ל שתפלת יחיד כונים לוחתה על כל לד בדיקדוק וחיפוש בכל עולם ועולם דרך עליות אם היא רחויה לעלות אם לאו ח"ו · אבל לא בזה את תפלתס ר"ל תפלה לבור דאף אס אינה רחויה כל כך לעלות אין מדקדקין עליה כ"כ בזכות הלבור · ואינה נמאסת עכ"פ · ואמר הוי זהיר בק"ש ותפלה להתפלל עם הלבור ולא תהיה רשע בפ"ע לפרוש מן הלבור· ובגמרא מפורש עכ"פ ההפרש בין תפלת יחיד לתפלת לבור · וחשה"כ (משלי ו') עד מתי עצל תשכב · ר"ל אתה העצל שאתה לריך לישן הרבה עד מתי תשכב ר"ל תאמר להבח משכב והיה לך כבר לשכוב · וח"ת מיה מיכפת לך מתי תקוס משנתך ר"ל ודאי תאמר זמן התפלה שהלבור מתפללין · לז"א והוי זהיר בזה דהיינו שתישן מקודם · ואף לדלג מותר כמ"ש הפוסקי'כדי להתפלל עם הלבור:
ואמר אל תהי רשע בפ"ע כי כשמתטטף בטלית ומוכתר בתפילין ירחה כחיש לדיק וישל ויחשבו שתפלתו בתפלתו זכה ותוכו ממולא מלאת כתם מרמה • לז"א אל תהי רשע בפ"ט אף כי אין אחר יודע מה בלבך :
או הכוונה אל תהי רשע בפ"ע כי לפעמים היה"ר תופסו בזה לאמר הלא כבר אתה בשער נו"ן משערי הטומאה' ולא יועיל' לך תשובה ולא תעמול לריק חך עשה מה בלבך הפך • לז"א אל תחזיק טלמך ברשע כ"כ כי מ"מ יועיל התשובה כמש"ה תשב אנוש עד דכא וגו' • [וע' בפי' הרמב"ם] :
ודע לפני מי אתה עמל • ר"ל לפניו ממש כי הוא בעלמו טומד עליך כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה • ודי בזה להטיר חוזן בלימודיס כי ה' לבחות שוכן שס :
ובעה"ב דוחק • רלה ליומר לא תוכל להגיה המלאכה • ובכרה כי בטה"ב דוחק ר"ל מכריח לטשות ולא לבד שלא תקבל שכר אס לא תטשה חך גס תטנס טל טוזבך את תורתו • ה' ישים חלקנו ממקבלי טול תורתו • אמן :
פרק ג
עקביא בן מהללאל או' הסתכל בשלשה דברים כו' • טנין ג' דברים אלו י"ל ט"ד רמז בפרשה לילית • כי לילית פי' הסתכלות מלשון מליץ מן המרכיס (שה"ש ב') וג"פ כתוב לילית בפרשה וכנגדס רומזיס ג' הסתכלות אלו שאמר כאן • מאין באת הוה נגד וטשו להס לילית טל כנפי בגדיהס לדורותס כמ"ש רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה וד[ע?] מה שתשיב לאפיקורוס • ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך :
מו ר' טרפון אומר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק :
מז הוא היה אומר לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה • אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה • ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך• מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא :
ר' חנניא וכו' דור הולך ודור בא (קהלת א') ולאן אתה הולך שהוא טנין תכלית האדם רומז נגד ונתנו טל לילית הכנף פתיל תכלת פי' כי גוון תכלת רומז לתכלית סוד טולס הכליון• [וטולה ח' לט' שנה (מנחות מ"ד•) סוד הילן מרובין טלמח דמרובח כידוט] ולכן אמז"ל (ברכות ל"ו:) כל מיני בווין יפין למלוס מוץ מן התכלת • ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה נגד והיה לכס ללילית וראיתס אותו שפי' בירושלמי שקאי טל הקב"ה נאמר כאן אותו ונאמר להלן אותו כו' וכמו שאמרו ז"ל בבבלי (מנחו' מ"ג:) הזהיר בלילית זוכה ומקבל פני שכינה • והנה חז"ל אמרו (סוטה י"ד•) מ"מ נשתנה תכלת מכל מיני לבטוין • ולכאורה קשה דמשמט שלבט ודחי לריך להיות בלילית רק שוחל מ"מ נשתנה לבט התכלת ולכאורה חמחי לא קאמר למה לריך כלל לבט בלילית • אבל הטנין זה ודחי אין שאלה כלל כמו שאמז"ל (שבת קמ"ב:) ח"ל והרות תשוב אל האלהיס כו' משל למלך שמסר כליו לטבדיו פקמים שבהס קפלוס והגיוזוס בקופסא וטפשיס כו' לימים בקש המלך את כליו פקמיס שבהס המירוס לו כשהס מגוהליס טפשיס שבהס החירוס לו כשהס מלוכלכיס שמח המלך לקרחת פקמיס כו' • ולכאורה לפי יותר במ"ע · וע"כ צריכין אנו לומר שמסר להם את כליו פי' לצבוט אותן · והיינו לתקן עוד יותר בקיום מצות עשה והפקחים לצבטו אותן בתכלית היופי ובקיום כל מ"ע והיירוס בקוצסא · וז"ש לימיס ביקש המלך את כליו פקחיס המחזירוס כשהס מגוהלים דווקא היינו ביותר תיקון ממה שהיו מקודס · והטפשיס לא די שלא לצבוס אלא אדרבה עשו בהן עוד מלאכה בעברס גס על מ"ת והמחזירוס כשהס מלוכלכיס בטנותיהס · ואס כן בודאי לצבע צריך להיות בליצית שקולה נגד כל המצות לרמוז למצות עשה כמ"ל בפירוס המשל · והלבן שבליצית רומז שיהיה נקי מעבירות ל"ה כמו שנא' בכל עת יהיו בגדיך לבניס והמר חז"ל (כבת קנ"ג) אלו ליצית ר"ל הלבן שבליצית נגד נ"ת ולצבע התכלת שבליצית נגד מצות עשה וממחת שידע הקב"ה שיהיו דורות שלא יהיה להס תכלת נתן הקב"ה להס לזכרון המ"ע מצות תפילין ולכן אמחז"ל צל ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין · ע"כ הקשו רק מ"מ תכלת דוקא ותירצו אלא שהתחלת דומה ליס ויס דומה כו' כמשלמז"ל (ע"ג נ':) מלי דכתיב ותעשה אדס כדני היס לומר לך מה דגיס שביס כיון שטולין ליבשה מיד מתיס אף בני אדס כיון שפורשין מן התורה ומן המצות מיד מתיס · כי התורה נקראת מיי עולם ומיי האדס כמ"ש (דבריס ל) כי הוא מייך ואורך ימיך · לכן צריך האדס לעסוק בתורה תמיד ולשמור כל מצותיה · ואם הוא פורש מתורה מיד נחשב כמת מ"ו לפי' במייו כיון שנפרד משרשו הנחמז בתוה"ק כמו הדגיס שביס שכל מיותס הוא רק כשהס במיס וכיון שפורשיס מיד מתיס וז"ש תכלת דומה ליס ומרמז שבתמילת לימודו צריך ללמוד רק תמיד בקביעות ולהיות יחד תקוט בלבו שאס הוא פורש ממנה מיד מת כמו הדגיס שביס · ולף אס לפעמיס יעלה על ממשבתו איזה סני' לשוס גיאות ושאר סניות אל (פרק ג) ישגיח בזה כלל שבעבור זה יפרוס ממנה מ"ז · כי א"א לבוא למדרגת לשמה אס לא שיהיה תחלה שלא לשמה · ע"ד משל למלך שצוה לעבדו שיעלה לעליה אין סברא בעולם שיעטוס עליו על שהוא עולה דרך מדרגות הסולס ולא קפז בקפילה א' מן הארז לעליה כי א"א לעלות בלא מדריגות הסולס · והנמשל מובן וכמ"ש לעולס יעסוק אדס בתורה ובמלות חפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה · ורמזו במתק לשונס במלת לעולס · היינו בקביעות תמיד שלא לפסוק פומי' מגירסא כמ"ש לעיל · ואן בודאי יבוא מזה לשמה · עוד י"ל דר"ל שבטבת לימודו שלא לשמה יהיה במחשבתו שהוא רק למדריגה כדי שיבוח מתוך כך לשמה ולא שילמוד כל ימיו שלא לשמה מ"ז · כמו בענין המשל שכתבתי שבודאי אס יראה המלך שהעבד הולך על המדריגות אנה ואנה ואינו עולה כלל למלי' מיד יכעוס עליו ויחייב ראשו למלך · וכן פי' לעולס ילמוד אדס בתורה ובמלות אפי' שלא לשמה ע"ד מחשבה זו שמתוך כך יבוא לידי לשמה · וז"ש ויס דומה לרקיע ר"ל שמתוך קביעותו יבוא לשמה ע"ד מאמז"ל (פסחיס נ"ד:) כתוב אמד אומר עד שמים מסדך וכתוב אמד אומר מעל שמים מסדך כאן בעוסקין לשמה וכאן בעוסקין שלא לשמה · ורקיע דומה לכסא הכבוד היינו שבעוסקו בתורה יזכה להיות מרוחי פני השכינה ויעלה למקוס מולבו מתחת כסא הכבוד :
ואמר הסתכל בג' דברים ואין אתה בא כו' · ר"ל תסתכל קודס שתבוח לידך תמשוג תמיד ואז יועיל · ואל תאמל אמתין עד שיבוא מקוס גאוה לידי ורס לבבי אז אחשוב כי טפר אני ולא אתגאה וכן כל המא אס יבוח לידי לא אתשנו · לכן אמר ידוע תדע כי בלא לכנה מקודס רמוק הוא להזהר כי היצר יארוב תמיד על כל דרכיו דרכיו ופסיעותיו כמאמר שלמה ע"ה (משלי כ"ג) היא כחתף חלרוב וכודחי בשעת מעשה קשה לפרוש וילכד בפח · (וע"מ"ש לעיל פ"ב מ"א וזוי מחזב כי') רק יהי' תמיד כאיש חיל עומד במגור ללחום מלחמת מלכו מעבד מורד במלכו · מתחמק כח לעשות רצון מלכו על אופן יותר טוב ויבנה מלודים וחרמים לשר .מאימת מות תגומה לא יהזו עצבעיו ושגתו נהיתה ובחכלו חיך הוכל לא יטעם וימהר בדרכיו ובחכילתו לשוב לעמוד על המשמר · כן חמר הסתכל ולא תפול בידו · וחמר דע · לכפול הענין ע"ד מ"ש (משלי ב) חם תבקשנה ככסף וכמטמוניס תחפשנה חז חבין ירחת ה' ודעת חלהיס תמצא · כי כל תורה ומוסר שישמע התלמיד מחת הרל לא יבינס לחשורס מיד עד יחקור וידע עומקס וימשמש בכל דבר מה כוון רבו בזה· ע"ד (משלי כ') דדי' ילווך בכל עת מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש מוליח טעם (עירובין נ"ד:) וכן יזהיר הגביא (הושע י"ד) קחו עמכם דבריס וגו' כי ברגע דברו עמהס לא יוכל דבריו להועיל רק קחו עמכס לביתכס הדבריס והתבוננו בס חז ודחי השובו · אך בעווה"ר היֹלה"ר חינו מניח להתבונן ואמר תבקשנה וחח"כ תחפשנה כי בתחלה מבקש מקוס המטמון עד שנודע לו שבשדה זו היח וחח"כ חופר ומפשפש בכל רגבי החדמה להוליח ממנה הזהב והדרכמונים · וכן בתורה ובמוסר צריך חיפוש חחר שביקש ומלא המקוס לידע עוד עומק הדבריס הפך בה והפך בה כו' חז תבין ירחת ה' · וכן ודעת חלהיס תמצא רלה לומר הן במוסר הן בתורה :
מאין באת כו' · כי הגה יש ג' חלקי הזמן עבר הוה ועתיד · ולפעמים יגלל חדס בטוב שבחחד מהס כמו מלריס לא תהצב מלרי כי גר היית בחרלו (דברים י"ג) כי חכסניח נפשו לחבותינו בשעת הדחק והיינו בעצר · עמונים ומוחבים על העתיד כמ"ש (ב"ק ל"חי) שתי פרידות טובות יש לי להוליח מהס · ישמעאל בהוה בחשר הוח שס במבוח'[ב"ר עב"נ מובא ברש"י בר"ה (פ"ז:) ד"ה שנאמר] ילכך חמר כי כל ג' חלקי הזמן בחדם לא רחיתי כהנה לריט · כי יסתכל העבר מטיפה סרוחה ועתה אשר הלכו למניון :
ואמר הסתכל כו' · כי עיקר האדם הוא הנפש המעולה למעלה לפני ממ"ה הקב"ה להת דין וחשבון · כי מפאת הגוף הנולד מטפה סרוחה והולך למקום עפר כו' אינו כלום וכמו שטען איוב (איוב י"ד) אדם ילוד אשה קצר ימים וגו' ומסאת הגוף כפ' בשכר ונוגש כי הוא עלול למחוח מטבעו ואין לו משפט · וכפר בתה"מ כמאמח"ל בב"ב (פ"ז) ובאשר כפרו הפילסופי' להאמר איך אפשר כי מרגבי אדמה ילין ליך זרע אנוש · אבל אמרו זה מפני כי לא נגה עליהם אור תורת ה' · ובהתגלות עלינו אור תורתנו נתקרב זה אל המושג · והוא כי ביום ברוח ה' אח האדם נתן בו נר"ן ונפש האדם היא ממרום חלק אלוה וכל החיות הובצב בו שיהי' ע"י הנשמה · וכמ"ש הרמב"ן בפ' במקומתי תירוץ על קו' הרמב"ס מדוע לא נזכר שכר רוחני בתורה ותי"כי שכר עוה"ז הוא מורה על סגולת תורתנו · כי בעוה"ב לא רחוק הדבר שתתדבק הנפש אל מקור מולבה ממנו· אך זה פלא כי נס בעוה"ז משפעת טוב שבסיבת עסקנו בה יורידו השמים מטר והאדמה תתן יבולה · והנשמה גם כשהיא למטה בגוף האדם מ"מ היא דבוקה למעלה בשורשה · רק כי במטא אדם הראשון נתמעטו מדריגות נשמה ולא נשאר מגללו רק ב' מדריגות נ"ר· ולזה כוונו רז"ל (ע' חגיגה י"ב) אדם הראשון הי' גובהו מארץ עד לרקיע וכשמטא נתן הקב"ה ידו עליו ומיעטו והעמידו על ב' קומות · ירלה כי בעת שהי' לו נשמה אף כי לגליו עומדות על הארץ היה גומ ועיקרו נטוע בגנזי מרומים · וכשמטא הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו כו' על ב' קומות ר"ל ב' דרגות נ"ר · והגה הבחירה מפשית באדם ברלותו מהפך מומרו המגושם להיות רוחני וכן להיפיך מ"ו פונס הרום ושבה כבשרו · ובדור המבול הרטו לעטות ופגמו הרוח ושב כבשר · ולזה מה"כ (בראשית ו') לא ידן רוחי (נדן הוא התיק) לא יהיה עוד הרום בתיך הגוף בשגם הוא בשר נהפך לגשמי · והאנשים המהפכים הבשר והיו לרוח נקרמיס בעלי הגסס · אך בעוה"ל מוטטים המה האנשים שיהיה בהם הרום · אך בעת יזכו באיזה זכות יורידוהו לתוך גוסס· ורלה הרום לפעמים היה בלמוס וגשמת שדי חבינס · ירלה הרום והנשמה חינה בו אך תשלם עליו ממרום מושבה הרום ובזה מבואר טנין שכר ונוגש שהנשמה והרום מרגישים כמאחז"ל (סנהדרין ל"א) מרכיב מיגר על הסומא כו' ויעמים הסי"ת עד יטוב ויזדכך ויטוב למקום רומו ואמ"כ גבוה מעל מקום נשמתו כמו שהי' אדה"ר קודם החטא · ולימות המשיח יתבררז כל הגשמות ויש אשר נתקנו עתה· וזהו מקור מיות האדם· ומ"מ בכלל האדם יש מזה זריזות לתורה ועבודה · והוא שאב ידמה האדם מה לי לילך בגדולות · לז"א הסגא תבחן ליה מקום מדרגת גוסך מאין כו' ולאין כו' ומ"מ חדע כי חתן דין וחשבון מ"ו כמ"ש שהנשמה היא העיקר· ואם כן מפחת נשמתך הוכל לעלות מעלה מעלה וכמו שאמח"ל לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשה אבותם וכו' :
הוי מתפלל בשלומה של מלכות · [התגא הקדוש הזה אשר מי בעת חורבן בית קדשינו (כנודע בסה"ד) ע"י הרומיים · ואשר רבת ללרונו · גם אז התחרומם התגא לדרוש לעטו להתפלל בשלום של מלכות הרומיים כנודע לכל לומד ספרי חכמינו החוב אשר עלינו ע"פ התורה לשמור פי מלך ושריס· ואך כי בהיותינו תודות לה' שלוים תחת הממשלה יר"ה · והוסה עלינו ביתר שאת בלל כנפי' מכש"כ אשר עלינו בכל לב ונפש לדרוש בלומה וטובתה ביתרון הכשר ודעת · זהו כפי פשוטו של המשנה · ועפ"י הדרם] פי' הריטב"ח מלכות שמים · והטגין יובן ע"פ מלחמ"ל (מגילה ל"א·) כ"מ שאתה מולח גדולתו של הקב"ה כו' · ואמרו ענוד (תהלים ה"ז) למה אומרים בשכמל"ו במשלי מ.של לבת מלך שהריחה שהבריחה ליסקי קדירה כו' תאמר יש לה גנאי כו' ולכאורה מאי גנאי הוה בתיבות בשכמל"ו · אך יבואר כי הנה בהאמרנו ה' אלהינו ה' אחד אין ר"ל שהוה רק אחד בהלהות כ"א שהוה אחד ממש ואין דבר ח' בעולם זולתו · כי לום רגע ח' יסתיר רלונו מכל העולמות הי' כלא היו ספו המו והיו כלא נחללו וזה אמיתת כבודו ית"ש · אבל כשאומרים שהוה מלך עלינו הוה ממש כמו שיבבת מלך גדול כי הוה מלך על כפר קטן אשר הוה כדי בזיון וקלף כל שכן להשי"ת איך נתאר אותו בתחלת מלך עלינו · אבל מה נעשה רלונו זהו כבודו שאמר ונעשה לויין רלה להמליח ברוחים מאין ולהקרא עליהם מלך עולם לגודל ענותו · ואם כן הוה ממש גנאי לו כביכול לומר שמולך על דברים אלו וכל הכבוד שנגדלנו בזה הוה הכל רק ענותו שרלונו כן · והנה כאשר הי' עוד מלכותו נגלית עלינו בהדר גאונו כימי לאתנו מארץ מלריס לא בזמן הבית עכ"ז הי' גדלה ענותו להקרא מלך עלינו · מכש"כ בהיותנו בטוה"ר מחרי כי בהסתר פנים · ואף שממזרח שמש עד מבוחו מהולל שם ה' וקרו לי'אלהא דחלהא (מנחו' ק"יי) [וע' נפש החיים שער נ' פי"א ד' ו' ע"ב ע"נ בהג"ה] :
וע ו ד נראה [נפש החיים שער ב' פי"א ד' ו' ע"ג ע"ד ובהג"ה שם] ע"ד מרז"ל (ר"ה ד"ס') במסכה והי' כאשר יריס משה ידו וגבר ישראל וגו' וכ ידיו של משה כו' אלא לומר לך בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לחביה שבשמים היו מתגברין כו' וכן בנחש הנחושת ע" כל בענין · והכוונה הוה מחרי חשר ידענו כ הטובשים לחומחים מינם בתורת נקמיי כטונב בו" רק בהכרח כי החטא בעלמו מלפפתו לחדם ולריך מבטה וניעור להפרידו וללבנו ולרחלו · וח"כ יפלה מאוד על התחנות שמתחננים חנחנו על הלרות שיסורו והוה ממש כאם הרוחלת את הבן במים חמים קלת להסיר הזוהמא ממנו · האם יבק הגימני חום ורחס עלי הלא לא יעשה כן כ"ח קטן בן שנה אשר לא ידע כי מלוחתו לא רומז ולין נעיא פנינו לנחנו לבקש כן · מ"כ חיפוא אין ל להתפלל רק על לרות כלל ישראל במקום שיש מלו כלפי מעלה ר"ל למה יגיע לך לעבר מזה וקן לשבחו של משה דרשו רז"ל הל תקרי אל ה' אלא על ה' · ומעד"ז יובן מ"ש במשנה וכי ידיו של משה כו' אלא כל זמן שמסתכלין כלפי מעלה ר"ל לחוש להעגנס של מעלה אז היה גובריס וכולמיס · וקן יעלכו התגל הוי מהפלל בשלומה של מלכות שמים ובשלומה יהי' לך שלוס :
שירחת הטוגם מועיל שט"ן לח ירח לח מחיות ופתגיס · והבלתי ירח מה' מוכן ומוכלח לירח מקטן שבמזיקין · ולכך הוי מהפלל כו' שכ"כ לח יבלע ליס לרעהו וחח"ן ישוב הדבר מפני יראת הרוממות :
עליו דברי תורה משלחנו של מקום ברוך מצפה יהושע [מדולג] ילמדו יחד לש"ש שמה שלא יבין יבינהו מבירו בלא חן חין תכליתו מה שידבר הוא רק מה שידבר מבירו והוא יקשיב מה שלא יבין ולז"ח מדברו כי כל אחד מדבר מחבירו ומבירו הוא המדבר ולכך סייס במדרש בשכר זה הקב"ה שומע תפלתו שגל' ויקשב וגו' · והוא מדה כנגד מדה גגד שעשה חזנו כמפרכסת ושמע דברי מבירו ולא המשיב דברי יש בינתס יבינהו מבירו בלא דבר לחד יש במחכל מלק ג' · והעגין כי קודס מטח כי חדס הרחשון היה מחכלו רומני · וקן כוונו חז"ל (סנהדרין נ"ט:) כי מלחכיס רומגיס היו טולים לו בשר כו' (וע' נסה"ח שער ב' ס"ז ד' ע"ג נהג"ס) · חך מטח חטחו נעשה כל מחכל מעורב טוב ורע כי עגין עץ הדעת טוב ורע · הקשה המו"נ היטלה על על הדעת כי במרדו הוסיף לו שלימות · אך נאמר כי מקודס חטאו ג"כ נכרך בחירי אך היה יכול להיות או כולו טוב או כולו רע · וטוב וטבטל יוכיחו שנטשו מכולו טוב רק רע אך מהעץ נעשה טו"ר מעורב ובאכילתו נאררה האדמה ג"כ להיות כל אשר עלי' נהפך למו"ר מעורב יחד · ולבד שהקליפה קדמה לפרי הנה גם הפנימי מעורב טו"ר ומהטוב ניזון הנפש והגשמית נהפך לדס והרע יוצא בלוחה והוא חלק הרע וכחה · ולכן אסור להרהר בד"ת במקום הטינופת כי אין זה מקום לזה · וענין הקרבן היה כך כי כי על ידי האש אשר על המזבח שהוא מלמעלה סר הרע ונותר חלק הבטליס ומה שנהנין כולו טוב· וכן הי' המן היורד מן השמים כולו טוב כי אין רע יורד מן השמים ולכן לא היה בו פסולת ונבלט באיברים·וכן בשר הקרבן נבלט כולו באיברים ואינו מוליא ממנו פסולת וכן מוכח מחז"ל (יומא ע"ה:) לחס אבירים כו' שנבלע באיברים וזלל מה מקיים ויתד תהיה לך על אזניך וגו' בדברים שהגנטגים היו מוכרים להם · ולכאורה נתי דנימא דס"ל להתגא בשר תאוה נאסר במדבר (חולין י"ז·) מ"מ למה לא תירלו מבשר שלמים א"ו דגם הוא נבלט באיברים·וק להיפך ממש היו נופלים הבהמה ומהפכיס את החלק הטוב הרוחני לרע ולמס אלהיהס הוה ומתגבר פי"ז ובהתגברו אז דרך רשעיס ללמה · ולכן לזאת הכוונה עושים אנשים הרשעים להכעיס את ה'יודעים רבונס כו' כמאחז"ל (סנהדרין ק"ג:) על אמון שאמר כלוס אני עושה אלא להכעיס את בוראי וק יהויקים ט"ש· ולכאורה מה עשה להם ה' אשר עוד יוסיפו סרה להכעיס אך מכוונים להחזיק בזה הרע ויהי' דרכם ללמה לכן האוכל ועוסק בתורה הרי מראה באכילת שמכוין בה לכוונה טובה שהחלק הטוב יוסיף קדושה ומחשב שממוחה הוה מבקש לו לך בחכמת ויט שכמו לסבול ר"ל נמל עליו עוליס חחריס וד"ל· והרמב"ס בפי' הביח שנחמר חרות על הלוחות · אל תקרא חרות אלא חירות ע"כ· והנה בשבת אמרו (דף פ"ח:) חריב"ל מ"ד לרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע חע"ם שמילר ומימר לי דודי בין שדי ילין ע"כ· נרחה כי הנה במתן תורה זכו לשלשה דברים חירות ממלאך המות ומשעבוד גליות (כמאמז"ל ע"ז ה'· ובעירובין נד·) ונשתברה שכינה ביניהס· ובעגל הפסידו שלשתן ונגזר גליות וחזן כחדס תמותון והורד עדיס מעליהם זהו סילוק שכינה כי מור השכינה הוה הכחר חשר הי' על ראשיהס · והנה חלו הב' מיתה ועלות נשחר חך בתהי' שכינה שורה בישרחל מחזה ט"י בקשת משה ונפלינו וגו' כמבוחר בברכות (ז'·) ות"ח חף על פי שמילר ומימר לי כי מילר הוה גלות ומימר הוה מיתה כמ"ם (מוע"ק כח·) עיקר מרירח מחביבו' חד יומח הוה שנח' וחחריתה כיוס מר מ"מ מתנחם חני שדודי בין שדי ילין שנשחר השכינה חללי· [כן פי' המחבר בפי' לשיר השירים והעתקתי כאן] :
בבל המקום אשר אזכיר כו' · ולכחורה היה לריך לומר חשר תזכיר חבל הטנין הוח ט"ד המדרש ט"פ מי הקדמני וחשלס · כי בחמת הקב"ה הוה נותן כח לחדס ללמוד ולהגות בתורה חו לעשות חיזה מלוה וכמ"ש חברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת בחפינו ולשון חשר חמת בפינו הן הס יודו [פרק ג] חו יחמר כי לפעמים ילמוד החדס לשס כבוד וכדומה וחם כן המזכירו ללמוד הוה תלמות הכבוד חבל כשלומד לשס ה' המזכירו ללמוד הוה ה'· וחש"ם כשלימד בחופן שחני היה המזכיר חז חבוח חליך וברכתיך · וחמר מנין לפי' מהד כו' כי בעניני תורה מוצי"ל תמוד הקיבוץ כמ"ם במ'ח וכן במלוה חינו דומה ה' עושה מלוה כו' חך בעניני עוה"ז הוה בטיפק כמ' ס במ'ח ונשה"כ ועבו חס חת ה' חלהיכס וביוך חת לחמך וגו' העצידה תסי חו יחמר תן לו משלו כו' · כי החדס בזה העולם כחלו הוח של עלמו היינו כי הקב"ה הניח בידו הבחירה חך חס החדס מרבה ה' י לפשוט פשע רב חז יגגש טובם גדול מכל הטובחיס שנוטליס ממני הבחירה ולח יכול עוד לשוב כמו פרעה ודוגמתו · ו"ם (שבת הג לו) שנשה עד שלחתה מולח ומצני לך יעוודך בידך · והזו תן לו משלו חך שלחתה ביד עלמך ת'י מ תדע במממונך מחגו בח לך · וחם נחו תדע שחתה ג"כ שלו ובידו למנוט הטוב מתך וליטיל גם חותך היינו הבחילה שלך · וד"ל :
חו יחמר תן לו משלו · ר"ל מ"ם המקבלת כי הוה מוהן נותן לך הכל ומבקש שלך המקבל תקדים לשמו ממך תעבדנו תיגע עצמך לתורה ולעבודה הגם כי חוסי'שמה ומתיש ממך כח בלא אלהים נותן לך כח לעשות חיל שאתה ושלך שלו ובידו כח להמית ולהחיות · וכן מעות לצדקה הוא נתן לך הכל ובהיפך מ"ו יכול להסיר וגם בעת נתינתך המה בידו · ולזה אמר ממך הכל ומידך נתנו לך גם בשעת הנתינה המה בידך :
כל שיראת חטאו קודמת כו' · כפמ"ש במשנה א' כי האדם אל יאמין בעצמו כי בעת יבוא ההטא לידו אז יחשוב דרכו וידע להזהר כי אז החטא שולט עליו · כ"א יאחז דרכו למשוב ממחשבות להנצל טרם בוא לידו ויחשוב כי אדם לפי טבעו עלול להחטא ואז יגעל · וזהו יראת חטא שבוח ירא מהחטא שלא יתגבר עליו בעת בואו · וגם ירואת חטאו פי' מטאיו שכבר עשה ומבקש להנצל פ"י לימוד התורה כי היא מקוה ישראל מטהרס והמהור שבה מחזיר למוטב ויעלה כתיס בידו כי התורה מחזירו למוטב וגם מכמתו מתקיימת כי היא לימוד לשמה · וזהו יראת מטאו קודמת לחכמתו אשר מכמתו מתקיימת · אבל מס לא למד על זה החופן אף כי יהיה לו הלימוד לכופיל להחזירו למוטב אף מס לא כיון לזה לך אין מכמתו מתקיימת שהלימוד אינו מתוקן כ"כ כי הי' שלא לשמה . וד"ל :
כל שמעשיו מרובין מחכמתו כו' · כי הנה בלימוד יש כמה פניות לאהבת הממון והכבוד ילמדו הרמון' ובני עלי'אשר כוונסס לך לשמה המה מוטעים·ורוב העם ילמדו למטות הבורא ולצירוף פניה מהרת · ויש הלומד מאהבת מכמתה כי גס כל המתפלספיס יודו כי כל המכמות המה כמר מדלי נגד עמקות מכמת התלמוד · והנה מס לומד לשמה פ"מ למטות זבלימודו הוא נהגה מחכמתה לא יחשוב לו זאת לטון כיון שטיקר למודו לשס מעשה וזהו מ"ם כל שמעשיו כו' וד"ל · ומבואר במק"א :
והוי מקבל את כל אדם בשמחה · אמר הוא שריך ליהר בזה איך לשמוח שלא יבוא לידי שחוק ט' [וכן פי' המדר"ש]:
מסורת סייג לתורה · יראה כי הדברים שלפי הגראה הם קלקול ומ"מ לתכליתן טובים הם דימה אותם לסייג. כי האדם אחר כל הולאות רלטוני גינתו ומרישותה ומכסה ועידודרה ילטרך ג"כ לסייג · והיתכן שילטער על הולאתה אף כי מסר יבוחלנו שמוליא עליה הולאות הרבה מ"מ כיון שיודע שבלתי הסייג למרמס יהי' כל גינתו וטמלו בה · כן המסורות למנות כל האותיות וכל תיבה כמה פעמים כמלא בתנ"ך ולמשות סימן ט"ל · אף כי לפי הדמיון הוא מבלה זמן כי מה מסר אם לא ידע זה אבל באמת הוא גדר שומר את התורה וכל לימודו יהי' שמור בקרבו ט"י סימניו ולא ישכח · וכן המטסרות מוליא מתבוחתו מטשר לחשון ושני הרי פימת חומם אבל בהם עשה גדר להנאחר שיהי' שמור · וכן נדריס להמון עם הוא קלקול כמ"ש (נדרים כ"ב) כל הנודר כאלו בנה במה·אבל לפרישות הוא שומר וגמי מטמוני שבירת התחוה מונחים בתוכה וטכין ר' יוחנן שאמר להא בתענית עד שאבוח לביתי [אי"ה במע השומע וטעה · וכוונתו למ"ש רבי יוחנן (בירושלמי פ' קונם יין בנדריס הביאו הרא"ש שם בתענית) הריני בתענית עד דנחסל שריקין] והנה מתשבה מוטלת לד"ת וכ"ש נדר ולבד שלא יוטיל יזיק טוד אך למי שהגיע למדריגת הפרישות טוב ויפה הוא · וכן השתיקה לפטמים יולא דבר טוב מדיבור ומפסיד בשתיקה מכל לערוה מסורת סייג לת סייג לעושר נדרים ס סייג לחכמה שתיקה אומר חביב אדם שנ חבה יתירה נודעת לו שנאמר (בראשית פ') ב עשה את האדם · חב שנקראו בנים למקום נודעת להם שנקראו שנאמר (דברים י"ד) בנ אלהיכם' חביבין ישרא כלי חמדה · חבה י להם שניתן להם כלי נברא העולם שנאמר לקח טוב נתתי לכם תעזובו :
טו (טז) הכל נתונה ובטוב העולם נ רוב המעשה :
טז ה הכל נתון בערבון ומ על כל החיים החנות פ מקיף והפנקם פתוח וכל הרוצה ללות שעבר אך הכסיל לא יבין את זאת :
והכל מתוקן לסעודה · כ"ל כי בהמשך הזמן הכל יזדכך ויתוקן :
אם אין תורה אין ד"א כו' · כ"ל אם אין לו תורה ח"א להיות דרך ארך · ואם אין דרך ארץ התורה יהיה לו ללא הועיל ומיותרת · וכן כולם אם אין דעת אי אפשר להיות לו בינה. אם אין בינה אין דעת רלה לומר כיון שאינו יכול להבין דבר מתוך דבר הדעת שקיבל מרבותיו סיא מיותרת כי ח"א להשתמש בה בלתי בינה · וכן בלי לחם לא ימי' האדם אך על הלחם לבדו יחיה אף כי אין לו מותרות יכול לעסוק בתורה ח"כ ח"א לתורה בלי קמח וקמח מיותר הוא בלא תורה כי למה לו מייס ורז"ל:
כל שמעשיו מרובין מחכמתו · ע"ד מאחז"ל תלמוד גדול שמביא לידי מעשה · ולכאורה נראה מזה כי מעשה גדול כי גדלות התלמוד הוא המעשה · אבל ז"ח כי תלמוד גופי' מעשה הוא ככל שאר המעשים ויותר גדול מהם שמביא גם לידי מעשים אחריס ח"כ יש בכל לימוד ב' מושגים נושא האחד הוא המעשה שבו והוא ודמי טוב אם לומד תורה וחומז זה בעצמו למעשה וכוונתו על שבהשי"ת כוונו ללמוד ללמוד אבל אגב לימודו יודע מעשים אחריס שהתלמוד מביח לידי זה וח"כ מעשה הלימוד הוא העיקר והידיעה טפל · הדרך הזה טוב ונכון מאוד · אבל אם לומד בכדי שידע מכמת התורה ולא בשביל המעשה זה אינו טוב כראשון · לז"ח כל שמעשיו מרובין כו' וכמ"ש לעיל :
אין מזיזין אותו ממקומו כו' · כעץ שתול על מים וגו' · כי הנה אם הי' רוחה מלך חלל למד מעבדיו מטין יפה ועקר הילני גינה ושתל שם ואמר לו הזהר בהס כי הס יקריס בעיני מאוד והעבד קלקלס הלא גדול טונו מנשוא · ובפרט אם יאמר להעבד שיחן לו כל הפירות שיגדלו כ"ש שנדול טונו · כי הנה המלך רלה להיטיב עמו והוא בעט בטוב בטובתו · והגה המילוק בין נטיעה לשתילה הוא כי שתילה נקרח אם עוקר מילן ממקוס אחד ושותלו במ"ח · כן הגשמה נטלה ממקום משכן כבודה וקבע חותה חגל מיס יפיס והוח התורה והמלות כי שם ח"ח לקיימס · וכוונות ה' למובת החדם וכל פירות שעושה נוטלס בעוה"ב ולאס לא
פרק ד
בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם. הנה מדת החכמה שיהיה האדם משתוקק ללמוד תמיד ולא יאמר די לי במה שלמדתי כבר, כי החכמה אין לה קץ ותכלית, ומי שהוא חכם באמת יודע שעדיין חסר לו הרבה, ולכן הוא לומד מכל אדם אף מן הקטן ממנו, כי אין לך אדם שאין לו איזה דבר שיוכל ללמוד ממנו, וזהו מכל מלמדי השכלתי. איזהו גבור הכובש את יצרו. כי הגבורה האמיתית אינה גבורת הגוף אלא גבורת הנפש לכבוש היצר הרע, כי המנצח את אויביו קל הוא מן המנצח את יצרו שהוא עמו תמיד ואינו נפרד ממנו. איזהו עשיר השמח בחלקו. כי העושר האמיתי אינו ברבוי הממון אלא בשמחת הלב במה שיש לו, כי מי שאינו שמח בחלקו לעולם אינו עשיר כי תאותו גדולה מהשגתו, ומי ששמח בחלקו הוא העשיר האמיתי כי אין לו חסרון. איזהו מכובד המכבד את הבריות. כי הכבוד האמיתי בא לאדם על ידי שמכבד את הבריות, ומדה כנגד מדה כי מכבדי אכבד. [א"ה עיין מצפה יהושע ובתוספת יום טוב ובמפרשים שהאריכו בזה] בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. ר"ל שהלומד מכל אדם והוא מכניע עצמו לפני כל אדם ללמוד ממנו הוא הנקרא חכם כי מי שאינו מכניע עצמו ללמוד רק ממי שגדול ממנו אינו לומד מכל אדם. איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר. כי הכובש את יצרו הוא הגבור האמיתי כי גבורת שאר גבורים אינה גבורה כלל שהרי הכובש עיר הוא ע"י יצרו שהוא כח התאוה והכעס שבו והכובש את יצרו כובש כח הזה עצמו. איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. והנה בעניני הילדות כמה סוגים גדולים כל אחד לפי מקרה שלו וכל הילדות המעורבת היא מן י"ב [כנזכר בכ"ח וס"ד שיו"ד מולד שמים עליהם כמולד כו'] ועד חדש שלשלושים עובד עבודה כמולד ד' אחרים זהו זמן הילדות של הטוב במולד ל"ה [ומדרג' י'] ובעצם היא חסרון ילדות והוא הזמן שאין עליו תמיד ולית אחר פני מיזל ראותו עומדות עליו כי הכובש כו' ויכלה מיזל להיות מבוקש בבטן היולדתו ואיזהו חכם המולך אחר עצמו כשהוא לפי הרמ"ז [סי' פ"ו] ומקבל את הקבלה בנחת אזי כאלו נ' [סי' פ"ו] יחלם וידע חושבו ורצוי לו טובה כי בזה בעת שלמות מלא בשעתו של האדם כו' גדול ומלא ומלואה בעצם שורש ורצוי לו בעד ניזון עולם ומלואם והוא נזקק להשלים כל ליום מלא ומלואה בזמן ובחורתו של אדם. הלל היה מקבל מן שמעיה ואבטליון. הנה מדרך המשנה למנות שמות התנאים המקבלים והמוסרים זה מזה, ובכאן חזר ומנה את הלל שקבל משמעיה ואבטליון, וכבר נזכר למעלה שקבלו הם מיהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ונראה לפרש דהנה הלל היה ראש וראשון לנשיאים אשר עמדו אחריו, ולכן חש התנא לבאר יחוסו בתורה ממי קבל, להורות שאין הנשיאות והגדולה תלויה בירושה ובזכות אבות, רק במעלת התורה והחכמה אשר קנה לעצמו. והוא היה אומר אם אין אני לי מי לי. פירוש כי האדם צריך לעורר עצמו ולזרז נפשו לעבודת הבורא, ולא יסמוך על אחרים שיעוררוהו, כי מי יעשה בעדו את שלו אם לא הוא בעצמו. וכשאני לעצמי מה אני, רצה לומר אף כי יזכה האדם לעורר עצמו, מכל מקום מה ערך מעשיו ומה חשיבותם, ואם לא עכשיו אימתי, כי אין לו לאדם לדחות המצות ממחר למחר, כי מי יודע מה יולד יום. [מלא ד' ל'] ושם המתעסק לשמור אכלם מתאבק. איזהו חכם הלומד מכל אדם כו' יותר ממני מזקנים אבינה. כי חכם למד מכל אדם ואף מן הקטן ממנו לא נמנע ללמוד ממנו, כאשר אמר הלל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי כל דבר שהאדם רואה ומשיג לפי מדרגתו ומקומו הוא משיג דברים כפי שיעורם ומקומם. ולזה לא נמנע החכם ללמוד גם מהקטן ממנו כי לפי מקומו ומדרגתו הוא משיג דברים אשר לא ישיג הגדול העומד במקום גבוה ממנו, כי כל אחד לפי מקומו ומדרגתו ישיג דברים אשר לא ישיגם זולתו העומד במקום אחר. [מלא ה' ל'] קרן נצברת חתום וכללם הוא ז"ל שאדם צריך ליזהר בכל הדברים בין הגדולים בין הקטנים, כי כל אחד מהם הוא קרן קיימת לעולם הבא, ובכל דבר ודבר יש בו ניצוץ קדוש אשר צריך לתקנו ולהעלותו, ולזה צריך ליזהר בכל דבר ודבר קטן כגדול, כי בכל אחד תלוי תיקון עולמות עליונים אשר לא נדע שיעורם וערכם. לכן אמר לענוה יתירה הוי כדי שלא יתגאה על שום אדם, כי כל אחד יש בו ניצוץ קדוש אשר אולי הוא למעלה ממנו, וצריך להיות שפל רוח בפני כל אדם. איזהו עשיר השמח בחלקו. הנה השמחה הזאת מבואר מאד כי היא באה מן ההסתפקות והביטחון בו יתברך, כי היודע ומאמין שהכל בהשגחה מאתו יתברך אז ישמח בחלקו אשר חלק לו ה', כי יודע שכן טוב לו וזה חלקו הטוב אשר בחר לו ה' לפי שרשו ומדרגתו, ולזה שמח בחלקו ואינו מתאווה לחלק זולתו. [מלא ה' ל'] איזהו מכובד המכבד את הבריות. כי המכבד את הבריות ומחשיב כל אדם הוא מורה שמאמין כי כל אחד יש בו ניצוץ קדוש ונשמה קדושה וחלק אלוה ממעל, ולזה מכבד כל אדם ומחשיבו, ובזה הוא בעצמו נעשה מכובד כי מגלה כבוד שמים בעולם. איזהו גבור הכובש את יצרו כו'. הנה מבואר כי הכובש את יצרו הוא גבור באמת, כי אין גבורה גדולה מזאת לכבוש את הטבע והתאווה החזקה, ולזה מי שכובש את יצרו הוא הגבור האמיתי. וזה שאמר וטוב לב משתה תמיד. כי השמח בחלקו ובוטח בו יתברך הוא בשמחה תמידית, כי אינו דואג ואינו מצטער על שום דבר, כי הכל בהשגחה מאתו יתברך, ולזה טוב לבו תמיד והוא כמשתה תמיד. וזה שאמר החכם ז"ל, אף כי יום מותו של אדם קרב ובא, מכל מקום אין ראוי שיצטער על זה, כי מי שהוא שמח בחלקו ובוטח בו יתברך אינו מצטער אף על המיתה, כי יודע שהכל לטובתו, ולזה טוב לבו משתה תמיד כל ימיו. ברגע זו השיג העשירות · וז"ש איזהו עשיר השמח לשון הוה שמחה תמיד בחלקו של עשירות וכי"ל · שנאמר יגיע כפיך וגו' אשריך וגו' · כי הטעם הגדול היה השמחה בעשרו · ומי שים לו רב ומחשיב זה למטה ולולה יותר הוה מלא יגון · ואם ישמח בחלקו ואינו יגע להעשיר רק מה שלורך לאכילה יגיע כפיך כי תאכל לזה אשריך בעוה"ז וכי"ל :
איזהו מכובד וכו' כי מכבדי אכבד · ר"ל אם מכבד כל הלואים ואינו מוקר אם הם פחותים ממנו · כי חומר בלבבו הלא בללם אלהים המה והמה ברואי ה' · וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו ובהכבדי אותם זהו כבוד בורלם · אם כן המכבד הזה הוה מכבד את ה' · וזהו המכבד את הבריות מפאת היות כבוד ה' · בזה וזהו כי מכבדי אכבד · או יפורש איזהו מכובד וכו' · כי אחז"ל (כתובות י"ז·) לפי' למ"ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול · כי כבה גדול כבוד המלך בטיני ה' · וכי"ל · ולזה כווט מלך הכבוד שחולק מכבודו לברואיו · כי רק השי"ת יכול למחול על כבודו ומ"מ כבודו במקומו טומד · וע"ם האלשיך ע"פ ואל מי תדמיוני ותשוה יאמר קדוש (ישעיה מ"ס) פי' אף מי שהתדמו אותו לי ונכלה לכם שהוה דומה והוה מט"ם ששמו כשם רבו (כמבואר בסנהדרין ל"ח:) מ"מ יאמר עדיין קדוש לפני · וזהו איזהו מכובד אמרתי מי שיכול לכבד כי מי שמקבל כבוד מחמת חיזה סיבה והוה אינו רלוי לו הרי אין לו הכבוד רק בשעה שמקבלו אבל אם ירלה למחול ולתת הכבוד לאחר אין לו כלום ודו"ק · ואמר איזהו מכובד וכו' ובוזי יקלו · שאל יאמר האדם הן אמת שהמכבד את הבריות הוה הגקרא מכובד יותר מכולם אבל חטפ"כ מני אבחר לעלמי כבוד מאחר שאחרים יכבדו אותי ולא שאכבד את אחרים · לזה אמר הכתוב שטעות הוה כ"א יבחר זה הכבוד לא יגיע אליו הכבוד כלל ולא יתקיים מחשבתו כיון שהוה מבזה בריותיו של הקב"ה מלכבדם אלא אדרבה ישבע בחרפה וקלון וז"ש ובוזי יקלו · ולפמ"ש לעיל יבואר מ"ש (ירמיה ט') אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' היינו שאל יתהלל שכבר נקרא חכם וזכה אלי· כ"א יחשוב שעדן לא השיג על בורי' ורודף לשמות מכל אדם כמ"ל· וכן הגבור בגבורתו שלא יחשוב שכבר לבו חלל וח"ג ללחוס עוד·וכן העשיר בעשרו וכי"ל· ויפורש עוד מש"כ אל יתהלל חכם וגו' השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט ולדקה בארץ כי באלה חפלתי וגו' · ר"ל כי בכל הג' מדות יש לתקן לו מ"ז לקלקל אם אינו נוהג כשורה · אם הוה חכם לזרעו· ומתגבר על הלדיקים·וטעשיר קופז ידו לז"ח אל יתהלל חכם בחכמתו שאינו טובד ה' בה רק לעלמו מחזיק החכמה וז"ש בחכמתו וכן בכולם · רק באלה חפלתי בעשותו בכ"ח מהדברים עבודת קוני· לז"ח חסד משפט ולדקה · ר"ל בחכמה יטשה חסד וילמוד תורה לרבים·ובגבורה יעשה משפט ברשעי'· ובעושר ללדקה·ואמר השמח בחלקו כו' אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב·ט·ע"ד מאז"ל זרעו לכם ללדקה·וקלרו לפי חסד · ירלה כי לדקה אין שבורה רק בעוה"ב · והשכר בעוה"ז הוה רק לפי הגאת העני אם רב ירבה שכרו· ואמר לשון זריעה שבל ירע לבבו בתתו למחיה האביון · כי הלדקה היא כמו זריעה אשר ממנה ילמיה פרי תבואה הרבה [עמ"ש בפ"ח על משבה יהי ביתך פתוח] כמאמר מונבז בב"ב (י"א·) אני גנזתי דבר שעושה פירות · והגה לעיל פי' השמח בחלקו היינו מה שבעולמו ישמח כמאמר מונבז שם אני גנזתי לעלמי · כי ממונו יתקן שבחלי ימיו יעזבנו · ואמר אשריך בעוה"ז היינו לפי חסד המגיע לעני וכי"ל אבל זה אינו רק חושר במאשרין אותו אבל אינו טוב אמיתי ככל תגווני עוה"ז · לך טיקר הטוב הוה לעולם הבל · וד"ל :
(מכילתא נא) כשם שהמצות לריכין שמור כן המצוות לריכין שמור מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה · ואם בעת שהיא מצויה בידך תעלים עיניך אז תיקר תברח ממך · ואחז"ל (נ"ג פ':) מ"ד רודף לדקה וחסד ימלא חיים לדקה וגו' כל הרודף לדקה הקב"ה ממליא לו מצות לעשות לדקה רנב"י אמר הקב"ה ממליא לו בני אדם המהוגנין כו' · הרחו למופת שאף במלות לדקה שאין מלוה כמוה מלויה לרוב כי נפישי טניים ומ"מ רק הרודף ימלא כ"ש שאר מלות · ובורח מן העבירה · כי בעבירה הוא להיפך כי היא רודפת תמיד אחר האדם ותמלאת עלמה לו שיעשנה · לכן הזהיר שלאחר המצות ירדוף כמו אחר ח' הבורח ממנו · ובורח מן העבירה כמו שבורח מן הרודף אחריו ואז ינלל · כי אמנם הילה"ר מתגבר יותר במלאכתו מן היל"ט · כי כן יסד השי"ת לאשר מטבע נשמת האדם ושרשו יותר הי' נקל לו לשמוע בקול היל"ט כי מי פתי יסור ממחלב מקור מים חיים למלוב בחלות מקור שחת כי ע"כ השלים הילה"ר להיות שורך יותר למען יהי' האדם עלול לעשות רלון זה וזה בשוה· והילה"ר עומד על המשמר תמיד וממליא לו טונות בכל מקום מדרך כף רגלו פתאום · וכמ"ש שלמה היא כמתף תלרוב וגו' ולא בקל יעשה האדם מלוה ח' כמו שיטשה כמה עבירות והילה"ר מטמא עיני האדם ומראה לו על טמא טהור על טין שהיא מלוה · ולהיפך על טהור טמא ועכ"פ בעניני המלוה שבל יטשנה כהוגן · ואך התורה היא המאירת עיניו ממחשכי היל"ר כמ"ה דוד ע"ה (בהלי'קי"ט) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי · ר"ל היתי מאיר נתיבתי באור התורה ולרחות עפ"י התורה מה שהוח מלוה ועכ"ן לא סמכא דמתחי עדיין פן אכשל לבל אעשנה כהוגן · לכן אמר נר לרגלי בכל מלעד כף רגלי היתי אוחז נר ובודק באורה בחורי ובסדקי הלב לבל אסור מלעשות כל דבר כדין כי הגר מופיל יותר לבדוק בחורין ובסדקין · והאור מאיר יותר בדרך כמאחז"ל (פסחים ז':) ט"ש [וטמ"ש לעיל בפ"א מ"ג] ולכן אמר במשלי (ד') בדרך חכמה הורתיך הדלכתיך במעגלי יושר בלכתך לא ילר לעדך ואם תרון לא תכשל · כמ"ל כי הילה"ר מטמא עיני או יסורש הוי רן כו' שמלוה כו' · ר"ל הרילה ג"כ היא מלוה ועבורה תזכה להמלוה · כי אם ימתין עלי' מתי תבוא לידו לקיימנה אז ח"ח שיקיימנה שהרע חזק מאוד וכן מן העבירה ט"י מלות הבריחה יזכה להנלל ממנה · ועבירה ר"ל התחרשלות מזה ג"כ גורלת עבירה :
ג"כ מלוה שהוה הג"כ להשי"ת שהטיבו עם ברוחיו וזה רמזו כמו שרלונו בהמטוה · וכן להיפך ח"ו שכר עבירה ג"כ לפון יתשב לו על הלטר למטלה כביכול ושכינה מה חומרת כו' · ויפורש (משלי י"ג) ם לדבר יחבל לו וירח מלוה הוה ישולם · כי המבזה המלוה קלה וחומר מה יזיק לי · מה מזיק רחיה במקום שח"ל · מה מזיק הרהור רע · לזה ימובל · לך ירח מלוה בסיותה מלוה חף כי קלה היח ישולם לו שכר הרבה :
ואמר הוי רך למלוה קלה כו' · כי הגה החדם הבורח מדבר המפחידו · לפי רוב הפחד כן יגדל מרולתו חם רב הפחד ירבה מרולתו וחם מעט ימעט · וכן הרך לקבל טובה לפי גודל הטובה היח המרולה · חך חם המלך ליוסי לרוך חו חינו חושש לחיזה דבר הוח רך כחשר רלונו לקיים חך בטבור לוי המלך ורך הוח בכל כמו · וכן חם המלך ליוהו לברוח חם חושש להקים רלון המלך חינו חושש חם יקרחוהו חסון במקום שטומד חו לח · ככה חם החיש בורח מטבירה בטבור טוגשה לגודל טנשה כן תהיה בריחתו · וכן לרוך לדבר מלוה לגודל שכרו יגדל מרולתו · וחך חם יכוין לקיים רלון השי"ת קטן כגדול יהיה מרולתו שוה · לז"ח הוי רך למלוה מחמת שביח מלוה וחז תרוך לקלה כבחמורה · וכן לברוח מן הטבירה כב"ל · תכמת הוח כבוד וחיוב גדול לשמש למלך החרך חשר חגחנו יושבים בה · וכ"ש המלך ב' לבבלות וכמ"ש וס' החמירך וגו' · לשון חשיבות לשמור מלותיו · ויותר מבוחר במק"ח · ופ' במבנה חל תהיו כטבדים כו' מ"ש שם :
אל תהי בז כו' · פ"ד מחחז"ל (חדה ס"ח) הוי לישכח בישח חט"ג דלקבולי לח מיבטי למיחש מיבטי ורלמיתס מגדלי' בן חמיקס · וטוד חרז"ל (מוע"ק י"ח:) חין חדם נחשד בדבר חלח ח"כ טשחו וחם לח טשה כולו טשה מקלתו וחם לחו הרהר בלבו לעשות · והגה חם יחמר לך חדם שמתבירך מתחמם טליך לעשות לך רטה חל תלך לנקום מחבירך ולבוח חותו מיד כי פן רק הרהר בלבבו לבד נחשד ודמה לבריות שרוצה לעשות כך · ומ"מ לח יעשה·ומעלמך תבין זחת כי גם חתה כמה פעמים ידע לבבך שהרהרת לעשות דבר טול ולח טשית וכן הדין חת חבירך · ומ"מ לח תחליט סודחי לח יעשה רק לריך למיחש ולהזהר ממנו חולי יעשה · וזהו חל תהי בז לכל חדם · וחך כלפי הנשמע והנרחה לך טליו רחוי לבזוהו · כי חולי שקר הוח וחך שהזהר בלבו לעשות ט"כ נחשד · וטב"ז חל תהי מפליג לכל דבר · ולמיהם מיבטי וכל"ל · ונתן טעם לזה שחין לך חדם שחין לו שטה · ר"ל מבחה טליו שטה רטה וחשב בלבו כן ט"כ נחשד חבל לח יעשה · וחמר חל תהי מפליג כו' · כי חין לך דבר שחין לו מקום וכבר היה לטולמים שנטשה כדבר הזה · ולכך שמור נפשך :
או יחמר חל תהי בז לכל חדם · ר"ל לשון גזל מלשון וישרחל לבוזזים · והטווטה שלח יגזול חף כלום פני כמחחז"ל (ברכות ו':) פ"פ גזלת הטני בבתיכם · וחין לך דבר כו' · יש מפרשים כמו דיבור · כמ"ש הרמ"ו זל"ל כי מכל דיבור נטשה רשימה למטלה · והרמז לזה לח יחל דברו כבל היוצח מפיו יטשה · כלומר לפי' כל דיבור קל היוצח מפיו טושה רושם למטלה ט"כ · ולזה כווט רז"ל בב"מ בלשון ירחת שמים מורח שמים · ר"ל ירח מקלקול נטשה בשמים · ולכך מזציר הטולמות הטליוגים כי שם הקילקול יותר והתיקון מגיט שם גם כן יותר כי לטרך הטולם כן הקילקול והתיקון והמלות מוסיפין כה בפמליח של מטלה וד"ל :
מאד מחד הוי שפל רוח · ולח יחשוב שמקיים מלות טנוה במה שהוח שפל רוח בטיניו כ"ח יחשוב בחמת שחינו כלום שתקות חנוש רמה · וחין רבי ישמעאל בנו אומר וכו'. מה שנמצא כאן חלופי הגרסאות בענין רבי ישמעאל, יש לומר כי ר' ישמעאל בן ר' יוסי הוא, ומקשה על עצמו במה שאמר אביו. הלומד תורה על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות עשרה. ר' צדוק אומר אל תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם. וכך היה הלל אומר ודישתמש בתגא חלף. הא למדת כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. ר' יוסי אומר כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. ר' ישמעאל בנו אומר החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. ר"ל דהלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, כי כשלומד לשם שמים בטהרת הלב זוכה לכל הנך מעלות, כי לימוד לשמה זוכה לדברים הרבה כדאיתא בפרק קנין תורה, ולזה זוכה לכל הני מעלות. אל תהי דן יחידי כו' · ר"ל לפי' אתה גדול הדור וכשתלוך שנים קטנים ממך לא תאמר קבלו דעתי שהרי בידי לשפוט זולתכם · שהם רשאים כו' · שאף שאתה הרב מ"מ הלכה כמותם שהם רבים · והמה רשאים לומר לך שאתה מוכרח לקבל דעתם · (וכ"ס המדר"ש) שאין דן יחידי אלא אחד · כמארז"ל כי המשפט לאלהים הוא · ר"ל שהם שופטים את ה' כביכול שכשהם מוליחין ממון שלא כדין מטריחים את השי"ת כביכול להשיב הממון ע"י כמה סבות · לזה אמר אל יקל זאת בעיניך כי אתה היחיד אין אתה דן אלא אחד יחידו של עולם (וכן פי' המדר"ש) :
בל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר כו' · ר"ל מעוני מחמת עוני היינו שמן העוני לוקח ראיה לעצמו ואומר בלבו שבודאי בכוונה לא נתן לו השי"ת עשירות כדי שלא יהיה טרוד בעסקים ובנכסים ולא יהיה לו פנאי ללמוד · ואז סופו לקיימה מעושר · ג"כ פי' מחמת עושר ר"ל שגם אם יתן לו השי"ת עשירות לא יטרידהו עסקיו מעסק התורה אעפ"פ שבעיון עסק התורה בעשירות גדול יותר מנסיון העוני · ויחשוב בלבבו כי השי"ת חנן בעושר כדי שיוכל לעסוק בתורה בלי טרדת הפרנסה · וכל המבטל את התורה מעושר · מחמת עושר כג"ל ואומר כיון שנתן לו השי"ת עשירות א"כ אין לו פנאי לעסוק בתורה · סופו לבטלה מעוני · היינו שגם אם יהיה עני לא יוכל לטמוד גם בנסיון קטן ויאמר שאין לו פנאי לעסוק בתורה מחמת טרדת הפרנסה ומדוקדק לשון מעוני · מעושר · ולא אמר בעוני · בעושר · [וז"ש דוד (תהלים קי"ט) צרה ויגון אמצא ובשם ה' מ"ה מ' מה צרה ויגון יסובבני חשבתי זאת למליחה · כי כל דעבד רחמנא לטב ובזה יתורץ הביחני לזה למען אשר בשם ה' [אקרא] · ובזה יתורץ הקושיא המפורסמת על הגזירה לכאורה מפשט המשנה · ויהלא אנו רואים דלאו כללא הוא יש מי שמקיים התורה מעוני ואינו בא לידי עשירות וכן להיפוך :
או יאמר המקיים את התורה מעוני כו' · שהילר הרב מעריד את האדם שלא לשמוח בחלקו · והם האדם מתגבר עליו ולומד · סופו לקיימה מעושר · היינו שינלחנו שיהי' שמח בחלקו · וכמאמר בן עזאי ריש פרקין איזהו עשיר השמח בחלקו · כי למגס לך בראשית הבקידה יש לו לאדם המלחמה עם היצר כי יתאוה להון רב ולתחוה וכבוד · לך לבסוף נותן אל לבו דעת נכל לחפוך בחלה כלל ומובד · הוא מעול דר"ח בהבלי הזמן ושמח בחלקו אף אם מעט הוא כי הוא מוסיף שלימותו · ותחת אשר בתחלה למד התורה מעוני ר"ל מלטר · בא אחר כך שילמוד מעושר ר"ל להיות שמח בחלקו · והנה כל אדם צריך לעלות ולהוסיף שלימות וכל מי שדרוה לעמוד במדרגתו ולא לעלות יותר סופו ליפול כמ"ש במשנה ודלא מוסיף יסיף · ואף אם כבר בא הילר אם יתרשל להתגבר ולהוסיף עוד ישוב ילרו עוד להרע לו ואל יבטח ברע · רק אם כבר נלחו קל לו להיות נשמר ממנו אבל שמירה צריך כמאמר הכתוב (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה · ר"ל הצדיק אשר עדן ילרו טורדו רק מתגבר ע"י לער הנה מורו הוא כמו זריעה בקרקע יודע שלבסוף ישמח אבל כטח אין לו עדיין · אבל לישרי לב מי שלבו כבר ישר ואין לו שום עקמימות מילרו · הוא שמח גם עתה בחלקו · [אי"ה ע' שערי תשובה לרבינו יונה] · והנה לאיש אשר לבו שמח בשלמותו · כל תענוגי תמנוני עולם וכן למרי עולם דומים בעיניו להבל · ועד"מ אמר (תהלים כ"א) הוד והדר תשוה עליו · ר"ל כי היפך אותיות הו"ד הוא דו"ה · תשוה עליו [אמר המעתיק נ"ל שר"ל שיסיה בשוה ולא להיפך וז"ש הכתוב וסודי נהפך למשחית· ר"ל מסוד נעשה דוה להיפך כנ"ל] וגם הלוער מקבל בשמחה כי בקבלת הלרה מקיים רלון בוראו · וזהו שמחתו :
הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה · להפסידם בב"א ח"א רק מעט מעט מעטיס :
וזהו שפל רוח בפני כל אדם · כי לפעמים האדם בינו לבין עלמו יבין ססלומו ויסיה עניו לך כלאחו בין הבריות ישכח הכל ויתרומם עוד לכ"א הוי שפל רוח בפני כל אדם :
או יאמר והוי שפל רוח בפני כל אדם עפ"י מ"ש חז"ל (סוטה ט·) ל"ר ת"ח לריך שיהא בו לחד משמנה בשמיני' (מגלות) ורנב"י אמר לא מינה ולא מקצתה· והטעין הוא כי שמיני שבשמינית הלוג הוא קורטב כמ"ש (מקואות פ"ג מ"א נפי' הרמנ"ס) ומליגו שהקורטב יכול להפך את המראה חפי' בג' לוגין כמ"ש במשנה (מקואות פ"ז מ"ה) ג' לוגין מיס חסר קורטב שנפל לתוכן יין ומראיהן כמראה יין וז"ש שת"ח לריך שיהיה לו גאוה שמיני שבשמינית ר"ל מראה גיאות בחוץ לריך להרחות לפעמים בעת מראה גאוה · וכעגין כזוג נשיאותך ברמיס · זרוק מרה בתלמידים וכדומה · אבל רגב"י אמר שאפי' מראה הגלוה אינו רשאי·וז"ש לא מינה ולא מקצתה· ולריך שיהיה השפלות ניכר גם על פניו מבחוץ · והנה ר"מ סידר כאן ג"כ כרגב"י ולכ"א והוי שפל רוח בפני כל אדם :
כתרים בפני הפורענות · אמר בפני כי התריס רבי מאיר אומר (יד) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה (טו) והוי שפל רוח בפני כל אדם סז ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך ואם עמלת בתורה הרבה ליתן לך :
יא בן יעקב אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור (יח)תשובה ומעשי'טוב בפני הפורענות · רבי אומר כל כנסיה שהי מגין רק במקום שלוחזו לעומת פני המורים עליו · ואם גם מלפגיו וממחריו יזרו עליו · הלא עליו להקיף תריסין מכל לד · וכמאמז"ל במדרם בכל חבר שעשה עבירה יעשה בו מלוה להיות לתריס לו מכיון לעומת העבירה·וכמ"ש דוד (תהלים קי"ט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך · כי הנה אמרו חז"ל (שבת נ"ו) כל היולא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו· וח"ז לא חטא דוד במה שלקח בת שבע כ"א כמה שרלו עיניו כמ"ש (שמואל ב' י"א) וירא אשה רוחלת מעל הגג וגו' · ותקן עיניו זאת בבכיה וז"ש פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו העינים תורתך · בעינין חטא ובבבי העינים תיקן · ולריך האדם להתבוגן היטיב מתוך הפורעגות לידע באיזה דבר קלקל ופגם שהם ולא מלא יתנה בבטול תורה · ולבתורה תמוה כיון שיש בידו עון בבטול תורה אין לך מלא יותר מזה · אך כבר התעורר רש"י ע"ז ופירם וז"ל שראווי היסורים הללו לבוח עליו · ר"ל שלא מלא עון שיהי' היסורים מדה כנגד מדה · יתלה בבטול תורה · כי בעון בטול תורה כל היסורים שבטולם ח"ו המה מדה כנגד מדה שהמו שבלימוד התורה כתוב (משלי ד) ולכל בשרו מרפא·קלהיפך ח"ו בבישול תורה·חבל בשאר עבירות לריך לתקן בתשובה ומע"מ לעומת החטא דוקא שמבין מתוך הפורעניות כנ"ל ואם יתקן חטא אחר לא יועיל לזה החטא כדמיון תריס הנ"ל :
ר"ל אף אם הפורעגות כבר בא מ"מ מגינה :
כד' · ידוע כי בעשות האדם מצוה ומקיים מצות ה' הוא בונה עולמות עליונים קדושים כמאחז"ל (ברכות ס"ד) אל תקרי בניך אלא בוניך · וכמ"ש (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך וגו' · לנטוע שמים וליסוד ארץ · חזו שכרו בעולם הבא שנותנים לו כל העולמות והכוחות העליונים שנתוספו ע"י והוא מתעדן ומתענג בהם בתענוג נלמי · ובהיפך ח"ו הוא בונה עולמות של שוא ומוסיף כח ברע ומתיש כח פמליא של מעלה מהרס ומחריב עולמות עליונים כמו שכתוב מהרסיך ומחריביך ממך וגו' · והוא ענין הגיהנם והן הן הפרטין ממנו לאחרי מותו כפי מעשו הקלוב לו מהקב"ה כפי ענין המעשה · ואחר קיבול עונשיהם הם כלים מאליהם כי אין להם כח וחיות רק מן העבירה · ח"ש כל כנסיה שהיא לשם שמים היינו עולמות עליונים הקדושים שכנס וגברהו מעסק תורתו ומצותיו סופו להתקיים כי הוא מתעדן בהם בעידון ותענוג נלח כי הם עולמות נלמיים וקיימים לעד · וכל כנסי' שאינה לשם שמים הם העולמות שגברהו מעביר' אין סופה להתקיים וכל'. יהי כבוד כו' · ר"ל כי טילר מסמא האדם ומראה על הגדול ממנו שהוא מקטני תלמידיו לכן אמר יהי כבוד כו' · אם כבוד הנראה לך לתלמידך כו' כשלך · והגלאה לך להעביך תכבדו כרבך וכו' אז תלא ידי חובתך לפי האמת אשר המה בעם מדריגה ח' נטלה יותר מכפי הנראה בעיניך · אבל באמת ים לכל אחד גדר. ששגגת תלמוד עולה זדון · כי כמו ששכר תלמוד תורה כנגד כולם · כן גם ביטול תלמוד תורה ח"ו נגד כולם לטובם · והנה כל עבירה לפי גדלה ינדל רושם שנגמה ג"כ · וביטול תלמוד תורה גדול רושם שגנו כודון אמר. שם טוב עולה על גביהן · כי ירלאה היא החולר המגיניה על התורה והמצות הטמונים בתוכה כמ"ש רפ"א ולזה אמר עולה על גביהן לסוככם ור"ל. הוי גולה למקום תורה כו' · כמו שכתוב בלוי (דברים ל"ג) לאביו ולאמו לא רליתיו ואת אחיו לא הכיר וגו' · יורו משפטיך ליעקב וכמ"ש (תהלים כ"ו) לבי ונמי עזבומי ואז ה' ילמסני. והוי זנב לאריות כו' · כי דרך הארי להגביה זנבו כן דרך הגדולים מכבדים את כל מעשי האדם במצות הם הם שכרו והוא בטלמו טושה לו השכר · והנה השכר הוא להתמזג עם ה' כנועם זיו השכינה· והיותר גדול מתקרב יותר וממילתו לפנים ממחילת חבירו וזהו הטובג אמיתי · וע"י התורה והמצות מתקרב הוא יותר והמצות הם תרי"ג לבושים לבוש לכל אבר וגיד מהרמ"ח אברים ושס"ה גידים וכשהיא מלובשת כולה מתקרבת יותר לקונה ותתמזג ח"כ הרי האדם טושה לעצמו הלבוש למען יוכל לכנוס לקבל השכר · וזהו כמו אם ח"כ הרי האדם טושה לעצמו הלבוש למען יוכל לכנוס לקבל השכר · וזהו כמו אם יאמרו לאחד מנה לך זהובים למלמך ואני אשלם לך עוד שכר טרחך · ומי שמלובש כולו טולה למעלה ומבלעדי לבושים השוטרים והשומרים שם אין מניחין לפעלות פרסלאי· וכשנתלבש בלבושים הם לו כהותם המלך ויניחוהו השומרים עד מקום מדריגתו וז"ש ביהושט (זכרי' נ') הכה"ג שהיה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך כו' · ר"ל כיון שהיה מלובש הבגדים הצואים לכך טכבו המלאך מלכת הלאה · ואמר כך כשהלבישוהו מחלצות ח"ל המלאך ואתי לך מהלכים למטלה ולא יעכבוך · והדברים עתיקים · וזהו הטוה"ז דומה כו' · וגם הטוה"ב כבר מוכן ועומד · רק התקן טלמך וטהר טינוף בגדיך הצואים לשועלים :
מז רבי [המשנה — מדולגת] (כח) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא (כט)התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין :
יז (ד) הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה :
יח רבי שמעון בן אלעזר אומר (לג) אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו ואל תשאל לו בשעת נדרו ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו :
יט (לג) שמואל הקטן אומר (משלי כד) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב כרכו כדי שתוכל לילך להמשתה המוכנת שם · ולאותן הלבושים כוונו חז"ל באמרם צורת מלאך מלין · כי כל הדברים הטליונים המה חיים וכמו רום המיה בתוסמים וכן הלבושים הם חיים ולזה כוונו קונה לו סניגור אחד ود"ל :
יפה שעה אחת כו' ויפה שעה אחת כו' בעוה"ב"בי הטויבד ט"מ שלא לקבל פרס טובד כמ"ש דוד (תהלים קי"ט) גמול על טבדך אחיה ואשמרה דבריך · כי ביקש דוד שיותן לו גמולו בזה הטולם · והוא שיהיה ויכה לשמור דברי ה' וזה יקר בטיניו מכל נהרי טרן · לזה יפה שט"ב ח' בטוה"ז כו' · ואם ט"מ לקבל פרס אמר יפה שעה אחת כו' בטוה"ב מכל חיי טוה"ז :
אל תרצה כו' בשעת כעסו · למזו בזה ט"ד מהרז"ל (זבחים ז':) מטלת קודס לעולה · כי מתחלה צריך לכפ" הטאו ואחר כך יביא דורון · וכן למזו גם המה רטך ורט אביך הוא השי"ת אל תרלהו בזמן בשטה שטדיין הוא כועס ולא כפרת פניו [ושפיר נסמך להמשנה דלטיל לתשובה ומט"ש כו' :
פן יראה ה' כו' · יתכן לפרש מלת פן קאי טל והשיב מטליו אפו·כי לפטמים נגזר טליו שיסי' לבוב וישמחו חויביו · אך לפטמים לא נגזר טליו כ"א הצטר לבד מה שנפל אבל לא שישמחו אויביו טליו נ"כ · ולכן בשמחתך טליו יסור ה' מטליו והשיב מטליו אפו טליך :
או יאמר בנפול אויבך אל תשמח כמאמ"ל שהלטטרו החמורלים הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. כב. הוא היה אומר הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון לידע להודיע ולהודע שהוא אל הוא היוצר הוא הבורא הוא המבין הוא הדיין הוא עד הוא בעל דין והוא עתיד לדון. ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משא פנים ולא מקח שוחד שהכל שלו ודע שהכל לפי החשבון. ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך שעל כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. [הקנאה והתאוה והכבוד וכו']. יש להתבונן למה תפס דוקא שלש מדות אלו והלא כמה מדות רעות המוציאין את האדם מן העולם, אך הענין כי אלו שלש מדות הן שרשים לכל המדות הרעות וכל המדות רעות מסתעפים מהם. [הילודים למות והמתים להחיות]. יש להבין מה שאמר הילודים למות דמשמע שכל הנולד הוא רק בשביל שימות והלא עיקר הבריאה בשביל התכלית הנצחי. וכדומה · וזה אמרו לידון הוא רק לידע כו' ולא ע"ד נקמה רק למען ישובו · הכלל הוא כי השי"ת אינו נוקם כמו בו"ד רק כאב את בן ירצה · ר"ל רצונו במוסרו כאב לבן כמו האב החם על כאב ולער בנו ומ"מ מיסרו כדי להטותו לטוב כן השי"ת את אשר יאהב יוכיח · והמקום אמר (איכה ח) רמה ה'והביטה כי הייתי זוללה · ר"ל כמו דין זולל וסובא שאינו נוהג רק כבן שהוא נעשה בן סורר ומורה · חבל אם מגדל יתום אף שהוא סורר ומורה מ"מ אינו הורגו · לכן אמר לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב וגו' · ר"ל אף שאמרים ג"כ עוברו מורה כמוני וחטאו מ"מ לא נמנעו ע"ז כמוני ולא הוכו כמכאובי · כי אנכי הייתי זוללה ר"ל כבן ולא כבן ולא עשה כן לשאינו בנו · לכך אמר (שם) נשקד עול פשעי וגו' · וכמו שאחז"ל (נטין פ"ח) ויסקוד ה' על הרעה ר"ל טוב ה' לכל · וגו' כי לדיק משום דלדיק וכו' אלא לדקה עשה הקב"ה עם ישראל כו' שהקדים שתי שנים לונושנתם ע"ש · וכמאחז"ל (סנהדרין ע"ב) גבי בן סורר ומורה מוטב ימות זכאי כו' · וסיפר עוד המקוק פלאי חטדיו (שם) פרש רשת לרגלי השיבני מאחור ר"ל כשפרש רשת לא היתה כוונתו שאפול לתוכה רק השיבני מאחור · ר"ל שלאשמר ממנה ואשוב בתשובה למיוחינו כיום הזה · וח"ש החיים לידון כדי לידע וכנ"ל :
[אז יאמר הילודים למות וכו' ע"ד מאחז"ל (חמיד ל"ב) מה יעביד אינש ויחי' ימית ח"ע · מה יעביד אינש וימות ימי' ח"ע · וז"ש הילודים למות ולדו כדי שימית ח"ע · והמתחיס ר"ל הממית ח"ע ימי' וז"ש לחיות · והחיים המחי' ח"ע לידון סוסו ליתן דין וחשבון על שהתעגג ח"ע · (וכ"ף המדר"ש)] הוא היוצר הוא הבורא · ולכאורה היה ל"ל בהיסך כסדר עולמות אבי"ע היוצרים (וע' נפ"ח שע"א פ"ג נהג"ה דף י"א ע"ד) מגל הענין ולא כי אלילות הוא עדיין דק מאוד ואינו מוסרד ולא תפול לשון בריאה רק על יש מאין ולשון אלילה הוא כמו ואללתי מן הרוח ואח"כ נעשה יש מאין והוא בריאה · ואח"כ יש מיש והוא ילירה · וכאן אמר אף שהוא היולר יש מיש מ"מ הוא מחדם בכל יום תמיד יש מאין על ידי השגחתו ית"ש אף אחר הבריאה כי אם היה כרגע מסיר השגחתו ח"ו היו נעשים כל העולמות כרגע לאין ואפס וא"כ בורא בכל יום יש מאין והוא הבורא · וזהו כחומר ביד היולר וגו' כמו קודם שנגמרה עדיין · כי לאחר שנגמרה גבי בו"ד מעשה ידיו מבלין אותו · חבל העולם ביד השי"ת תמיד כחומר שהוא עדיין ביד היולר דהיינו בעת עשייתו · ואמר לידון לידע להודיע כו' · ר"ל כי ה' נתן נשמה באדם נשמה ממעל ואינה ניכרת רק חם אנו רואים לדיק עלה במעלות גבוה מעל גבוה אומרים אין זה כ"א רוח ה' השוקן בתוכו · אך לעתיד או גם הגוף יזדכך ויהי' ניכר לעין כל חלק ה' באדם · וזהו לידון כדי שידעו כי חלק רום ה' הוא באדם והוא היולר הגוף ובורא נפשות מהבריאה יש מאין והחכמה מאין תמלא :
ולא מקח שוחד · כמ"ש הברטנורא-שאין לוקח מזוה ומכה על עבירה והטעם שהמלות נעשו בסיוע מאת ה' ע"כ אין מנכה על עבירה שנעשה מעלמו :
שעל כרחך אתה נוצר · כי הנשמה אינה רולה לירד לגוף אשר בעולם השקר הזה מן עולם קדוש עליון לעולם שפל (ועל שפלת העולם כוונו רז"ל במסח הקדיש· בעלמא די ברא כרעותי'· והוא כענין ברכת שעשאני כרלונו בברכת מטה) :
פרק ה
פרק ה בעשרה מאמרות כו' להפרע כו' וליתן שכר כו' · והגה הגס שמי יבוח אחר המלך למקור את אשר כבר עשהו להתבונן מטס רלון הבורא ית"ש בבריחתו· אך רשות למו [עמוד סא — הפירוש טרם תומלל; להשלמה ידנית] :
כן עד פת קץ ולא יכול להס כי לא מלא ספקך עדיין · ולכן מדרבה נשיו הטו את לבבו · וכל אלו העולמות נבראו בי' מאמרות · מאמר הראשון הוא בהעלם גדול דקה מן הדקה · והב' למטה סימנו יותר בהתגלות כו' עד המאמר האחרון · והוא הגה נתתי לכם את כל ירק עשב לאכלה · הוא בגשמיות ממש · וכן רמז דוד (תהלים ק"נ) במשרה סילולים · הא' הוא הללו אל בקדשו נגוה מעל גבוה · והאחרון בצללי תרועה · נגד הדבור האחרון נגד טוה"ן הגשמי· וע"ד מהאמז"ל (ר"ה ל"ג:) טל תרוטה אי בגומי גנח אי יילולי יליל · ותרוייהו איתניהו בזה הטולם · וז"ש התנא בעשרה מאמרות וכו' ומה ת"ל · ר"ל נ"ל להשמיטנו זאת · ועוד קשה והלא במאמר אחד יכול להבראות · ומאמר הראשון של השי"ת הוא בהעלם גדול ולמה נשתלשלו כ"כ עד שנטשה רט בהתגלות חזק מאוד · והשיב טל הראשון להפרט כו' · ולא ידמה כי את גופו לבד למטה קלקל · כ"א גם למטלה נצוה מאוד בהאבר הכולל האדם טיקרו נטוט למטה למטלה וכמאהמז"ל (מדרב ב"ר פי"ג) לא המיל הקב"ה קנאה במטשה בראשית · כי ביום ראשון נבראו שמים וארץ · ובשני רקיע מטליונים · ובשלישי תדשא הארץ · וביום הד' מאורות בטליונים · ביום ה' ישרלו המים · ביום ו' אמר לם אברא מטליונים לבד או מתחתונים לבד יהי' קנאה במטשה בראשית אלא מהי בורא נוף מן התחתונים ונשמה מן הטליונים כו' · ולכאורה עדיין הקנאה במקומה טומדת · כי הגברא הוא משותפות שניהם ויש בו חלק מלמטלה והוא כולו למטה · אבל באמת אינו כן כי האדם השלם נטוט כולו למטלה במקום טליון ושם קשור נשמתו·עד קלה השני שהוא באורך בתוך הגוף ור"ל · והשיב התנא גם טל הקושיא למה באמת החזיק השי"ת את הרט כ"כ ט"י שנברא בי' מאמרות וכנ"ל · לכן אמר ליתן שגר טוב לגדיקים כו'· בט"י מטשיהם הטובים מכליס הרט לגמרי · טד כי מקור כל הרט והוא הנחש יבלה רגתו לטתיד כמ"ש (ישעי' י"א) ושטשט יונק על חור פתן וטל מאורת לפטוני גמול ידו הדה לא ירטו וגו' · כי מלאה הארץ דטה וגו' · כי בהיות האדם כלול מכל הטולמות מטוב וטד רט · בכל פרטי' בגוף האדם הי' הפגם מ"ו נלמי כהתיקון ולא הי' סר מהשמאל וז"ש למען סור משמאל וגו' · וכל זה רק אם נברא בי' מאמרות ועשה והאליל בטפשים רבים ובחלקים רבים ונתן מקום שיכול לפנות שם ולא יותר · אבל אם היה כלול הכל יחד היה הפגס גדול נלמי ולא היה פרטון · וז"ש להבפרט כו' כי פרטון נקרא אחר שפרט אינו חייב אבל בדבר נלמי לא היה נפמר לעולם וזה שאמר להפרט ולא אמר ליתן עונש רע לרשעים כמ"ש · אבל הצדיקים ליתן שכר טוב · כי באמת היה רלוגו שהטוגס לא יהיה רק בחומן שיוכלו שלת ולהיות פורטים ונפטרים · והשכר יהי' טוב נלמי כי חן נשפט כל האורות וכ"ל · והביא רלי' באמרו :
עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים · ולא כן מדת הטוב כי רק עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה וכמה חיבתו טומדת לנו לאלפים דור וכן לעולם · עשרה דורות כו' ולא הי' יכול המבול להיות קודס י' דורות נגד העשרה מאמרות · וזהו להפרט מן הרשעים כנ"ל שקלקלו כולם · וליתן שכר טוב לצדיקים כמו אברהם בעמד וקבל שכר כולס :
עשרה נסיונות נתנסה א"א · כאן אמר אברהם אבינו ולעיל אמר מנח וטד אברהס · ולא אמר אבינו · ירלה בזה פ"פ מ"ש (משלי ר') מתהלך בתומו לדיק אשרי בניו אחריו כי כמה מדות שהלדיק טרח ויגט להשיגם · לבניו אחריו המה כמטבע מוטבט · ובקלת יגיעה יגיעו לזה · כמו שנראה במות שרבים מטמי מרך מהיהודים מוסריס נפשם ח"ט על קידום השם· והוא מוטבט בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו לאור כשדיס על אמונתו· וכן כל העשרה נסיונות היו להיסיר הדרך לפניו · וכן ההתטוררות לאדם פתאום לילך לאה"ק הוה מנסיון לך לך · וקבלת כל דעטבדין מסמיח לטב מנסיון הרעב שלא הרהר אחר מדות השי"ת וזהש"כ (משלי ר'ד) כי שבט יפול לדיק וקס · ורשט יפול בלחת (כן מוגח הלשון בסנהדרין (ז'י) ובמקרא כתי' יכשלו ברעה) פי' כי הלדיק אף אס יפול לא יחשוב מלומה כי נופל הוא כ"מ הוא קס וטומד טל טמדו · ובלחת יפול הרשט · כי למפלה יחשב ולא יחשוב זאת לתקומה להיטיבו באחריתו :
נסו אבותינו כו' · כ"ה יחשא אדם מרוב טובה לא יחשב גו לחון כ"כ כי מה יעשה הבן כו' · אך מטומי אס יחשא איש הרי זה מון פלא · וזה שאמר נסו אבותינו במדבר ושם כתיב ויעקך וירתיבך וגו' למען טנותך ולנסותך וגו' התשמור מלוחיו · וזהו חטא ט"ד השלם וד"ל :
עשרה נסים נעשו לאבותינו בבהמ"ק · ידוע כי כל ענין הבהמ"ק רומז לדברים עליונים והכל תיקון גדול לכלל ישראל ולכבוש הדרך לפניהם להורתם דרך אשר יוכלו להתגבר על הרע · והנה המפרשים הקשו מה בא להודיענו במה שאמר לאבותינו · והנלע"ד לכאורה רובם ארוך גבוה · אבל הענין הוא כי כל הנסים הי' כדי להראות לישראל ההנהגות השי"ת עם האדם בעשותו רלונו ית"ש שהוא מתנהג עמו למעלה מהמטבע כמו שהי' בבהמ"ק · ושלא יהי' פ"פ לאדם לומר שאינו יכול לעסוק בתורה שלא יזיק לו לבריאותו כי היה מתשת כח · פ"ז הי' הרמז שלא הפילה אשה מריח בשר הקודש מטע"פ שמטבע המעוברת שהריח מסוכן לה שלכן מותר להאכילה מהמאכל שהריחה אפי' ביוה"כ · מטפ"כ לא הזיק לה ריח בשר הקודש · [והנה בשר הקודש הוא כולו טוב וכמ"ש לעיל פ"ג מ"ג ואיך יגרום מיתה שהוא מלד הרע]:
ולא הסריח כו' · להראות שאם יתנהג אדם בקדושה הכח דמסאבא בדילה ממנו · כי הסרחון בא מחמת ומעון והוא הסרחון שבניהגס רק שבמייו אינו מריח זה במושיו הגשמיים:
ולא נראה זבוב בבית המטבחים · ע"ד הרמז כוונו למאחז"ל (ברכות ס"א) ילר הרע דומה לזבוב ואינו יכול להתקרב לקדושה · וכמ"ש בחליטת (ברכות יו"ד) לחם קדום שלא רחתה זבוב עובר על שולחנו · ועט"ד מלילה חולי כוונו למ"ש (קהלת יו"ד) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה וגו' · כי הנה בברכות (סס) אמרו הילה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב · כי אמנס הילה"ר לפטמים אינו בומר מקומו בחלל השמאלי · אלא לפטמים הוא מלדד ללד ימין היינו שמרחה הפון למטוה קלה והיינו בין שני מפתחי הלב · (נפש החיים פרק ד' פ' פ"ג נהג"ה) כי בראות הילר הרע כי לא יכול לו לאדם להסיתו בטון נגלה הוא מפתה אותו בדרך מלוה · למטל ברלותו כי מ"א לו להטמתו מני דרך מלימוד התורה · הנה בא לו בטמנה אחרת למאמר-ידעת אמי כי כל מה שהטנין יותר גבוה גבוה מטל גבוה יותר בנקל לשלוט שם הפגס כי לפי גודל הדבר כן יגדל הפגס · וז"ש טע"ד מלילה זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ובמה יוכל לאמר שהשמן רוקח הוא רע · ר"ל במה יגנה התורה ועבודה כי מי גא ידע שטמה מקור חיים · וע"כ מפרש שהומר לו יקר מחכמה וכבוד ר"ל בטנין גבוה מזה לא תוכל לזהור מגאוה ונחון בלימודך · כי טע"כ לפי הטנין הגדול אשר לפי גדלו כן פגמו · יקר הסכלות מטמ · והרבה בני אדם בחיס בנבכי המבוכות בעניים כהלה כי הילר הרע שופטן ומרחה להס היתר לחיסור ומיישר תוטבה ואת הישרה יטקש · אך אמנס בזאת יבמן חס הדבר שרוגה האדם לעשות אין בו הגאות תפנוג ולא כבוד ונרחה לו שהוא מלוה ידע שהאמת כן הוא ולא מפיתוי הילר · [וטמ"ם לטיל פ"ג מ"א בהרוכה] ולז"א כאן כי בית המטבחים בבהמ"ק הוא שורש הטבודה שאין שם שוס תפנוג וכבוד ונראה כבזיון וטושה רק ללורך קרבן כאשר לווהו ה' ויעשוהו משרתי טליון כהני ה' המשומים · ובטבודה כזו לא נרחה שליסת הזבוב וכנ"ל:
ולא אירע קרי כו' · וידוע כי קרי אינו חסא רק הטוגם טל ההרהור · וסס הכה"ג הי' רואה קרי הי' למופת שהרהר והי' לבוז לטין כל · לכך מטב"ג שהיה לפטמים בגדר כדי לרחות קרי שבאמה הרהר מ"מ חס הקב"ה טל כבודו של כה"ג לבל יתבזה ולא רחה קרי:
ולא כבו כגשמים אש של עצי המערכה · אס כי לא יפלא מה' לבלתי המסיר טל מקוס המקדש והמזבח · רק להרחות לנו כי האדם הקבוע בטבודה לא ישוב מפני כל וטס כל הסבות שיפריעו אותו מכ"ן יטמוד טל טמדו · וכן היה האש יוקד תמיד טל המזבח ולא כבוהו כל גשמים שירדו טליו · והנה והגה טעות רוב העולם בזמנינו שאינם יכולים למסוק בתורה מחמת הדאגה וטרדת הפרנסה · לז"א שהוא טעות גמור רק שיהי' בטוח בה' ויהיה יכול למסוק בתורה · וז"ש שלא כבו הגשמים · כי גשמים רומז לפרנסה שלא יהי' לך מזה ח"ו שום ביטול וכיבוי למסק התורה שנקרא אש · כמ"ש הלא כה דברי כאש · וכן ולא נלמה הרום את עמוד העשן · כ"א ילמוד האדם בקביעות בודאי לא יופיל נגדו שום תחבולות היצר שנקרא רוח הטומאה לבטלו מקביעתו למודו · כמו שלא נלמה הרום את עמוד העשן שהיה מתמר ועולה · כן יהי' לדיק כתמר :
יעסוק בפרנסה שהוא נ"כ נחשבת למטוה כמחמ"ל (כתובות נ"ו) ע"פ עושה לדקה בכל עת · זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים · ועכ"פ יזהר שיהי' מו"מ באמונה שלא יתלא ח"ו שום שמץ פסול · וזה שבא הרמז שלא נמלא פסול בעומר ובשתי הלחם · כי אלו נקבעו לעניני ברכת הפרנסה כמחמ"ל (ר"ה ט"ז) הקריבו לפני עומר כדי שיתברכו לכם תבואות השדה הביאו לפני שתי הלחם כו' כדי שיתברכו לכם פירות כי מדרך העולם שאומרים שמחמת שחבירו יושב בלידו ומסיג גבולו לכן ממטט פרנסתו · אבל באמת הוא טעות גמור כי מזונותיו של אדם קלובים לו מר"ה ואין אדם נוגע במוכן לחבירו מפי' כמלא נימא · וזה שרמז ולא אמר אדם לחבירו לר לי כו' :
שבעה מיני פורעניות באין כו' • לשון באין משמע מעצמן • והטעם כי הנה נמצא בברייתא דר' יהושע בן לוי מעניני גיהנם אשר יבהיל השומעים לגודל יסורי גיהנם • ולכאורה הלא כמו זר יחשב איה רחמנות המרחם על כל מעשיו • אבל הענין הוא כי אין זה כלל ע"ד העונש • רק כמו שאמר הכתוב רשעים תרדף רעה • החטא עצמו מעונשו • וכן בגיהנם ארז"ל (עירובין י"ט) רשעים מעמיקין להם גיהנם וכן אמר הנביא (ישעיה כו') הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות כזו בחור אשכם • כי במעשיהם עושים להם אש של גיהנם בעולמם • והנפש המוטמאת היא בגיהנם במים מיד אחר החטא ומין האדם מרגים לכן אמר פורעניות באין ר"ל מעצמן הם באים (וע' מדר"ש) :
על שבעה גופי עבירה • רמז בלשונו הטהור גופי עבירה כי המזיקין נבראו בע"ש בין השמשות • ותיכף נכנס שבת ונשארו רוחין בלא גופין וזה סי' בכוונה מכוונת שהאדם בכל עבירה פרטיות שיעשה הוא בוחל גוף למזיק ומשחית ונעשה מקטרג שלם בגוף ונפש • וזה שרמז גופי עבירה :
(וע' מדר"ש) :
מפני גזל מתנות עניים • לשון מתנות יובן על דרך מ"ש בזוהר כי מתנה יחשב מה שמזמין הקב"ה לעשיר את העני • והנה השי"ת משתמש בכלים שבורים לב נשבר של העני הוא יקר מאוד למעלה כנמצא מכלי תשמישי של השי"ת נותן לו להעשיר למתנה • והם היו גוזל חלקו קבע את קובעיהם נפש ולכך זה הדבר מתרבה :
שלי שלך ושלך שלי ע"ה' ר"ל לבני נח ג"כ נלמו על הדינים במאמרז"ל (סנהדרין נ"ו) רק לא ניתן להם תורה בזה איך ומה רק מה שהשכל גוזר • ואם הם עושים היפך השכל הם היו חייבים מיתה • וזה המדה לב"נ אבל ישראל נלמו עס"י התורה כל דין בפרט • וכמ"ש (תהלים קמ"ז) מגיד וגו' חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן וגו' • כי לבני נח נמסר רק אל השכל • והנה עם הארץ מישראל שמתנהג בדינים על פי השכל ולא על פי התורה • יכול להיות על פי התורה להיפך • דהיינו שלך שלי ולפעמים שלי שלך :
ארבע מדות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו, קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו, קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע. הנה ראוי להתבונן במה שאמר בנוח לכעוס ונוח לרצות שיצא שכרו בהפסדו, כי לכאורה מדת הרצוי מעלה גדולה היא, ואיך יאמר שיצא שכרו בהפסדו והלא הרצוי הוא השכר. אמנם הענין כי מי שהוא נוח לכעוס אף שהוא נוח לרצות מכל מקום כבר יצא ממנו הכעס ופגם בנפשו, ואף שחוזר ומתרצה כבר קדם הפגם, ולכן יצא שכרו של הרצוי בהפסד הכעס שקדם לו. וקשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו, כי אף שהוא קשה לרצות שהוא מדה שאינה טובה, מכל מקום כיון שהוא קשה לכעוס לא יבא לידי כעס כלל, ונמצא שאין הרצוי צריך לו, ולכן יצא הפסדו של קושי הרצוי בשכר קושי הכעס. כל מי שיש בו מתלמידיו של א"א כו' עין טובה כו' • הס נגד ג' בחינות נר"ן שבאדם שהוא מחשבה דבור מעשה • עין טובה הוא כנגד מחשבה כי שורייני דעינא בלובנתא דליבא תלי' • ורוח נמוכה כנגד דבור כמו שתרגם אונקלוס בפסוק ויהי האדם לנפש חיה והות באדם לרוח ממללא • ונפש שפלה כנגד מעשה כמ"ש והנפש אשר תעשה • ואמ' אוכלין בעוה"ז ונוחלין בעוה"ב • כי דרך רשעים לגלחה בעוה"ז • ותלמידיו של א"א אוכלים גם בעולם הזה פירותיהם והעולם הבא להם בשלימות כמ"ש להנחיל אוהבי יש • דבר שיש בו ממש • ולא טוה"ן דבר שאין בו ממש • אבל תלמידיו של בלעם אין להם בעוה"ב כלל :
הוי עז כנמר כו' • כי לפעמים מדת העזות מובה לעבודת ה' • אבל הוא רק מבירות • בלב ושיהיה עז כנמר וקל כ[?] העזות לפנים בלבו ולא לעורר שבשמים • אותה רק כפי המצטרך לעבודת השי"ת • אבל בפנים לא ידחה מזות • וז"ש אבל הוא הי' אומר עז פנים לגיהנם כמ"ש כען איש רשע בפניו • אבל בושת פנים • היינו שפל הפנים מונה בושה והעזות ממנו רק לעבודת השם יתברך הוא [?] לגן עדן :
בן בג בג או' הפוך בה כו' • לפי שמנה לעיל בן ה' שנים למקרא כו' בן ם"ז לתלמוד אמר כאן כיון שהגית לתלמוד אין לו שיעור וצריך להפך ולסלסל אותה כל ימי חייו • ואמר הפוך בה כו' • כמשארז"ל (סירובין נ"ד:) למה נמשלה התורה לדד מה הדד כו' • והנה כמו הדד שטלמוחו בשר והתינוק מוליח ממנו חלב • כן התורה למשל מדין סוכה יכולים להוליח להתיר ענוגה וכדומה • אף שלפי הראות נראה שכמה דינים הינם נלרכים וחינם נהוגים לנו עתה ולא כן הוא כי יכולים ללמוד דין אחד מחבירו ודבר זה ידמה להוגים [?] בה • ומנה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה • כי רז"ל (מו"ק ט':) הק' כתיב כל חפציך לא ישוו בה • הא חפצי שמים ישוו בה • וכתיב כל חפליס לא ישוו בה • ומשני כאן במצוה שא"א לעשות ע"י אחרים כו' • נמלא לפי' חפלי שמים המה רק שווים לה • אבל אין לך מדה טובה הימנה (וע' בירושלמי פיאה) :
בתורה לשמה כו' • ענין הלשמה פיקרה לשם אהבת התורה ליגע ולעמוד על שרשה (וע' נפש החיים שע"ד ס"א ס"ב ס"ג וט') אבל אס יחשוב אדם כי לשמה הכוונה לדביקות ואס כן לדעתו ודמיונו יחשוב שיעסוק בשירות ותושבחות ובסרט בם' תהלים מנעים זמירות ישראל המתורריס מהבת ה' וקרבתו וזה די לו ובזה יחי' חיים ערבים • אבל לא כן הוא כי הלא מלינו במדרש שדוד בקש שהתוסק בשיריו ובזמריו יחשב לו כעוסק בנגעים ואהלות • הרי שגנעים ואהלות יקריס יותר ולא מלינו שהסכיס הקב"ה לו בזה • לפי שעיקר הלימוד לא לעסוק רק בדביקות כ"א להשיג ע"י התורה המלות והדינים ולידע כל דבר על בורי' כללי' ופרטי' • ולהשיג ג"כ סתרי פלאי מעשיו ומקר כבודו • ולזה לריך ללמוד ביגיעה עלומה להשיג אמיתת כוונות התורה לפי השגתו • וכל אשר יוסיף ללמוד כן יוסיף למפוך ללמוד עוד • ובאהבת התורה יגגה וימשוב והלולי הלשון סובלו • ועפ"י דבריו יתבאל כפשוטו כי מי שלומד רק לדביקות הלא די לפניו אס יקבע למודו בפרק א' או במס' אחת אבל לפמ"ש לשמה הוא להשבת התורה ולעמו להשיגה כולה ולידע על סיוכל לא ליסן ולא לאכול רק כל הימים וכל הלילות ליגע ולעיין ולשתות בלמא את דבריה • וכמארז"ל (ברכות מ"ס') אס שמוע ביסן תשמע בחדש • כלי מלא מחזיק וכו' • וכמ"ש (תהלים ל"ז) במורך נכמה חור • ר"ל בתורתך נכמה חור טוד חור תורה כי ט"י חור שהשגנו נכמה יותר שיש עוד חור ונקוה להשיגו כדמיון הנכנס למדר המלך בבית גנזיו המלא חור יקרות ומשס רואה דלת למדר פנימי עוד וחפז לכנוס לתוכו ומשס רואה עוד מדריס פנימיס וכל הקרוב יותר למדר המלך עלמו יותר יקר ומהודר עד אין מקר מהמדר המילון • ואס לא נכנס מתחלה בהמדר הרלאשון לא הי' יודע מלומה אס יש מדריס פנימיס זה לפניס מהי • וקן לתנין התורה כי ט"י חור שמשיג מתחלה רואה כי יש עוד חור גדול מזה וכן להלאה • ועל ידי זה יתחוה תאוה להבין ולהשיג עוד עד כי ישיג כל סתרי העולם ומלואה • כריב"ן אשר אמרו עליו (סוכה כ"ח) שלא הליח כו' עד דבר גדול וקטן כו' לקייס מה שנלמד להנחיל אוהבי יש וגו' • וזהו זוכה לדברים הרבה שאמור במשנה • וע' ריטב"א בחי' מ"ש לקייס מה שנא' להנחיל אוהבי וגו' • ר"ל בו בריב"ן נתקייס מה שנלמד כו' • ואין בורי' כל פרטי' ולבל יניח דבר קטן ודבר גדול מזנה כמו ריב"ז כנ"ל · וזה הפסוק מבואר במשלי (מ') כי הוה מאמר החורה בעלמה הלא מכתבה תקרא אליכם אישים אקרא וגו' להנחיל אוהבי יש · היינו אוהבי החורה · וריב"ז לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי כנ"ל שלריך לידבק באהבת החורה למד כל דבר ודבר עד כי לא הניח מאומה ממנה שלא ידעה הבינה ומקריה וכנ"ל · וזה מארז"ל (נדרים ס"ג·) ר"א בן לדוק אומר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמס · ושינה בלשונו גבי עשי' אמר לשם פעלם וגבי דיבור אמר לשמס·כי בעשיית המלוה לריך להיות בדביקות גדול מאוד ולקיימם רק ממחת לוי הש"ית כמ"ש כאשר לוני ה' אלהי לכן אמר לשם פעלס · אך הדיבור בהם דהיינו לימוד דייהם יהיה לשם הדברים עלמן כמ"ש · וכמ"ש שם הרמ"ש ז"ל כדי להבין ולהוסיף לקח ופלפול·ולא דק בדביקות כמו שנתבבמו בזה הרבה· כ"א לריך להעמיק ולעיין במחשבתו בגשמיות הדברים כגון בדיני מיקן וכן לריך לפעמים לישא וליתן במיגו של רמאיס מה שהרמאי יכול לטעון וכדומה · או יתכן לפרש כל דברי הגמ' הבל על החורה · דהגה קודס לימוד החורה לריך להרהב בירמת ה' כדי שיהיה ירמתו קודמת לחכמתו וכן להתודות על מפאיו כדי שילמוד אמר כך בטהרה אבל בשעת עסק החורה אמר ודבר בהס לשמס לשם עסק החורה ואף שלא יכוין בעת הלימוד ענייני ירמת ה' מ"מ כל הלימוד הוא לשם יחוד קוב"ה · וכשהוא מיינג מ"ע בדבר הלכה בפשטות בודאי השכינה שורה עליו בשעת למודו ממש · כמאחז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד · ויתבאר עוד ענין לשמה לשם החורה עד"מ·כמשקין הדוברות הטושי' ביס דרך אשר האדס יושב עליהס ומנהיגס למחות המפך אשר שם יעשה מהס קורות בנין או כלים · וכאשר האדס יושב עליהס ומנהיגס למחות המפך הנה הוא מליל את נפשו מן הנהר וגם הטליס יבומו לתכליתס · אבל אס יבדל מהס אל היס שוב אין לו מיס ומובע וגם להם אין מי שיובילס ויאבדו ואין להם תיקון להלאת מגולמי עליס לצורך בנין או כלי · אבל אס יולים למקומס הוא מי' ימי' עליהס וגס שכר רב יהיה לו על הולכתס והס יבומו לשלמותס · כן עסק החורה אם ח"ו אנחנו פורשים ממנה אין לנו מיס וגם לה כדי בזין · וכמ"ש במדרש לבשם החורה בגדי אלמנות וגכנסה לפני הקב"ה ואמרה אס אין עוסקיס בב אין לה קיוס · ואם אנחנו עוסקיס בחורה אלמנז מייס וקיימיס ומקבליס עוד שכר וגס לה יש שמחה כמשאחז"ל והיו הדבריס שמחיס כנחינתן מסיני · שהדבריס עלמן שמחיס · משא"כ להיפך ח"ו גורס עלבון לחורה וכמ"ש הוי להס לבריות מעלבונה של חורה וגם האדס אז מובע ברמס הזולם ומימיו מיס עכוריס · לולי החורה שעבשתיו ובה מיה ימי' לאורך ימים [ובפרט בעת שהאדס מחדש חידושיס מה שאין זה ביכולת מלאך שהש"ית בראו בתכלית שלימותו ומ"ל להוסיף ולית לי' מדילי' כלוס משא"כ האדם הולך ושכלו מתחזק מעלה מעלה · וגם הרבה הוסיפו מז"ל גדריס וסייגים משא"כ אס היחה החורה למלאכים היתה עומדת לעד במלב אחד בלי מגרעת ובלי חוספות · וכאשר כ' המפרשיס כי המלאכיס נקראו עומדים כמ"ש הכחוב ונחחי לך מהלכיס בין העומדיס האלה · ולכך נחנה לנו למורשה והיא מייגו ואוכך ימינו] וח"כ מיפוח יתכן שילמוד האדס חורה לכוונה זו להליל מ"ע מני שמח · וגם זו כוונה מובה היא · אך השלס האמיתי ימשוב בעלמו מה חני ומה חיי נגד בזין מעלבון החורה אס יעזבנה · וזהו פי' לשמה למעגה ממש · ויחפרש מ"ע (משלי ג') עז חייס היא למחזיקיס בה ותומכיה מאושר · כמו מי שמובע בנהר ומתחזק לאחות בעץ למען יגצל · כן החורה למי שלומד בה וממזיק מותה וכוונתו להליל נפשו ממבוע נקראת החורה לו עץ מיס למחזיק בה · אבל אס לומד למען החורה לתאכה ולמעדה לשמה ולתמעגה וזהו חומכיה מאושר יותר :
מלבד מה שמושב לקטן בהמשגה · [כיון שאמר לקטן ולא טוד כו' · משמע שהוה מילתא בחנפי נפשי'] · ואמר דרך כלל לפי שאין הפה יכול לדבר ולחשוב · כי כנה יש הרבה כוונות בשלא לשמה כמו ממון כבוד ורבמות ולי"ב · וקבלו רז"ל (שנת ס"נ·) למשמחילים בתורה היינו שלא לשמה תופר וכבוד ליכא · ולמיימינים בה היינו לשמה אורך ימים ליכא וכ"ש תופר וכבוד · ופ"ש שכל שכרו של הלומד שלא לשמה וכל כוונתו יותן ממילא להעוסק לשמה · חה אלו לספל לשכרו הגדול · והלומד שלא לשמה כגון לשם ממון נותנים לו ממון · לשם כבוד נותנים לו כבוד · וזק כל מה שהיתה כוונתו כי"ב נותנים וממלאים לו כוונתו · אבל הלומד לשמה שכרו שמור לו · וכל מה שיש להלומד שלא לשמה נותנים לו ג"כ · ל"כ הלומד לשמה אורך ימים ליכא · וכ"ש לכל הכוונות ימד שיש בשלא לשמה שנותנים לו · ולכך אמר סתם זוכה לדברים הרבה · שהוא הבל מה שיש להנות מהתורה בשלא לשמה זוכה בה · ועוד כי זוכה לקיים כל התרי"ג מלות אף אותן שא"א לקיים בזה"ז · וכמאמח"ל (מנחות ק"י) כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' :
ויתבאר עוד זוכה לדברים הרבה (עי' נספ"ה סע"ד סכ"א) פ"ם משאמח"ל (ברכות ל"ד:) פ"פ פין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו · כי כל מלאכי מעלה ושום נביא לא ראה השיגו השכר הגדול הגמו לפוסקי בתורה לשמה · וח"ש סתם זוכה לדברים הרבה · כי אינם דברים המושגים לכתוב איכותם :
ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו · כי אם רגע אחת היה נפסק ד"ת מכל העולם משוסקיה ושומריה היו שמים וארץ נהפכים לתוהו ובוהו · כמשאמח"ל פ"פ אם לא בריתי יומם וגו' חוקות שמים וארץ לא שמתי · וגם הרקיע שפ"ג רחשי החיות בכלל · וכמ"ש ומי עולם נטע בתוכנו כי מיות כל העולם תלוי במה שנתן לבני אדם תורת אמת וסי"ן מיי העולם נטע בתוכנו · וח"כ הלומד תורה חפשי שבחומה רגע כל העולם מתבטלים וח"כ הוה מקיים עולם ומלואה · (ועי' מטש סמייס סע"ד פכ"ה) :
ויתבאר עוד כפל לשון כל העולם כולו · פ"פ מאמח"ל (סנהדרין נ"מ:) חז"ר הלכסנדרי' כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה שנא' או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי רב אמר כאלו בנה קודם למרן והוא בבריאה ג"כ · ולזה אמר התנא כל הפועל סולו ר"ל נס הפליון :
נקרא רע אהוב · כיון שהוה המקיים פתה בעסק תורתו כל העולמות ובזה יכול נמשה שותף ליוצר בראשית · וכמ"ש במדרם דמיתיך רמיתי · רעיתי דעולמי שקבלו תורתי כו' (נסח"ח שע"ד סי"א ה:):
נקרא רע אהוב · כי עיקר הוה שם הוא נאהב ג"כ · כי לא די במה שהאדם אוהב את הקב"ה כ"א צריך להשתדל שגם השי"ת יאהבנו היינו שישמור מלותיו וילך בדרכי ה' למען יאהבהו · אבל אם אינו מקיים ככל אשר צוהו ה' · אף אם הוא אוהב בלבו את ה' · כיון שאינו נאהב מאת ה' אין זה כלום · וכמארז"ל (פסחים פ"ז·) אז הייתי בעיניו כמולאת שלום ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה · כי במה שתאמריב שמלאה אותם שלמים אתה ואוהבת אותם אין זה שלימות לה כ"כ כי אפשר מחמת שהם סובים מאוד לכך אוהבת אותם · רק אם היא אומרת שהם אוהבים אותה ומגדת שבחה זה יחשב לה למעלה · ויבואר עוד כי הנה בברכת אירוסין נאמר שמח תשמח רעים האהובים היינו שכל אחד יהי' נאהב מהשני · וידוע מ"ש במשלי (כ"ז·) הקל רגלך מבית רעך · והנה זהו רק ברעים סתם · אבל ברעים אהובים כמו למשל איש ואשתו נקראו רעים אהובים · שכל זמן שהם יותר בימד יותר האהבה מתחזקת ביניהם · כן הטמין לעוסק בתורה שכל זמן שאדם עוסק בה יותר נתמידות גם התורה מתדבקת בו יותר · אבל מ"ו להיפך נאמר אם תעזבני יום וגו' · אך זה אינו רק בעוסק לשמה· אבל אם מ"ז כוונתו לשם כבוד או פרנסה כודחי הוא אוהב את התורה כי היא פרנסתו · אבל התורה אינו אוהבת אותו · וכמלמח"ל (סנהדרין ק"ה·) הקורה פסוק כו' ועושה אותו כמין זמר כו' התורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת פשמוני בניך ככמור · מכש"כ אם עוסק את התורה כקרדוס לחפור בה שהיא חוגרת שק · כי קרדוס יותר גנאי מכמור · ולכן אמר כאן בעוסק בתורה לשמה שנקרא רע אהוב · שגם התורה אוהבת אותו · ואמר רע אהוב אוהב את המקום · יתקן שט"י שימטוב האדם משבח את המקום כו' · ר"ל כי התורה היא שמותיו של הקב"ה · ובעת שעוסקין בה הוה פת רנן ורממים ושמחה ובלה סובה לעולם · ובאור פני מלך חיים · ומשמחתו מסיב לבריות לבריות וכמ"ש כאשר שם ה' להטיב לך · ר"ל כשהוא בשמחה · אז הוא להטיב לך · וזהו משמח את המקום משמח את הבריות :
ומלבשתו ענוה ויראה · ר"ל כי הטמה לא יחזיק למטה כמ"ש במשנה מ' ריש פרק ד' · רק בטבע מוטבע וירגיש שהוא בתכלית שפל · וגבוה · ויהיה זה כלבוש שא"א בלתו · ואמר ומלבשתו ענוה ויראה כמשחז"ל (שבת פ"ז:) נלימא שאעשה בו כבולם · לבושה לא בושה · פי' נלימא הוא הבגד העליון שהוא מתכסה בו ובו ניכר מיתוך החברים ולכך נעשה בו כבולם · והוא אינו נתמידות על גופו כ"א כשהולך בשק או כשיושב בין בני אדם מכובדים שלא בביתו · אבל בביתו ובפני ב"ב מסירו · משא"כ לבושה שאף בפני ב"ב אינו מסירו · ולז"א ומלבשתו ענוה · במדת ענוה צריכה להיות עליו בתמידות כמו הלבוש שלא יסיר אף בפני ב"ב · ענוה ילבש וילבש"ה · ואמר מלבשתו ענוה ויראה · כי עקב ענוה יראת ה' · כי תכלית וסוף הענוה כדי לבוא מזה ליראת ה' · כי כל זמן שאין לו ענוה אמיתית בתכלית השלימות לא יהי' יראתו ג"כ בשלימות · והכל בא פ"י התורה הקדושה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' · פי' עיקר החכמה הוא יראת ה' (וע' נפ"ח פ"ד פ"ט דף נ' ע"ד · ע"ש וע"מ"ש לעיל רפ"ד מ"א) :
ומכשרתו להיות צדיק כו' · כי האדם כשרוצה להתדבק בהקדוש ב"ה במדריגה עליונה צריך מתחלה לסור מהרע אשר נתגאל בניטולי ילדו וכדמיון כלי מיסור אם לא ינטילנה להפליט האיסור שבלמה אם יבטל המיד בה יאסר אך הכלי בהם יוגא וינטילנה תחלה ויכשירה ואח"כ יבטל מהכליו בה · כן הלב הטמא כל אשר יתנו בתום יטמא · ואף אם התורה מכשיר את הגפש להכס מכמת ולהסר טמא כי הלא כה דברי כאש [ואם לא יעסוק בתורה הנה בזה בלם הניהגס יוכח להסיר ממנו הטרפות ולכלוך הטומאה הטורה עליו] והתורה מכשרתו להיות צדיק והרע מתבטל · וכמ"ש (מגלי נ"ג) גמלחבו טוב ולא רע · תומלת מ' שתגמלהו כטוב · יטוד תומלת ולא רע · כי הרע יכלה פ"י התורה · וז"ש אך כל זמן היותו חי על האדמה הוא בטורח רב במלחמה · ולכן קראו חכמים מיתת לדיקים גם נפשו' כי אז ינוח על משכבו · וטעם היות שאחז"ל (ברכות ס"ד·) ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ב ג"כ אבל שם אין מלחמה וטרדא רק קיבול שכר · אך הטרדא היא קודם כיבוש יצרו אבל אחר כבוש יצרו והוא לעובד לו והרגל יתהפך אליו לטבע אין לו עוד מלחמה · רק בנוה שלום משכנו וישמח בגורלו וכמ"ש לטיל בפי' (תהלים ל"ז) אור זרוע ללדיק ולישרי לב שמחה · האור זרוע ללדיק כורע שסופו ללמוח אך עתה עוד הלוך ילך ובכה · אבל לישרי לב · היינו שלבס כבר חלל בקרבס וישר בטבע · אחרי גלחו את המלחמה להם שמחה בעשותם · וטכ"ז היצה"ר עוד לא ישיב רוחו ממנו בכל רק עדיין ימלא מקום שיוכל ללכדו · אם לא שרגלי חסידיו ישמור ה' שיעמידם על עמדו שלא יכשל · וע"ז ביקש דוד (תהלים נ"א) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי · ירלה בבקשתו שלבו יהי' טהור טומד על טמדו · ורוחו יהיה נכון לשון מכון הכסא ולשון כן ובסים שיהי' על יסוד נאמן · וכמ"ש · ותקטטתיו יתד במקום נאמן לשון קיום תמידי ומוזק · וז"ש ללדיק · ואח"כ מסיד· ואח"כ ישר בטבעו . ואח"כ נאמן ר"ל נאמן כנ"ל :
ומרדהקתו מן החטא · כבר פי' (ט"' נפה"ח פי"ב בסע"א· וכן שט"ב פ"מ דף ה) לטיל טל מאמז"ל (נ"ק ט"ן·) כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו · ולכאורה יפלא הלא גם באדם יש בו מדת הוותרנות ומכש"כ בהבורא ית"ש · אבל הענין הוא ע"ד משל כמו שטבע האדם שאם יאכל דבר המזיק לו בודאי יזק לו ולא שייך לזה מחילה · כמו כן הטנין כאן כי כל הטולמות כולם מסדר הקב"ה שיהי' במינם והריסותם וקיומם רק במעשה האדם · מחמת שבו כלולים כל הטולמות כמ"ש נעשה אדם היינו שכולם נתנו חלק בהאדם · ואם הוא עושה מעשה טוב גורס שמתרבה ומתוסף אור בכל הטולמות כפי שרשו · וזהו שכרו שנותנים לו כל הטולמות עם האורות שנתוספו על ידי מעשיו הטובים ומתעדן בהס · וגם במיו הוא מסובב ומלובש בשטח מעשה באור מקיף של אויר ג"ט כמ"ש הרמב"ן ע"ש (איוב י"א) כי כפלים לתושי' פי' לעיין במעשיו בעצה עמוקה אם המה באמת טובים ולא אך למראה עין • ובינה שיבין דבר מתוך דבר בזה • וגבורה אח"ז להתגבר על היצר בכל טוב • וזה יהיה הכל ע"ש התורה • שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה • וזה מאמר התורה במשלי כי אם ירצה היצר להטותו מני דרך ולהרחות לו על עבירה שהיא מלוה כמ"ש (ברכו'ס"א:) יצה"ר שוטן•ר"ל הוא המורה הוראה להם להרחות להם היתר • הנה ע"י התורה יבין את זאת • וגם ע"י התורה יכול להתגבר על היצר כמ"ש לי גבורה • היינו אם היצה"ר יטו•דרנו ע"י תאוה ואמר ונהגין ממנו עצה כו' • שנא' לי עצה וגו' • אצ"ל שזה הוא מאמר התורה עב"ן מוכח שגם בטומסקין כן כי הקב"ה ואורייתא וטוסקי' חד הוא • וכל איש ההוגה בה נקשר בה ונתלבש במידותיה • וכמו שבתורה לי עצה וגו' • כן גם ממנו נהגין עצה וגו' :
ואמר אני בינה לי גבורה • כי ידוע שהתורה מתמת כחו של אדם (סנהדרין ד"ו:) ח"כ ע"י בינת התורה וטעמו בה יכול ח"ו לחשוב האדם שיתיש כחו ויקשה עליו כח ההבל • לכך אמר אני בינה וגכ"ן לי גבורה :
ומגלין לו רזי תורה • כי באמת כל הרזין וסודות התורה המה מסורשין ונגלין ממש אבל מה מרחות עינינו ונם בגגלות התורה לפעצים אדם יגע על דבר קטן וקל מה שלאחר שהוא מבין הוא עומד ומשתאה ומתמה על עצמו על מה זה ט"ח הרבה בזה • והלא דבר פשוט הוא • אך האדם לפעמים מוכה בסנורים • ואם יעסוק בה לשמו יגל ה' עיניו ויסיר ממנו מסך הטעלון • וכמ"ש דוד (תהלים קי"פ) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך • וכמ"ש והאר עינינו בתורתך • ויזה שאמר ומגלין לו רזי תורה :
ונעשה כמעין שאינו פוסק וכנהר שמתגבר והולך • (בהעתקות ובנסח החיים שגי' כמעין המתגבר וכו') ע"ש מ"ש (משלי כ"ה) מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע [וע' מדר"ש] • אשר כמו המעין שנסתם ברפש וטיט והמעין מתגבר והולך אשר מרוב מוזק המים יפתח הסתימה ובמזול•תהם הטער תמס יהלוך וישוב כמו בראשונה • כן הצדיק המט לפני רשע כודחי לסוף יתגבר הצדיק ויעלה כבתחלה וכמו כן אצ"ם שנטבע האדם בטיט היון בטמק הרע אך אם יעסוק בתורה לשמה בהכרח לסוף יתגבר הטוב • על הרעע כמ"ש חז"ל המחזור שב• מחזיר למוטב • וזה כמעין המתגבר • ואמר כנ"ל שאינו פוסק ומתפשט והולך כן יפולו מעיינותיו חולה בתלמידיס רבים • (וע' נפש"ח שע"ד פל"א דף ס"ו ע"ג) :
ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים • כי התורה יותר גדולה לפי' ממעשים טובים (וע' נפש"ח שע"ד פ"ל י"ד ע"ג) ועוד למד בפסחים (ט"ו:) רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך • וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך • הא כיצד כאן בעוסקין לשמה כאן בעוסקין שלא לשמה• כי העוסק בתורה שא לשמה עדיין הוא מסור תחת הטבע לכך כתיב רק עד שמים • אבל אם הוא עוסק לשמה הוא למעלה מהטבע וכולם מסורים ונכנעים ת"י לכך כתיב כי גדול מעל שמים וגו' • וז"ם כאן ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים (וכן פי' המדר"ש) :
מן התורה על ידי טענות סרדת הפרנסה · אבל באמת הלא זה היה גם טענות עובדי גלולים בטח מחן תורה שלא קיבלו את התורה · יען כי היתה מסננדת לפרנסתם איסור הרלימה ובדומה כמ"ש במדרשים · וא"כ כשישראל טנו ואמרו פה אחד נעשה ונשמע הלא קיבלו מכל אס חזיק להם לפרנסתו · וא"כ איך יונזבו במלוה היותר גדולה נגד כולם בשביל הפרנסה · לכך קרלמוהו מורב בכאן :
מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף · הכוונה כמו אם איש בליטל יבייט איש מכם ולדיק ויקרלא אותו נגב רולם בפני כל אחכי ההמון כולם יכירו וידעו כי שקר טנה בהחכם והחכם ג"כ יודע שאין מי שיאמין להבליטל וא"כ כלא כתביייס החכם כלל · היתכן שנא' הלא החכם לא קיבל כלל בזיון מזה ולנלת לא יגיט טונט להבליטל מחומה · קן החורה באמת חיננ ז בגדר שתבלוט בה עלבון · לך אנחנו נשים על לבנו הלא לקחנו אותה ממרוס ולא נתנה למלאכים ולנו טוזבים אותה הלא כעלבון יחשב · אבל באמת חין זה העלבון רק לטנין זה שהטושה כן רלוי לטיגם גדול והוא הבליטל ונקרא נזוף וז"ש מעלבונה של תורה שכל כו' · ר"ל לטנין זה נקרא עלבון שהוה נקרא נזוף וכו' :
או יאמר מס זהב כו' · כמו שר שנתן בתו לכפירי כדי שתחמשול בו והוא בטום ברוב שכלה שתעשה מותו לתכסיסי גדולה ביתר שאת ויהיה לה הכבוד כאלו היה בטלה שר מיוס הולדו ומ"מ תמשול היא בו · כן נתן השי"ת את התורה תשוקת כל הטולמות וחמודת המלאכים להחדס השפל · והחורה תטה מותו ברוב לקמה שיהיה נבוה יותר ממלאך מלהיסי · ואם לא יאבה לשמוט לה · הנה פונס הוא את התורה · ומשפיל את עלמו ואת התורה · והוא כמס שתחפר בה החזיר לשטתות · לך הפוסק בה מתפלה וז"ש הח"ן וכל הפוסק בתורה ה"ז מתפלה כו' · כי כי חוכל להגביהו יותר ממלאכי השרת חד"ל · והגה נתן ה' לאדם שכל למען ישכיל בתורתי ולבבו לא כן יחשוב כי נוטל שכלו ומטמאו בהבלי טולס · והוא כמו איש הגוטל מס לשר כבד אותו לדס גדול בו ונותן אותו לטיני המכבד על פי חזיר · וכדי בזיון · ואמר מס זהב באף חזיר לשה יפה יפה וסרת טטס · כי בתורה כתיב לוי חכמה שכנתי טרמה · שכל הטרמימיות של לדם לריך להיות רק בתורה וטבודה · ואם הוא מ"ז משטבד שכלו בטניני טוה"ז · הוא דומה למזיר המבזר בהאבפה שאם יש לו נזם באפו יכול יותר לנבזר בו טוד · כי הכמס הוא מתכת חד ויכול לחבוק בו לאשפחות ביותר · כמו כן באדם הזה שכל מה שטכלו יותר גדול מסרונו יותר גדול מחמת שיכול להטמיק יותר בטניני הבלי טולס ר"ל · וכמו לשה יפה וסרת טעס כי כשהיא יותר יפה יותר מחטיהה · [אי"ה יטיין הקרלה בספר בית דוד (דרום י"א דף ס"ז ט"א) מס שטמט מרבו הגאון המחבר וז"ל] · והנה טומק כוונות המקרא לפי פשוטו הוא להיות כי כל תכשיט מחיזה מין שיהיה הנה נגרט טרכו ושפלה מדרגתו בהיותו נתן טל גוית החזיר · יען כי לא יתטטר החזיר בהנה ולא תוגדל תפארתו כאשר יותן רביד הזהב טל לוארו לבטבור כי אין זה מגדרו · חולם מכ"ם בהיותו נתון טל מקוס אחר בזולת האף הן לא ימלא בו רק מין זה מהספחיות לבד · והוא השפלת יקרתו · חמנס בהיותו נתון טל האף אשר הוא האבר המיוחד אליו להיות מוכר בו בחשפה ובמקומות המגולים והמטונפים המלאיס קיא טאה כי אז מבלטדי הפמיחות הנזכר למטלה משפלת טרכו טוד נוסף פ"ן כי פתה המס טלמו יסי' לו לכלי להיות מבד בו בחשפה וכדי בזיון · ככה לטומת זה היוסי בחשה טמס כי זה למטלה ולכבוד יחשב לה · מכ"ן בהיותה סרת טעס · והטוונה שהיא מסירה דטת ובשגסן תנהג · כי אז לא לבד כי לא למטלה ותפארת יחשב לה · כי אף גס זאת כי למסרון מופלג הוא לה · יטן כי ט"י היא מטוהדת אל החטא והקלקול לביח
פרק ו
שנו חכמים בלשון המשנה. הא לך שבחן של דברי תורה שכל הלומדה כאילו שנאה חכמים בלשון המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. וקבע הכתוב שכר על כל דבור ודבור ולכן אמר ברוך שבחר בהם וגם במשנתם דהיינו בדבריהם שדבריהם קדושים. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. כי כל אדם צריך לעסוק בתורה ולזכות בה לעצמו לתקן נפשו ולהאיר בה, אך העוסק בה לשמה לשם התורה עצמה זוכה לדברים הרבה יותר, שנעשה כמעין המתגבר. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. שהעולם כולו לא נברא אלא בשבילו, כמו שאמרו בזוה"ק שהעולם עומד על עמוד אחד וצדיק שמו, והצדיק העוסק בתורה לשמה הוא המקיים את כל העולם כולו. נקרא רֵע נקרא אהוב אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות. כל אלו המעלות זוכה להן העוסק בתורה לשמה, שהתורה מלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן. בקדושה שלמה. וכפי' בהיכלות הקדושות אינו נכנס רק הקטרוג שלהם כידוע בזוה"ק. וכמו שא"א לאכול את הפרי אם לא שיצבור תחלה את הקליפה הסובבתו. כמו כן נגמי אלהים רוח נשברה שפי' בזוהר על רוח הטומאה המלפפת וסובבת אותו. וזהו לחסורים לאו. ולאשר במושך הגלו. כי המה מחשיכין סביב הקדושה כטגין ואין נוגה לו. ואמרינן בס ברע"מ כטגנא דמחפא על שמשא. פי' כ"א יתן דבר המחשיך על הגר אין האור יכול לעבור דרך שם. אבל הפגן המחשיך נגד השמש עכ"ז אינו מחשיך אותו כ"כ עד שממחת זה יהיה חושך בעולם כאישון לילה כי אור השמש מאיר מעט דרך הפגן. וקן הענין כמאמז"ל סוטה (כ"א) עבירה מכבה מלוה ואין עבירה מכבה תורה ע"ש. וכמ"ש כי כל מלוה ותורה אור. כי המלוה מינה יכולה לעבור ולהאיר דרך הפסק מחילת העבירה והקליסות המחשיכים נגדה. אבל נגד התורה המה רק כמו טגן נגד השמש כי אור התורה מוקב ועובר גם דרך הקליפות ושומרת לאדם ומצילו מן הרע הגולה להתדבק בו עוד. אבל זה הוא רק באנשים ששורש נשמתם עדין נחם ומדובק בתורה הקדושה ובחיים הנלחיים ובי"ב נקשרים בקשר למין וחזק בהקב"ה. אבל אותם שאמנו חז"ל שאין להם חלק לעוה"ב כלל הם נכרתים מהקב"ה ומהתורה לגמרי. והנה את מחיתובל מנו חז"ל בסנהדרין (ק' ע"א) מאותם שאין להם חלק לעוה"ב. וז"ש הקל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתובל אלא שני דברים בלבד היינו מאחיתובל שאין לו חלק לעוה"ב. ולמד ממנו יבו אלופו ומיודעו הלומד פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת על כמה וכמה שצריך לנהג בו כבוד (יג) ואין כבוד אלא תורה שנאמר (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו (משלי כ"ח) ותמימים ינחלו טוב (יג) ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:
ד (יד) כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה (טו) ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה שני דברים בלבד. ור"ל בלבד שלוחם הב' דברים לא היה חלק נשמות נפשו המדובק בשורש. כ"א דברים חולה לו כי לא היה לו חלק בתורה וכנ"ל. ועכ"ז נהג בו כבוד ק"ו להלומד מחבירו שהם שניהם יחד חבריס מדובקיס בקשר אחד בהקב"ה. ובתורה שאפי' דיבור אחד ואות אחת בלות ההוא מתדבק בהם יתברך ובשורש כל הנשמות שהם למעלה מהעולמות ונעשה הכל ח' המדבר והדיבור והקב"ה כביכול ג"כ מתאחד שם וכנ"ל. עאכו"כ שצריך לנהוג בו כבוד:
ויתפרש עוד ממרס גבי מחיתופל שני דברים בלבד. כי הגה החדש קשור למעלה כשלהבת בגחלת והמחבד נפשו מקלקל כל העולס. כי קב"ה ואומייחא חד. ובדבר רוחני כזה ח"ח למלק חלק רוחני מן הכל. וזה טנין ט"רבים זה בנז. ומחבד נפש מחת כו'והמקיים נפש מחת כו'קיים עולם מלא. וכן אס מסר מות מחת בם"ת ג"כ פסול כי מות ח'כולל הכל. כי קשור הכל קשר אחד. וכ"ש בח"ם ב"ה ח"ח לצייר כלל מלק. ומ"כ הלומד מות מחת כאלו למד התורה כולה. אבל מחיתופל הגפרד מבורש וכנ"ל. ולקך אללו הב' דברים שאמר המה רק שני דברים בלבד ולא בכללות התורה. ודי למבין מדמתו:
ואין טוב אלא תורה. שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם. ר"ל לקח טוב שהזא מייפא זבינא. ואם היו רוליס לקומתה לא יערכנה כל כסף וזהב ומכש"כ שנתתי לכם במתנה בלא ממיר. ח"כ הלא תרלו שחורתי חל תמזובו:
בך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' תשתה כו' תישן כו' אשריך כו' הוא הוא כמבואר במדרש הנעלם ע"ס ויזד יעקב נזיד לשון מחשבה כמו בדבר אשר זדו · ר"ל האדם הושב מחשבות להתדבק בה' · ויבוא הילד"ר ואומר מה תעשה לבניך הטוטקיס ללמס ופורש אין להם וגם אתה מה תעשה כלטיסני נא כו' · ולז"א כך היא דרכה ש"ת · הס על הדרך אתה עומד להתקרב אל ה' · הלא תדע כאם תחלוה מאכלים ערבים ומגדים והתענוגי עולם כל הימים חהי' מותרד בהם ולא תוכל להתפלס מהם ותורתך מתי נעשית · לז"ת תקבל עליך ללמוד אף שלא יהיה לך רק פת חריבה מטובלת במים ומ"מ ואין כסות בקרה · וז"ש תאכל תשתה לשון עתיד ובתורה אתה עמל בלשון הוה · ר"ל שתקבל עליך בעתיד בתחלה פת במלח וכו' ומ"מ בתורה אתה עמל · ועכ"ז אס יעזור לך בש"ת אתו לדיקי דהכלי חרי עלמא מי סני להו (הוריות יו"ד:) ותזכה לשתי שולחנות · ויוכל להיות אשריך בעוה"ז ג"כ וטוב לך לעוה"ב · הו יפורש השינוי מעתיד להוה · כי הנה האכילה ושינה היא מפלה על האדם כמו שדרשו ע"ס ויפל אלהים תרדמה על האדם וכן באכילה דוגמתה · ע"כ כל שממטט במפלה יותר משונגם וישאר לו עת ללמוד תורה · ויאכל אך פת במלח וכו' שהוא דבר במוכן וח"ל לסרוח להביו ולטסוק בתורה אותה שעה שהיה לריך על תיקון המאכלים · וגם אכילתך כזו לא תדחק טלמך לאכלה תיכף רק תאחרה ולא תניח מבוזה לימודך מיד בהתחלת רעבונך · כי עוד היוס גדול ויהיה זמן לאכול · לכן אמר בלשון עתיד תאכל אבל בתורה אתה עמל בהוה כי התורה בל תאמר נשלמה · כי כל רגע אין להשיב אחרי עברה · ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כו' · כי בלאמת גנאי גדול הוא לאדם ענין האכילה כי יקם דבר גשמי ויתחזהו במטיו ובזה תלוי מיותו · והלא נשמתו חלק לומי בודחי בזה תבוז לזה · אך ההכרח לא ינוגה · אבל תוספות ומותרות אכילה הוא סכלות האם תמגו להתבזותי ומכס אמיתי ישמח במטוט מותרות ח"ש אשריך בעוה"ז כו' ר"ל או תבין טובך גם בעוה"ז · הו יאמר כאשר תרגיל טלמך בזה או אף אם יהיה אשריך בעוה"ז לא יזיק לך כלוס ויהיה טוב לך לעוה"ב · הו יבואר כי המקבל עליו עול תורה באמת ולומר אשריך כן אשריך טלי מה ואטסוק בתורה ודמי הקב"ה לא יטובנו וסוף הכבוד לבוא · אבל הרודף אחר תענוגי טולם הזה בורח ממנו · וז"ש פת במלח תאכל וכו' ר"ל תקבל עליך כן · אבל סוף הכבוד לבוא וז"ש אשריך בעוה"ז ואמר לקמן אבל אתה אל תבקש גדולה וכו' :
חמפון להודע אס שנה ה' הלגמה במטשה ידי אשתך וכדומה לז"ח גס בסוף אל תבקש גדולה כו' · וכן אמר דוד אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי מיי ולא חהיי הרודף אחריהם כמ"ש במ"א · ואמר כל ימי חיי · ר"ל חפי' לבסוף וד"ל · וכן יעקב חבינו ע"ה לא ביקש רק לחס לחכול ובגד ללבוש שהוא מדברים ההכרחים לו תיכף כי יטקב סילק ח"ט ממוה"ן ונסל לטלמו טוה"ב כמבואר במדרש · והקב"ה נתן לו טוסר וכבוד מדברים שאדס חוכל פירוחיהם בטוה"ז כו' כמ"ש במ"א · אבל כשביקש יטקב ליסב בשלוה מיד קפץ טליו רוגזו של יוסף כמבואר במדרש כי אין מן הדין שיבקש לו יטקב גס טוה"ז וכו"ל · וכן ר"ח בן דוסא היה די לו בקב חרוביס כו' · כי לא היה רולה ליטול יותר מטוה"ן כי אין זה חלקו · וז"ש אל תבקש גדולה לטלמך · ר"ל כי אין לו לבקש זאת וכו"ל · ואס לא יבקש או סוף הכבוד והגדולה מפלמס לבוא (וע' נפס"ח סע"ד סע"ז דף ז' ט"ג) :
יותר מלמודך עשה · ר"ל יותר ממה שהורגלת מקודס כי בכל יוס תוסיף עוד חומן בשלימות ממה שאתה למוד ורגיל עד עתה :
כי הלל"ר יפתחו לאחוז בפנימי טוה"ן ל[ה]אפשר באמרו הלא עשיריס קונים להס מיי טוה"ב פ"י הצדקה שעושים וגס מתענגים בטוה"ן · וגס לחה חס היית כמוהס ולא ממובטי בהמ"ד היית כאחד מהס · לזה אמר אל תתאוה לשולחנס בטוה"ן כי שולחנך גדול שהקב"ה ישלס לך לפוס צערא מגדא וחמ"ל בטוה"ב צדיקים יושבים ועטרותיהס בראשיהס · כי הכתר בטוה"ן ניטל מאחד על חבירו אבל בטוה"ב כל אחד יש לו כתר שלו בפ"ע וז"ש עטרותיהס וכל אחד לפי מדרגתו יש לו כתר גדול וכמ"ש חז"ל כל ח' נכוה מחופתו של חבירו · ואמרו בראשיהס ולא על ראשיהס כי הכתר שהוא על הראש יוכל לסלקו אבל בראש הוה קבוט תמיד וד"ל :
בשמיעת האוזן · כמ"ש שמעו ותחי נפשכס · כי חוש השמיעה מה שהוא שומע מאדס תפעול יות' ממה שהוא רואה בספרי' וגס כיחזין דברי חבירו ויקבל האמת ממני שי [?] :
בעריכת שפתים · כמ"ש בי מיס הס לגחליהס ודרשו טירובין (נ"ד·) למוליהיס בפה · ולצרו בס אס טרוכה בכל היא כמורה · אבל אין די רק מה שיפעק בקול כ"א יהיה גס בבינת הלב להבין על נכון וכמ"ש (משלי ט"ז) לב חכם ישכיל פיהו וטל שפתיו יוסיף לקח· שאף אס יוסיף לקח בשפתיו כמה פטמים לחזור על למודו צריך להשכיל בבינת הלב כמו בפטס הראשון· ואמר לב ר[ ]ז ישכיל פיהו· הלב מהכיס את השפתיס מה שיחמרו · ואס כן תאמר ח"ל להוליח בשפתיו · לח"ה וטל שפתיו יוסיף לקח כי במה שגגה ברטיונינו ירגיש בבומו להוליח בשפתיו כי הפה מרגיש הפנימה ובהולילו בפיו ירגיש מקוס השגיאה ומ"מ הטיקר הוא כונת הלב :
באימה ביראה · כי מיך לא יאמזנו מיל ורטדה בהטלנותו אל לבו שאפי' הכה"ג לא היה לו רשות לכנס לפנים לבית קה"ק רק ביוה"כ מחמת שהס היתה מיקר השראת השכינה ח"כ טתה שבתוך ד"א של הלכה שאמז"ל שס השכינה שורה בודאי ילמוד ביראה ולא יסים דמתו ח"ו לדבריס בטליס :
בענוה · כמאמז"ל (טירובין י"ג:) מ"מ זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנומין וטלובין הן כו' :
בשמחה כי הלומד בשמחה בשטה ח' ילמוד יות' הרבה ממה שילומד בכמה שטות בטגבות · וגס כי התורה היא שטשוטיס של הקב"ה לריך שישמח בדבר גדול כזה :
בשמוש חכמים בדקדוק חברי' בפלפול התלמידי' כי הדבר שרבו יאמר לו יבין מיד ויקבלו כי רבו יודע הסידור להבינו אך דברי חבירו לריך לדקדק בהן ויגרם ויוסיף בשכלו כדי להבינס וז"ש בשמוש חכמים בדקדוק חבריס · ובתלמידיס פ"ש רוב לא ימלא בדבריהס דבר לך פ"י קושיתס יפלפל ויתרן וממילא רווחא שמטתחא · כמאמרס מתלמידי יותר מכולס · וז"ש בפלפול התלמידיס · ואמר בשמוש חכמים · כי מחכמיס יכול ללמוד לפי' משמוסס כי לפי' שיהת חולין שלהס לריך לימוד ויתבאר לו כמה טניניס בתורה כידוע בדחז"ל :
במטום שינה · כי שינה היא ח' מס' במיתה ונקראת אילנא דמותא·והתורה נקראת עך חייס · והכתוב אומר (משלי י"ד) ירחת ה' תוסיף ימים ושנות רשטיס תקלרנה · כי הנה היוס נברא למטשה והלילה למנוחה · ואחז"ל מכאן ואילך דלא מוסיף כו'· קרלו מוסיף מלילה טל היוס כאלו טושה את היוס ארוך יותר מאשר הוא · וזהו ירחת ה' תוסיף ימים · היא מוסיף מטלילות טל הימיס הימים · ושנות רשעים תקצרנה · ר"ל פד"מ מה [?] שהרשעים ישנים על היום נמצא פ"ז שנתם מקצרים ימיהם ומזיחם כי במותם זמן המה כמתים:
ויתפרש עוד אחרי אשר שינה הוא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז:) הגה לכל אחד השינה שלו אחד מששים לפי מדרגתו במותו בין לטוב בין לרע · כי הגה הצדיק מתדבק בשכינה במותו כן בעת השינה עולה נשמתו למתיבתא דרקיע · אך הוא רק אחד מששים ולא כמותו הבמינה [?] מה שלאחר מותו כי זה ח"א [?] בזיוחה מדובקת לגנוהגנשמי־ [?] אבל הרשע כאשר במותו ילך בכף הקלע כן בעת שינתו נשמתו טסה בטולם וגלדמית [?] מכל המקומות כטנין זה וד"ל· ח"כ הרשע בעת שינתו אין לו שלימות החדס רק כבהמה וכמת ממש · משא"כ הצדיקים יותר מוסיפים שלימות בשינתם · ח"כ ליפוח שנות רשעים תקצרנה מתקלרת ממשך ימי חייהם · וירלת ה' תוסיף ימים · כי מי הוא גם בשינה כמו בהקיץ:
במעום שיחה · כמשאמ"ל שכל שיחה בטלה שנכנס לתוך חזנו של אדם יולה כנגדו דיטול של תורה :
במעום שחוק · כי מטול שוחק (ברכות ס"א:) והוא הס"א כמבוחר בזוהר והוא היפך התורה :
במעום תענוג · כמ"ש בתחא דבי מליהו עד שאדם מתפלל שיכנסו ד"ת לתוכו יתפלל שלא יכנסו מטדני עולם לתוך מפיו :
בארך אפים · כמאמח"ל (פסחס ס"ו:) כל הכוטס מכחמתו מסתלקת:
בקבלת היסורין · כי יסורים ממרקין עומתיו של אדם (ברכות ו"י:) ואם הוא מכס חינו ממתין עד שישלח הקב"ה עליו יסורין כ"א מקבל מעלמו יסורין על ידי טסק התורה במטום תטנוג והתמדת הלימוד וטולה של תורה שהיא מתשת כמו ויחוים בזה שגס היסורין טלמן יחשב לו למלוה גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושה • ר"ל שאפי' המיתה שהמות נותנת לעושה לית לה להמלט מגזרה כלום דק מלוחיות התורה הכתובים בענין המיתה הה א (נפ"לח שע"ד סרק למ"ד דף י"ד פ"ד):
נותנת חיים לעושה בעולם הזה ובעולם הבא כי שפחותיו דובבות כו' כמו שאמרו חז"ל:
עץ חיים היא למחזיקים בה • כי הפולם יש זוטף וגליו סוערים להטביע במצולות הקומות אך הבא להנצל יאחז בעץ החיים היא התורה והיא התבלין ליצ הרע ותחלוחיו והפורש ממנה כפורש מהחיים כי היא חייו והלומד על דבר זה מהתורה כדי שיחכים בתורה להנצל על ידי זה מהיצר הרע • אז היה עץ חיים לו כיס לו בלמת:
ותומכיה מאושר • ר"ל שים מושב בהיפוך שפוטה להתורה טובה גדולה • בהיות כי היא מונחת בקרן זוית והוא תומכה אף שגגה במחשבתו מ"מ הוא מאושר • (ועיין מ"ש לעיל בס"ס מ"א):
הבני כו' נאה ללדיקים • כי המתה כמו הסימן ונ"ל במספר אשר הגו"ל בטלמו אינו כלום וחפי' אלף מהם אינו במסתר אחד • רק ט"י יוכל להיות מסתר א' לכמה רבבות מליון ונ"ל:
עטרת תפארת שיבה כו' • ר"ל שים בדרך לדקה תמלא:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך כו' • עד"מ בא ללמד שלא ילא אדם מפתח בית המדרש כי אף פעם אחת ילא ופגע בו המסית להפילו מעסק התורה התורה :
בספר תהלים ע"י דוד מלך ישראל · ר"ל שהיה לו כסף וזהב לרוב ועכ"ם הגדיל התורה מהם :
טוב לי תורת פיך · רלה לומר כי כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש הכל ניתן מפי הקב"ה למשה מסיני וכן גם עתה כל מה שהאדם לומד למשה · ועי"ז הלא יגיע לאדם אהבת התורה · וז"ש תורת פיך :
בהתהלכך תנחה אותך · כי דוד אמר (תהלים קי"ט) נר לרגלי דבריך · כי כל ספק שנולד לו לאדם איך יתנהג ימצא הכל בתורה ואם על פיה ינהוג לא יכשל · וז"ש נר לרגלי דבריך בכל פעד ופעד הייתי חושה התורה לנגד לרמות את הדרך אלך לך אלף אלפים דינרי טובות ומרגליות אמרתי אתה נותן לי כל כסף ו טובות ומרגליות שבעו דר אלא במקום תורה בספר תהלים על יד ישראל (תהלים קיט) טוב מאלפי זהב וכסף ולא שבשעת פטירתו של או לו לאדם לא כסף ולא אבנים טובות ומרגליות ומעשים טובים בלבד ש בהתהלכך תנחה או בה · (ועי' מ"ש לעיל פ"א מ"ג בזה) · וז"ש בהתהלכך תנחה אותך · אם תקבל עליך להיות נוהג עפ"י התורה·והתורה מוליכך ואתה מהלך עפ"י אז באמת תנחה אותך · ואמר בהתהלכך שפירושו שאחרים מוליכין אותו כמו ויתהלך חנוך וגו' שפי' שהיה לו עזר מהשם יתברך כן בהתהלכך התירה תנחה אותך ותהיה לך עזר מאת ה' :
הגכונה כמ"ש בגמ' ד' קנינים·ואינו חושב מברהם קנין אחד · והרמ"ה מפסוק מביא ברוך אברם לאל עליון קונה שמים ואר] · אינו רלי' שמלת קונה הלא קאי על שמים ואר] · ודי להבין :
כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו כו' [נס' בית דוד להגאון מ' דוד סעביל שי' תלמיד הגאון מאור הגולה המחבר זצ"ל מביא בספרו דמ"ז כ' נבנ"ז נבג"ה. וז"ל ביאורו על פי מה שאמרתי מאלמו"ר הגאון החסיד אור עולם מוהר"ח זללה"ה] בביאור דבר הכתוב · ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד · כי נקם בקרח הוה עבר ועתיד בהיקף הסדר כי העבר הוה קודם הוה בזמן להוות ויתר כי' למנקם עבר הוה ועתיד · ואמר בזה כי כך קרח נקם עפ"י סדר השתלשלות העולמות בהדרגתן מלמעלה למטה כי בעולמות העליונים אשר אין להרע מבוח שמה ככתוב לא יגורך רע הגה מלכותו בהוה מרחשת הבריאה ועד עתה ולעולם ולזה כימי מלכותו שמה בתוחל הוה מד"הכר וקן במת שנצמדו על הר סיי שפסקה זוהמתן אז היה גלוי וניכר כבוד מלכותו נס בעולם הלוה חולס בהתגבר הרע עד כי כל העמים הקדמונים סרח מאחרי ה' וגם אמחם הגס כי ידענו כי מלכותו בבל משלה עכ"ן אין מצמינו בעו"ה מסרימים לידיעתנו והוא הכל לסיבת הרע הנחמן בתוכנו ולזה אנו מבקשים בתפלת ל"ה ובקן חן פחדך כו' פחדך כו' ויעשו כלס אגודה אחת לצשות רלוך בלבב שלס כמו שידמו ה' חלסינו שהשלמן לפניך · והרלון שנע והרלון שנעשה כפי ידיעתנו ולא כפי מצשינו · ולזה כימי מלכותו בטוה"ן הא בתוחר עבר כי בזמן העבר במרס מטה מטה חד"הכר ובשעה שנצמדו חבותימו על הר סיי היה מקום להרע להתגבר עוד על פני תבל ורק לעתיד המבטי עוד לא נתקן מעולם כי לו היה מיתקן שוב לא היה מטל וכל והרשעה כולה כעשן תכלה ואז יתפשט כבוד ורק לעתיד מי"ה לפת קן חוי נקוה שיבוצר הרע המבטי כי לעתיד יתפשט כבוד מלכותו גס שמה :
זפשט כבוד מלכותו גס שמה · ולזה ח' ה' ימלוך לעולם ועד :
[אלה הס :
[אלה המה דברי אדמו"ר · ורתיס הס למי שאמן · עבל"ה] תמו דברי הספר · וחסדי ה' לא יתמו · ולא יכלו רחמיו לעולם · אביד :
מה שדרש ביום א' דסליחות בשנת תקע"ב הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ נהורא דעלמא רבן של כל בני הגולה מו"ה חיים זצללה"ה אב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין זי"ע. דוד המלך ע"ה אמר ססר מפחדך בשרי ומשפטך יראתי וע"ד הששום[?] כי ידע שמי שצריך בקשה מהמלך אף שהוא מהקרובים למלכות עכ"ז בעת בואו לשאול בבקשה מהמלך אזי חיל ורעדה יאחזנו מאימת גדולת המלך כי גדלה למאוד ומכ"ש איש אשר בזבז וגנב אוצרות המלך ומכ"ש איש שמינהו המלך על אוצרותיו והוא בעצמו גנב אותם ומכ"ש אם מסרם ביד שונא המלך איך ירער[?] ויפחד לנפשו כשיבא לשאל בקשה מהמלך אשר מבלעדי הבושה והאימה מרוממות המלך הוא ירא לנפשו שלא ילכד בחבלי חמאתו על ענין אוצרות המלך :
ועל אלו שתי הבחינות אמר דוד המע"ה סמר מפחדך בשרי היינו הפחד והבושה וידאה הגופלת עלי בבואי לבקש סמך בקשתי מגדולת רוממותך ית' והוא בחינה הא' ועל בחינה הב' אמר ומשפטיך יראתי אולי אתחייב בדין מחמת עונותי אשר בזבזתי אוצרות המלך היינו נגד העוליות העליונים אשר הופקדתי עליהם למסרם ביד הס"ם ר"ל כי האדם הוא הנפש חיה של כל העולמות עליונים ותחתונים להנהינם כפי מעשיו להעלותם או להורידם לתקנם או לפוגמם ח"ו הבל תלי ביר האדם והוא הממונה עליהם [עי' בנפש החיים שער א' על פסוק בצלם אלהים עשה את האדם בפרק א' ובפרק י"נ] . ומה שאמר תחילה בשרי ואח"כ אמר יראתי . הענין דאיתא בגמרא אמרו מה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה א"ל אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו כו' והקושיא מפורסמת מ"ש ספרי מתים פתוחים לפניו על מה נידונים המתים נ"כ בר"ה :
אמנם מבואר עפ"י מה שאחז"ל נ' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רשעים כו' לאלתר למיתה בינונים כו' והקשו הראשונים שאנו רואים שהחוש מכחישו כי הן רשעים ושלוי עולם השגו חיל ומאריכים ימיהם בנעימים וצדיקים ע"פ רוב הם שפלים ונמסקים[?] ח"ו ופירשו הם דקאי על דין הנפשות לעה"ב . וא"כ ההדין הוא על עוה"ב צריך באמת כל אדם להתכונן ולחפש דרכיו אולי הוא מאותן שאין להם חלק לעה"ב ח"ו דהנה כל אחד שמח בחלקו וסוטך[?] על המשנה כל ישראל יש להם חלק לעה"ב אבל לא יתבוננו בסיפא רסשנה הזאת שאמרה ואלו שאין להם חלק לעה"ב וקחשיב התם אפיקורוס ופי' ע"ז כנמרא מאי אפיקורוס ר"מ אומר כל שאינו משגיח על המשנה ר"נ אומר כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק והוא בכלל דבר ה' בזה ואת מצותו נפר וסיפא דקרא הכרת תכרת הנפש ההיא ודרשינן הכרת בעה"ז תכרת לעה"ב הרי שאין לו חלק לעה"ב . [ועוד איתא שם רב וד"ח דאמרי תרוייהו זה המבוה[?] ת"ח ר"פ אמר כגון דאמר הגי רבנן רב פפא אישתלי ואמר הגי רבנן ואיתיב בתעניתא רב יוסף אמר כגון דאמר מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו] וכן בגמ' דר"ה נ' ספרים של צדיקים כו' ורשעים כו' בינונים יורדים ומצפצפים ועולם[?] שנאמר ה' ממית ומחיה ר"ל כדי שיחיו לעה"ב מוריד שאול ויעל ר"ל שמוריד כדי להעלותו אחר כך וסיים שם אבל פרשעי ישראל בגופן והוא קרקפתא דלא מנח תפילין וי"ל שמ"ש קרקפתא ר"ל שאינו מניח כדין הגמרא שהוא במקום שמוחו של תינוק רופס ומשפטם שנידונים יב"ח ואחר יב"ח נותן כלה ונשמתן נשרפת תעשית אפר תחת רגלי הצדיקים . וגם אלו חיים והוא פרנס המתגאה על הצבור שלא דבור שלא לש"ש , יורדין לניהגם וניהזנין כה לדזוי דורות ניהנם כלה והם אינם כלים , ע"כ יש לכל אדם לחפש בדרכיו ולחקור מעשיו , אולי הוא מאותן שאין להם חלק לעה"ב ח"ו , כי אף העוסקים בתורה תמיר , אולי עברו עליהם כמה שעות ביום שהיו יכולים לעסוק בתורה ולא עסקו , והוא ח"ו בכלל דבר ה' בזה , ואולי הניח תפילין שלא במקום שמוחו של הינוק רופס , וביותר הראשים והמנהיגים צריכין להתבונן על עצמן על עצמם אולי ח"ו היו מתגאים על הציבור שלא לש"ש , כי אפילו אם היו עוסקים בדבר מצוה , אם לא היה כוונתם רק כדי להרבות כבודם ולא לש"ש , הרי הוא בכלל הנותנים חתיתם בארץ החיים ח"ו , [וגם אולי ביזה ת"ח וגם אולי אמר הני רבנן וגם אולי אמר מאי אהנו לן רבנן] , ושאר העם צריבין להתכונן אולי ח"ו נכשל בעון הקאנקורענציע , כי בעוה"ר הוא מצוי מאור בזמננו בצאתם לשוק לשבור בר מיד האינו יהודי , זכא חבירו ורוצה ג"כ ליקח אותה התבואה , מה שהראשון התוכח עריין בסך המקח עם הא"י ואינו רוצה להניחו שיקחהו השני כי הוא עומד מכבר על המקח עם הא"י והשני כשרואה זאת מקזאתו מרעהו על שהוא קונה במקח מועט , ואף שיודע שישאר התבואה להראשון הוא מוסיף בכיון על המקח יותר גם ממה שבקש שבבקש הא"י בעצמו , ומחמת זה מוכרח הראשון ליחן לא"י המקח זה , וכן בענין ההוספות על הארענדעס הרבר נעשה כהיתר בעיני המון עם , וכ"ז ענין מסיני , וע"ז ידוו כל הדווים כי מי יאמר זכיתי לכי . וא"כ ודאי עיקר הדין הוא על ענין העוה"ב , ולכן שייך שפיר ספרי מתים כי גם המה שייכים כדין לעוה"ב , ואמת הזא בלי ספק שגם על עניני הגוף נידונים כר"ה , אך מי הוא פתי אשר יערב לו לבו לבקש על עניני הגוף , נגד ספק אכרן נפשו ח"ו , שהיא כעת במבוכה גדולה , הלא ידמה האיש הלז לאיש אשר איש אשר יעוררו אותו משנתו בנחיצה , ואומרים לו מהר המלט על נפשך , כי אחזה אש סביב בכל קירות הבית , והוא ישיב להם שאני צריך להמתין עוד מחמת שכינה עוקצת אותי ואני צריך לרדוף אחריה להנקם ממנה ולהורגה , הלא לשוטה וחסר דעת יחשב האיש ההוא :
מרבים יותר עתות מבתחילה, וצריך גם על הגלות עוד יסורין למרקן, וא"כ אין לדבר סוף ח"ו ובכמאי מלחי לה שיהיה לכם תיקון ע"ז, והשיב להם ריב"ח בשלתא דכודנייתא רמז לחבלי לידה של העקרה, כמשחז"ל שהקב"ה מעמיד להם אדם קשה כהמן ויחזרו בתשובה, ע"ב מהראוי לכל איש הישראלי לשום עקרי בקשותיו באלה הימים הגוראים על נפשו העלובה שלא תאבד ח"ו, ובעוה"ר היצר ממטא את עיני המון עם, בשומו מענה ומשל בפיהם לומר שהעולם אומרים שגם עוה"ז הוא עולם וגם בערו יש לחשוב, וכאמת צדיקי עולם העוכרים את ה' מאהבה בלא שום כוונה, זולתי שרצונם לעבוד ה', להם נאה לומר כן, כאשר כן שמעתי כמה פעמים מפי קדשו של רבינו הגאון החסיד מו"ה אלי' מווילנא ז"ל נ"ע, מה העה"כ חשוב ואין ערך ודוגמא כלל נגר שעה אחת בעה"ז בעסק התורה והמצוה, מאחר שבעוה"ב אי אפשר לעבוד ה', אבל אנחנו שפלי הערך אי הערך איך גרמה לעזוב חיי הנפש מפני חיי הגוף. וז"ש דוד המלך ע"ה ממר מפחדך בשרי, מדרך בשרי, כי ידוע שהגוף הוא נקרא רק בשר אדם, ועיקר עצמות האדם הוא הנפש, וז"ש שמפחד יראתך גם כשרי שהוא הגוף ירא, אבל ממשפטיך יראתי דיקא ר"ל שנפשי שנפשי יראה מאוד כי לא חשתי על הגוף נגר צרכי הנפש נגר צרכי הנפש:
אך יש עוד לבאר מ"ש ממשפטיך לשון רבים לשון רבים ולא אמר ממשפטך לשון יחיד, אבל הענין דאיתא במשנה בר"ה כל באי עולם באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ופי' בגמ' מאי כבני מרון הכא תרגימו כבני אמרנא, ר"ל כבני אמרנא, ר"ל אמר כמעלות בית מרון רשב"נ אמר כחיילות של בית דוד, ויש להבין במאי פליגי. ופליגי. אבל הענין כי ג' חלוקות יש ליום הדין בדיני בני אדם, א' דין פרטי על כל פרטי מעללי מעללי איש, כמשחז"ל אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מנידין לו לארם בשעת הדין שבין הדין שנאמר מגיר לארם מה שיחו. ולכאורה מלת "מה" הוא קשה ההבנה, והענין כי האדם כי האדם אינו מרגיש על דבורו שמוטיא מפיו, שהיא עדיין בתקפה אבל הרי הוא מקלקל המלחמה כולה וע"ז אמרו חז"ל מי שיש בידו למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפש באנשי ביתו מי שיש בידו למחות לאנשי עירו ולא מיחה נתפש באנשי עירו מי שיש בידו למחות בכל העולם כו' כי לפי גודל ההיזק וקלקול הנמשך מפשעיו הוא נידון:
והנה בדורות הראשונים היו לנו נביאים ונביאים הקדושים שהיו מוכיחים אותנו תמיד אבל בעוה"ר עתה בדורות הללו אשר אנו יושבים בתרדמת העצלה כמ"ש בזוהר ע"פ מה לך נרדם וכמ"ש אני ישנה אבל לבי ער היינו הקב"ה שנקרא צור לבבי ע"ר משל כמו מלך שהי' לו בן יחיד ונפל הבן למשכב בחולי גדול וכבד ואמרו הרופאים שאין תרופה למכתו אם לא שימצא בשינה והלך אביו במר נפשו ונטלו ממטתו הכבורה והשכיבו ארצה כדי שלא יוכל לישן הרבה אבל ראה אביו שעדיין לא הועיל כלום ועכ"ז הוא ישן ועשה אביו עוד כמה תחבולות לזה ולא הועיל כלום עד שהוכרח אביו המלך הרחמן להניח חרבות וסכינים תחתיו כדי שלא יוכל לישן והנמשל טובן כי בהיותנו שוכבים על מטת המלך היינו בהיות הבהמ"ק קיים על מכונו ובהשקם ובשלוה כמ"ש הנה מטתו שלשלמה שלשלמה היינו מהיות דופק על פתחי התשובה לשוב אל ה' בלב שלם ומחמת זה הגברנו הגברנו עוד יותר כח הס"ם הוא יצר הרע על עצמנו לכן הוכרח להחריב הבית והשכיב אותנו שלא הועיל לנו גם בזה ועדיין אנחנו ישנים על היכלם חרב נוקמה ר"ל כדי לעורר אותנו מעט שלא נישן מהיות דופק על פתחי ההשובה כאשר בעוה"ר עינינו ראו בזה השנה וראשתקר שנהרגו כמה נפשות מישראל וכמעט לא הי' בית אשר אין שם מת השם ישמרנו לפשפש במעשיו שמא הוא נרמא בנוקין ח"ו בענין נדרים שאחז"ל בעון נדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים ר"ל או ביטול מזוזה וציצית והעולה על כולם ביטול תורה ר"ל שהיא כנגר כולם:
והנה חז"ל אמרו כל המוריר רמעות על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו והנה בשנה הזאת אשר נפטרו בעוה"ר כמה נפשות אנשים כשרים וצדיקים כמעט לאין מספר השם ישמרנו ומהראוי להוריר עליהם רמעה כנחל שוטף מאין הפונות על חללי בני ישראל ועל עם ה' כו' כו' וז"ש קול דודי דופק ומעורר אותנו תמיד פתחי לי אחתי ר"ל בשכילי היינו שתהא הכוונה בכל התפלות והבקשות רק על צער וגלות השכינה כביכול שראשי נמלא טל להשפיע לכם טובות רבות אבל קוצותי רסיסי לילה ר"ל שאתם מגבירים ומעצמים כח של הס"ם שר שרו של עמלק והוא מעכב בקטרוגו את הכל. לכן אהובי אחי ורעי נחום נא חוס נא על עצמנו בטרם תחשך השמש בארזבות ונתעורר מעט מתרדמת הזמן ומה לנו נרדמים לאו הוא ען הוא למדמך כי המשפט לאלהים הוא ועקרה של התשובה הוא הוירוי מאסיהות מרירות הלב לכן תקנו לנו קדמונינו את הוידוי כסרר הכ"ב אותיות והיות התורה כי כל נפש מישראל הוא כמ"ת ממש היינו כרמ"ח אבריו הרוחגים נגר רמ"ח מ"ע רמ"ח מ"ע ושס"ה גידיו הרוחנים נגד שס"ח ל"ת כמ"ש חז"ל במ"ק העומר על המת בשעה יציאת נשמה חייב לקרוע האם למה זה דומה לרואה ס"ת שנשרפה ואם האדם פונם אדם פונם באבר אחד אזי מסתלק תום"י הקדושה מאותו אבר ואותיות פורחות ותיכף שורה עליו רוח הטומאה הנקרא קיא צואה אשר הוא סרחון אמיתי שאין שאין למעלה הימנו ואין אותיות הקדושה חזורות למקומן אלא ע"י תשובה בבכיה ומרירות הלב לרחוץ את הצואה ען וא"ז כח הטומאה מסתלקת ממנו וכמ"ש רוץ את הצואה כמ"ש אם רחץ ד' את צואת בנות ציון ואז כח הטומאה מסתלקת ממנו וכמ"ש זבחי אלהים רוח נשברה ופי' בוזר היינו התורה להחזיר אותיה הפורדות למקומן ובזה יכופר כל עון אבן סלה:
**ירמי'** הנביא אמר מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו כו' לכאורה הוא לשון תלונה מצטער על צרותיו ומבקש עליהם. אבל זה אינו מועיל אם רק יתאונן על חטאיו אבל באמת הפי' הוא מה מהאונן על חטאיו. והענין כי לכאורה יפלא בראותנו שכמה אנשים מתודים בלב שלם ומבקשים סליחה וכפרה על חטאם וגם"מ אינו מועיל. אך באמת עיקר התשובה הוא עזיבת החטא ובחטא שהרבה לעשותו כ"פ נעשה לו כהיתר מחמת שכבר נהחזק בו מאוד וקשה לו לפרוש ממנו. וגם עוד רעה חולה שעל הבא הזה אמרו חז"ל שכמו שהמחשבה ג"כ מצטרפת למעשה כמו בעבודת כוכבים אף שכשאר עבירוה אין המחשבה מצטרפת ובחטא הכבד הזה שהרבה לעשותו עיקר השובה הוא שיעזוב חטאו מקורם מקורם הוידוי שלא ישיב עוד לכסלה בשום אופן בעולם ולנסות פעמים רבוה עד כי יהאבה יהאבת או עזיבתו ואז ישוב ויתודה על העבר ומחטא שעשה אותו רק בנ'קרה נח לו לשוב תחילה על העבר ועיקר התשובה הוא הזידוי בלב שלם ואח"כ עזיבת חטא. ובזה פי' ר"י בשער התשובה פסוק ומורה ועוזב ירוחם שמשמע שהוידוי הוא קודם עזיבה ופי' דקאי ומיירי באותו חטא שקרה לו רק פעם או שתים אבל בחטא שהרבה לו לעשותו כ"פ ע"ז נאמר יעזוב רשע דרכו היינו שהחטא נעשה לו כבר כדרך כבושה ואז הוא עזיבה החטא ואח"כ וי.שוב אל ה' הוא הוידוי כי אצלו העזיבה קשה מאוד ליכן א"א להיות תשובה הוידוי קודם העזיבה בי הוא עלול הוא מחמת הרגלו בחטא זה לחטוא בו גם אחר הוידוי והחוטא אחר הוידוי הוא ח"ו כבלב שב על קיאו כמו שחושב בארד"נ דברים שהקב"ה שונא אותן וא' מהן המרבה לחטא ומרבה להשיב ואינו עומד בתשובתו וע"ז אמר מזונא הב לן סליחה וכפרה. ולכאורה הב סליחה הב סליחה הוא כבקשה נכוגה אבל רמז בלשוגי שאמר צווחין ככלבא ר"ל שהוא מקיים רק הוי החטא לנצח והוי ככלב שב על קיאו שונה באולה און מחשבותיו כנ"ל שבחטא כזה גם המחשבה מצו מעיל לו הוידוי והראגוות אפי' הוא גבר על חטאי החטאים רק נחפשה דרכינו וגהקורה החילה שהוא ה' בוידוי וחרטה כי בעוה"ר כבר נעשינו מהבת ה וחטא כזה שהורגל ונהעבה מאור ביון מצולה וישוב בלב שלם כמאמר חז"ל דף י"ז הפורש מן כו' פירש רק כזנוה וג"ב מה מתוך השובהו ומשני כיו השב ורוצה באמת לשוב ויש כמה בעוה"ר שכבר לפרוש מאור ואפשר יצטרך גם למות מתשובה ו רק להגצל מפח ומוקשי הרע וכמ"ש ושבת עד ה' אפילו הנפש הוא נוטל ממך ע"י התשובה אעפ המקרא היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי ב תפלה נשמעת אא"כ יש בה משל יעקב ולהיפך משל עשו בם"ש הקול קול יעקב והידים ידי עש עשה את הארם ר"ל כי שם אלהים פי' שהוא ב אבל הכוכבים ומזלות נקראים אלהים אחרים ר" שמקבלים מאתרים אבל הקב"ה הוא בעל הכח מקבלים הכח שלהם מהקב"ה כי הוא מחדש בכ"י תמיד מעשה בראשית ר"ל שלא לבד בשעת בריאת העולם חלק הכח לכל הבעלי כחות וכך הם עומדים תמיד מכחם הראשון אלא גם בכל רגע הוא מחדש אותם יש מאין ממש כי אלו הי' מסיר השגחתו ונתינת כחו מהם אפילו רגע א' היו שבים כל העולמות עליונים ותחתונים לאפס ואין ממש וכהיב ד' עוז לעמו יתן ר"ל הכח הזה ועניז הנ"ל נתן גם לישראל שגם הם יהיו פועלים בכל פרטי עניניהם ומעשיהם בכל העולמות והענין כי כל העולמות כולם כ"א הגבוה מחבירו משפיע חיות לעולם שלמטה הימנו והוא כרוח לו ועולם שלמטה דוגמת הגוף נגדו כמש"ה כי רוח החיה באופנים וכתיב ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה לכך נשמת האדם יותר גבוה גם מהחיות ומכל העולמות לכך הוא משפיע ונותן כח בכולם והוא ממש בצלם ודוגמת אלהים כביכול שגם הוא נקרא בעל הכחות בולם ובחמאו ח"ו הוא פוגם בכולם כי בכל ענינים של האדם הן למוב מתעורר אותו כח הקדושה גם למעלה וכדיבור א' יכול לתקן כמה עולמות ולהיפך ח"ו הוא פוגם בהם וז"ש הכתוב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח לא אמר יצר רהי' משמע שכבר יצר אמר יוצר רק אמר יוצר שבכל רגע הוא יוצר אותם כי מקבלים תמיד חיותם ממנו ואלולי כן היו שבים לאין ממש ומגיד לאדם מה שיחו ר"ל שהוא מגיר לאדם סוד הדיבור כמ"ש באר"ר שהגדה הוא רזא דחכמתא ומגיד לו סוד הדיבור כמה עולמות בנה או החריב במעשהו כי הכל תלוי בו בנ"ל וז"ש יעקב חבל נחלתו כמו חבל שראשו קשור למעלה וסופו מגיע למטה וכשמנענע סוף החבל למטה מהגנענע גם הראש העליון הקבוע למעלה לכך הפלתם נשמעת בי בדבורו מתעורר הקול והקול הוא קול יעקב ואז נשמע אבל אם מחמת עוונותיו המרובים ירתק החבל ונפסק הקשר כענין הכרת שנפסק הקשר בינו לבין קונו ונכרתו הנפשות וכדומה מהעבירות אשר מרוב הרגלם גם הקמן יחשב לפגם גדול ועל ידם נסתמו הדרכים ונפסק הקשר אשר אין מעורר בצדק ר"ל אין מעורר בצדקו צדק שלמעלה מחמת שכבר נתרחקו מאוד ובחמאים כאלו מחמת שקשה לו לפרוש מהם מחוייב לקבל עליו מיתה ובלבד להנצל מהחמא ואמרו במדרש שישראל נמשלו ליונה מה יונה מוסרת עצמה לשחיטה אף ישראל היו פושמין צוארם ומוסרין עצמם למיתה על קידוש שמו יתברך. ואמרו שם שנגד העובדי גלולים ישראל מחזיקים עצמם כארי' וז"ש היתה לי נחלתי כארי' ר"ל שנהפוך הרבר שנגדי הם כארי' מלקבל עליהם מיתה ולא כיונה למסור עצמם למיתה בשבילי א"כ לא תובל להנצל מהחמא שארוקים בהם מאוד שאין להם תקנה אא"כ יקבלו מיתה ע"ז לכך נתנה עלי רק בקולה התתון שלא יכלו בקולם לעורר הקול העליון מחמת שנפסק הקשר שבינם לביני ולא נישאר רק קולם לבד וזה שנוי למעלה וז"ש ע"כ שנאתיה אבל בםוסר עצמו למיתה על התשובה בודאי יכופרו עונותיו ויחזור להתקשר בהקב"ה כביכול ובקולו שלמטה יתעורר הקול העליון וז"ש ור' נתן קולו לפני חילו ר"ל םי שמחזיק עצמו כאיש חיל ללחום מלחמת המלך ומסבן עצמו כרי שיתוסף כבוד למלכו בנצחו את המלחמה בן אם האדם מוסר עצמו גם למיתה משום כפרת עוונתיו ולכבודו ית' בזה חוזר להתקשר בשרשו ולעורר בקולו קול העליון ונשמע קולו בבואו אל הקודש וז"ש הכתוב כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך בו' ולא מעבר לים היא בו' ופי' הרמב"ן דארסמיך לו קאי על התשובה שהזכיר למעלה וע"ו אמר לא בשמים היא ר"ל כי בחמאו פוגם למעלה בשמים ושמי שמים וא"כ מן הרין לא הי' התשובה מועיל אא"כ יעלה לתקן שם מה שפגם אעפ"כ לא בשמים היא אינך צריך לעלות לישמים רק בעוה"ז מועילה ואמר עוד ולא מעבר לים היא כי האדם בהמאו ח"ו הוא יכול להבריע כל העולם לכף חובה כמ"ש חז"ל לעולם יראה אדם עצמו עצמו וכל העולם כולו חציו חייב וחציו זכאי עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וא"כ יכול להיות שבחטאו גרם מעבר לים פורענות וצרות רבות ועכ"ז לא מעבר לים היא ר"ל אינך צריך לעשות תשובה במקום ההוא דוקא רק במקומך כאן תוכל להקן הפגם בחרטה בחרטה ועזיבה ותשים חושך לאור והי' זה שלום אמן כן יהי [רצון] אמן כן יהי רצון:
השיבנו ה' אליך ונשובה כו' . הנה כמדרש איתא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה שלך היא [ר"ל אתה צדיך] צריך להיות המעורר תחילה] שנא' השיבנו ה' אליך כו' והקב"ה משיב ואומר שלכם היא שלכם היא שנא' שובו אלי ואשובה אליכם אומרת כנס"י שלך היא שנא' השיבנו אלהי ישענו ומסיים ומסיים לכך נאמר השיבנו ה' כו' חדש ימינו כקדם . באדם הראשון . הנה בעוה"ר אנו ה[ולכים] הולכים בויכוח זה זה זמן כביר וארוך . ולכאורה אין שייך להתעקש בויכוח זה רק אנחנו [רק] אנחנו כי אנו קשי עורף . אבל הקב"ה שהוא מלך רחמן יפלא לכאורה שיתעקש כביכול בויכ[ו]ל בויכוח עמנו ונראה כאכזריות ח"ו . אבל העניך כי ידוע שבגלות מצרים היו הללו עובדי [ה]ללו עובדי כוכבים והללו עובדי כוכבים כמ"ש משכו וקחו ופרש"י משכו ידיכם מע"ג וכן בגל[ות] וכן בגלות בבל נשאו נשים עובדות כוכבים ואעפ"כ נאלם השי"ת ברחמיו המרובים אבל אנ[חנו] אבל אנחנו תחת הס"מ אשר אנחנו בעצמנו מוסיפים לו כה בכל חטא ועון פרטי ואחז"ל אין [כח] חז"ל אין הקב"ה נפרע מאומה עד שיפרע משרה תחילה וא"כ בגלות הזה איך יהיה נפילת השר [ו] השר הוא הס"מ מאחר שאנו מצדדים בעדו והומכים בידו בעונותינו המרובים ומגבירים אותו [מגבי]דים אותו על עצמנו וכמ"ש כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ אז ותמלוך אתה ה' כו' וכמ"ש ו[כמ"ש] וכמ"ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו אז והיתה לה' המלוכה כי יעקב אבינו ע"ה [א]בינו ע"ה הוא מקור והשתלשלות כל הקדושה ועשו להפך הוא מקור והשתלשלות כל הקליפו[ת] הקליפות וכתב בזוהר ע"פ הן עוד היום גדול שהס"ם נקרא יום מהומה ומבוכה ואנו מגדילים א[ותו] מגדילים אותו ומגבידים את כחו עלינו בחטאינו המרובים ר"ל . והנה להבין הענין זה צריך לה[בין] צריך להבין תחילה ענין נלות השכינה הנה חז"ל אמרו על פסוק בקרבך קדוש ולא אבא ב[עיר] ולא אבא בעיר וכי משוט דבקרבך קרוש לא אבא בעיר אלא אמר הקב"ה לא אבא בירו[שלים] אבא בירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה א"ל אין [ן] עד שאבא בירושלים סוד ירושלים שלמעלה הוא סוד מקור נשמותיהם א"ל אין דכתיב בעיר שחוברה לה יחדו ענין ישראל כי כמו בירושלים של מטה בעלות כל י[שראל] שמותיהם של כל ישראל ולכך נקראת ג"כ כנסת מתבגסים שם כל ישראל ביחד כן ירושלים של כ[יעלה] נלות כל ישראל ברגל ליראות את פני ה' היו של כל ישראל והיא ג"כ סוד תורה שבע"פ שאמ[רו] לים של כ:
עלה הוא סוד מקור כניסת נשמותיהם רכיוא באורייתא דבכתב בן כל נפש מישראל יש ל[ו] בע"פ שאמרו דליכא מידי באורייתא דבע"פ דלא וש"ה מי ינוד לך ומי יסור לשאול לשלום לך במ[ה] [יש]דאל יש לו אחיזה באות אהת מהתורה הקדושה ח"ש הקב"ה לירדמיה הנביא הלוך וקראת באזני [שלו]ם לך בסוד ביאת הקב"ה בירושלים של מעלה אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ כו' [א]ת באזני ירושלים כו' וזכרהי לך חסד נעוריך אמר יע"ז לכתך אחרי כו' הלא ירושלים לא הל[כה] [בא]רץ כו' ואם כוונתו על ירושלים שלמטה איך של מעלה מקור נשמות ישראל שהלכה עמהם ב[מדבר] לא הלכה במדבר אבל כוונתו על ירושלים וקדושין כמ"ש ביום חתונתו כו' וז"ש פתחי לי א[חותי] [עמ]הם במדבר והקב"ה קידש לישראל בחופה שהיתה בזויה ושפילה מושלכת בחוצות ואין איש פתחי לי אחותי כו' ע"ד משל כמו יתומה אחת אחד ואספה הביתה ואח"כ חמל עליה יותר ולק[חה] ואין איש מאסף אותה הביתה וריחם עליה איש עד שמרדה בו וגרשה אותו מביתו החוצה והוא יותר ולקחה לו לאשה ולא היו ימים מועטים מתחנן לה ואומר זכור נא הימים הראשונים כאש[ר] רוצה והוא עומר בחוץ ודופק על הפתח ומבקש לך וכעת אני בעלך וקרובך עומר בחוץ והגשם [שונים] כאשר רחמתי עליך וכמה טובות שעשיתי [והג]שם נוטף עלי עתה פתחי נא לי . והנמשל מובן ז"ש קול דודי דופק פתחי לי אחותי [רעיתי יונתי תמתי] שמות הנזכרים בפסוק זה שהם אחותי רע[יתי יונתי תמתי הן מכוונים נגד הד' אותיות] של שם הוי"ה ב"ה והבן. ואיתא במדרש [שתמתי פי' תאומתי ר"ל כי כמו שהתאומים] בשיש לא' מהם חולי הגוף ר"ל גם השני [מרגיש בה מעם כך כשישראל הם בצרה ח"ו] גם הקב"ה כביכול משתתף עמהם בצערם [כמ"ש עמו אנכי בצרה ואין לשער ולהאריך] גורל הצער של השכינה כביכול וכמו ש[ראינו שאמר המניד להב"י שאם היית יודע] ומרניש גורל צער השכינה כביכול מעונו[תיך לא הי' ערב לחכך שום דבר מאכל ולא] היה לבך נומה ליתן שום מאכל בפיך מ[גודל המרירות ע"ז ואם היינו מבותים בכל] התפלות ובקשות רק על צער השכינה כב[יכול בודאי היינו זוכים להיות נענים על ענין] בקשתנו ולהנאל גאולה שלימה אבל אש[מים אנחנו בעצמנו שאין אנו משימים על] לבנו כלל צער השכינה כביכול ואין אנו [ואין אנו מבקשים רק על צערינו ודאגת פרנסתנו לכן] אין אנו נושעים רק מעם הנונע לפרנס[תנו לפרנסתנו להחיות את גויתנו ואנחנו קרוצי חומר] אין אנו משינים כלל התענוג הרוחני שי[היה לע"ל והשכינה כביכול צריכה להתלבש] בהשר של אותה אומה שישראל נתונים ת[חתם נתונים תחתם כדי שיתקיימו ויהיה להם פלימה מעם] בין העוברי כוכבים. וזה שרמזו חז"ל בח[יבורם חז"ל בחירתם ומליצתם דאמרי אינשי במתא שמאי בלא] מתא תותבאי כי במתא ר"ל בזמן שהבהמ"[ק שהבהמ"ק היה קיים על מכונו ושרתה השביכה בעיר] הקודש שמאי ר"ל אז היה השם מתגרל [ומתקדש לעיני כולם אבל בלא מתא ר"ל] כיון שנחרב הבית ונסתלק השכינה מהעי[ר מהעיר תותבאי ר"ל אני צריך להתלבש בשר של] אותה אומה שישראל גלו תחתם ולהש[פיע ולהשפיע להם רב מוב כדי שיבא מזה איזה המצית] גם לישראל להחיות את נויתם ויתקיימו ב[יניהם. ומעתה נבוא לביאור כל הפרשה של] הפסוק הן עוד היום נחל וירא יעקב וה[גה באר בשרה ידוע שעשו נקרא איש שרה] כי באמת אין רשות להקליפות להיות כ[לל במקום ישוב ומקומם בנוקבא דתהומא] רבא רק שבעונותינו אנו מנביהם ומעלים [אותם ממקומם להתגבר עלינו. וזהו והנה] באר בשרה היינו שראה ענין הנלות שו[הנלות שהשכינה הקדושה הנקראת באר מים חיים] מתלבשה כביכול בשר של עמלק הנקרא א[יש שרה. והנה שלשה עדרי צאן הם כהנים] לוים וישראלים רובצים עליה ר"ל שהם ב[שהם בשפלות ובבזוי התת יד עמלק ומפרש הפסוק] אח"כ ענין צורך התלבשות השכינה בהש[ר בהשר ואמר כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים ר"ל] כדי שאם יהיה להשר שפע רב אז יבא [אז יבא מזה תמצית גם לישראל שה פזורה להחיות] את נפשם. והאבן נדולה על פי הבאר [פי הבאר הוא היצה"ר הוא הס"ם הנקרא אבן נגף] שאנו מנדילים אותו בחמאינו ומקמרנ ודז[ה וחזה לעכב שלא יבא לישראל שום שפע כלל.] תאספו שמה כו' כי ישראל קדושים הם ב[שים הם בראותם כי קרוב יום הדין הנורא הבא עליהם] דא יומא הר"ה המה מתאספים בבתי כנ[בבתי כנסיות לבקש ולהתחנן לפני המלך ה' צבאות] נפשם בשאלתם. ואם היה כל עיקר כוונ[עיקר כוונתנו בתפלתנו רק על נלות השכינה כביכול] ובאמת ולב שלם בודאי היינו מסירים א[מסירים את האבן נגף לגמרי אך אין אנו משימים ואת] על לבנו כלל וכל מנמתנו בתפלת הימ[בתפלת הימים נוראים רק על ראנת הפרנסות ושארי] צרות הדחופות עלינו בכל יום לכן אין א[לכן אין אנו נוללים את האבן רק מעם הנונע לעצמנו] היינו להשקות הצאן קדשים והשיבו את ה[ויבו את האבן על פי הבאר למקומה ויעקב אביו ע"ה] כאשר ראה ברוח קדשו את כל עניני הנ[עניני הגהנותינו בגלות החיל. התחיל לקונן במרירות] לבו ואמר אני רואה שעוד היום מהומ[יום מהומה ומבוכה הוא הס"ם נדול ומחמת זה לא] עת האסף המקנה להנאל נאולה שלימ[שלימה. ונתן להם עצה איך להתגבר על הס"ם] ואמר השקו הצאן כו' כמשז"ל בפ"ק מ[בפ"ק מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל] השור והחסור אשריהם ישראל בומן שהם [ומן שהם עוסקים בתורה ובג"ח יצרם מסור בידם כו']
לקוטי הגר"א - מסכת אמונה והשגחה
ח"ש השקו הצאן היינו שהעסקו בתורה שנמשלה למים ולכו רעו היינו נגמ"ח ואז יהיה יצרכם מסור בירכם והזכו להגאל גאולה שלימה וז"ש במדרש שהתחלני כי שהשיב הקב"ה שלכם היא שנא' שובו אלי ואשובה אליכם ופי' הפסוק כעצמו הטעם ע"ז אמר ה' צבאות ופי' רז"ל אות הוא בצבא שלו ר"ל כי אינו נפרע משום אומה עד שנפרע מיצרה שבצבאו תחילה והס"מ אשר אנו כעצמנו מגרילים ומגבירים את כחו עלינו בעניני המרובים וכנסה ישראל בקשה עוד השיבנו אלהי ישענו ר"ל שיעכ"פ הושיע וה-ייע אותנו לעשות תשובה שלימה יפסיים לבך נאמר חדש ימינו בקדם כארם הראשון . ר"ל כמו שפתח לו הקב"ה פתח לתשובה כן בקשה שיסייעה נ"כ לעשות תשובה שלימה ככרי להגאל גאולה אכי"ר :
ובזה יובן שאלה א' משאלת סבי רבי אתתא לריב"ח אחר לך מנא דלא שוי לחכלי' . הענין ששאלתם היתה האיך אפשר להיות כמו שאתם אומרים שלא נבראו האומות רק כדי להצר אתכם א"כ הוי כלי שאינו שוה ההפסר וההיזק שנולד ממנו והשיב להם אייהי לי בוריא ר"ל מחצלת פשוטה ורמז בוה שמחמת שאנחנו הפושטים ומגרילים את הס"מ בעונינו הוכרח זה שיפרעו הזו"ג ממנו אכל לא הוי עייל כי ידוע שהארם הוא עולם קטן וכל העולם וכן הבהם"ק בכללו הכל כלול בו והלב של אדם הוא נגר כית קרשי הקרשים וכמו ש--מזו חז"ל יכוין את לכו כנגד בית קרשי הקרשים וכבר אמרנו שהקליפות אינם יכולים להיוה בסקום הקרושה ואדרכה בריחים כהקרושה לכן לא עייל והוצרך לסותרו ר"ל להחריב הבית כדי שיהיה מקום לכתנה ז שוג-אה ליכנס , וה' יזכנו לעשות התשובה שלמה בכרי להגאל . ונזכה לבנין אריאל . אכי"ר :
לקוטי הגר"א מס' אמונה והשגחה . שאלו לנחש למה אתה מצוי בין הגדרות משיב להם אני פרצתי גדרו של עולם (מדרש) לכאורה קשה רלפ"ז היה צריך להיוה באמצע הדרך למרמס לכל עובר ולא להשתופף בין הגדרות ושמעתי בשם הגר"א כי רמו בזה כי דרך היצר המיד להסית האדם לעבור על הגדרים וסייני חז"ל והשיב כי כבר אתמד בזה להיהל בקטן ועי"ז ילך לכמה דרכו לעקור את הכל כמעשה רנחש הקרמוני שהתחל בנגיעה ואח"כ אמר כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה :
שמעתי כשמו על ם"ש (שמואל ב' י"ב) ויאמר דוד חמאתי ויאמר אליו נתן גם ה' העביר חמאהך וגו' . והנה אחר תיבת חמאתי יש שם פיסקא באמצע פסוק . והטעם הוא כי לכאורה קשה על דוד שלא אמר כל סרר הוידוי שהוא חמאתי עויתי פשעתי . אולם הענין הוא כמ"ש העובד עבירה א' קינה לו קמינור א' . ובאמירת הוידוי בלב נשבר כטל כח המקטרג . והנה דוד המע"ה אמר הוידוי כלב נשבר כ"כ עד שבתיבה חמאתי לבד כבר כלה כח המקטרג וע"כ הפסיקו נהן הגכיא באמצע הוידוי ולא הניחו לגמרו וז"ש חמאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו' ואתה נשאת עון חמאתי סלה פתח בג' חלקי הוידוי וסיים בחטא לבד אולם הענין הוא כי אמר ההגצלוה על שלא אמר כל סרר הוידוי . וז"ש חמאתי אודיעך וגם עוני לא כסיתי שחשבתי להתורות גם על עוני נם אמרתי אודה עלי פשעי לה' רק אתה נשאת תיכף כאסרי חמאתי לבד :
הקדמת רבנו הגדול
ברוך שומר הבטחתו לישראל. ית"ש. שהובטחנו מפיו יתברך כי לא תשכח תורת אמת מפי זרע אמת. והבטחתו ית"ש היא שעמדה לנו ולאבותינו. מיום גלות ישראל מעל אדמתם אדמת הקדש. שכיון שגלו ישראל מלכה ושריה בגוים אין תורה. ובחסדי ה' כי לא תמו. ועדיין לא זז אהבתו מאתנו. הניח לנו ברכה ע"י שרידים אשר ה' קורא בדורות דור דור וחכמיו. אשר מפיהם אנו חיים. ומימיהם אנו שותים. הדור אתם ראו. כי גם בדור האחרון הזה. אשר הצרות תכופות והפרנסות מתמעטות. ועם ה' אלה נתונים בסתר המדרגה. הרחמן ית"ש ירחם. ודין גרמא לטרדת המחשבה. אשר בכל הגולה שכורים ולא מיין. ומטעם הזה פטרנו ר"א מדין תפלה. אשר חיובה מצד הדין אינה כ"א כוונת פי' הרברים שמוציא מפיו אם בשבחים אם בבקשות. בכדי שתתחונן דעתו עליו. ואף כי שמעתתא רבעיא צילותא להעמיק ולעיין בסברא רקה מן הרקה גם בגופי הלכות. ומה נאמר ונגבר בפנימיות נשמת התוה"ק אשר כל התנאים ואמוראים וכל המקובלים הנאמנים אינם מוסרים אלא ראשי פרקים. לחכם ומבין מדעתו. החכמה מאין תמצא לשכורים ולא מיין. מבהלים ומבולבלים. ורק כעורים נגשש בדבריהם הק' אשר הם סתומים וחתומים באלף עוקאין. בחמלת ה' עלינו לחקים את דברו הטוב כי לא תשכח וגו'. שלח לנו עיר וקדיש משמיא. איש אשר רוח אלהים בו:
רבינו הגדול הגאון אור העולם אשר קדושת תורתו וצדקתו הכריזו עליו מסוף העולם עד סופו. מרנא ורבנא מוהרר"א חסידא קדישא מוילנא נ"ע. אשר כל רז לא אניס ליה. והאיר עינינו ע"פ חבוריו הקדושים בנגלות ובנסתרות. תעלומות חכמה יוציא לאור. דמטמרן מגלא לנא. גם בספר הקדוש והנורא שמו אשר יקראו לו רבותינו התנאים הראשונים חכמי הזוה"ק ספרא דצניעותא. אשר נתחבר מקדם קרמתא מקדושי ה' בדורות ראשוני הראשונים. אשר חכמי הזוה"ק מלקטין מדבריו הק' תיבות ספורזת דזין דרזין. ואף שזכינו לשיחתו המסודר לפנינו בזוה"ק בשלימותו. אמנם עדן לא זכינו לאורו. וכמעט שנגנז אורו ששימש בימי הראשונים קדישי עליונין מארי דהוכמתא המשכילים בזוהר הק' אשר היו צופים ומביטים בו בעינא טבא עינא פקיחא דלית עלה כסותא. וזה ימים רבים לישראל ספר הק' הלז תורה חתומה ניתנה. וגם שגיאות מי יבין מנתחרות אשר נפל ברמוס בספר החתום כמוהו אשר דרכו נסתרה. אם כי בין כתבי הרב הקדוש והנורא רבינו האר"י ז"ל נמצא עליו חדושים. אינם אלא דרושים כפי חכמתו הגדולה והנוראה. ונם כי לא זכינו לדבריו הק' על כולו רק על זעיר שם על ריש פ"ק וריש פרקא תנינא. אבל לביאור דברי הספר הק' הלז על הסדר ומראש עד סופו עדן לא זכינו. הן עתה. מה נכבד היום אשר זכינו לרב טוב הצפון. ביאור נפלא פלאי פלאות נוראות על האי ספרא קדישא ע"י האי חסידא קדישא רבינו הגדול מוהרר"א נ"ע. אשר העמיק הרחיב לבארו באר היטב. ולסדרו סדור נפלא. ולהגיה אורות מאופל השבושים. יגילו הצדיקים וירננו כל ישרי לב. ויספו ענוים בה' שמחה אשר קרבת אלהים יחפצון להביט באור מצחצח. כי בביאורו נראה אור. אשר עין בעין יראו והמשכילים יבינו שע"ם ביאורו זה. כל דברי הס' הק' הלז דרכו והלוכו בקדש הולך ואור כסדר ממש כל סדרי המרכבה ושיעור קומה וההשתלשלות כולו המסודרים לנו על פי זוה"ק וכתבי האריז"ל. והיכלי התמורות ומדורין וקשרין דלהון. ומסדרים והולכים על סדרי מעשה בראשית כולו עד פ' נח סידור נפלא עין לא ראתה. הפליא הגדיל לעשות בביאורו זה. מה נורא מעשהו אין זה כי אם בית אלהים רוח קדשו ית' אשר הופיע בבית תלמודו של רבינו. וזה שער השמים לכל מעיין אמתי אשר יתבונן להשכיל על דבר קדשו ימצא פתח פתוח לרוחה לשני האדרות. ורובי תורות כתבי האר"י ז"ל אשר כללם יחד רבינו הגדול בקיצורו הנפלא של הספד"צ. כאשר יראה הרואה בשום שכל ע"פ ביאורו שכל דבריו הק' של הס"ד אף אם המה מעטים וקצרים נראים ככבבים קטנים נכלל בכ"א ענין גדול ונפלא מאמר שלם ולפעמים גם כמה מאמרים. מהאדרות הק' או מזוה"ק והתקונים ומכתבי האר"י ז"ל. והמה הררי קדש תלוים בשערה בתיבה או שתים וג' מהס"ד. והכל בראיות ברורות חזקות בנויות לתלפיות מהאדרות ומאמרי הזוה"ק והתקונים. והדברים מאירים ושמחים. והוא ז"ל בעצמו אמר שהר"י ז"ל הניח לו מקום בזה. ונחזי אנן. כמו בענין הגלות שבתוה"ק. שדורות הראשונים היתה משנתם סדורה להם תח"ק סדרי משנה. וכשבא רבינו הקדוש וראה והבין כי מתקף הגלות החיל הזה הן נזענו אבדנו תורה שבע"פ ח"ו. כי לא עצדו כח לטייל בה ארוכות. אזן וחקר ועשה דב פעלים לתורה. שבע"פ באסיפת חכמי דורו להבין ולברר מעמם ונימוקם ודקדקו ועמדו על רמיזת משנתם של הראשונים. ותיקן וסידר שתא סדרי משנה לשנות דרך קצרה. וברוח ה' אשר דיבר בו כלי' בהם כל התת"ק סדרים ששנו דורות הראשונים. ליכא מידי מנייהו דלא רמזה במתניתין. וכאשר שוב חזר וראה דשבקו כ"ע מתניתין ואזלו בתר גמרא. הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה ט'. ואף האמוראים כל פרי עסק לימודם היתה המשנה שתהא סדורה ושגורה בפיהם. וע"י רומיא דמתניתין וברייתות אהדדי התבוננו להוסיף לקח בפלפול ובסברא וסחנו עד אשר דק לתרצם ליישבם ולבררם; וגם כל המימרות שהוסיפו מקורם ברוך רמוז במתניתין. אשר התבוננו בה בינה והיזחה אור לנתיבתם. ואחריהם בעלי אסופות רבותינו הגדולים. אחר חתימת התלמוד אשר נסתם כל חזון ונגנז האור בעדנו להבין ולהורות מדעתנו. ועיניהם ראו שמכובד הגלות אשר לא הונח לנו. נתמעטו הישיבות ומעטים בני עלייה השטים בים התלמדים. למצוא בו את כל המעשה אשר יעשון. לזאת התעוררו לחבר חיבורים מהלכות מרובות. להורות לאחב"י את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. וכן כל דור וחכמיו מהם יראו וכן יעשו חברו חיבורים. עד ערוך השולחן כל פרטי ודקדוקי הדינים לאכול לשבעה. אמנם כל דברי קדשם המה הסולת נקיה אשר חפרוה כרוה מעיינות נובעים ממקורם בשני התלמדים בבלי וירושלמי. ומקור המקורות כולהו רמזין במתניתין הק'. ודעת לנבון גקל הדרך הישרה צדיקים ילכו בם. שמי אשר חננו ה' וחלק לו בבינה עיקר הוראתו צריך לדלות מעמקי ים התלמודים. ולימוד הפוסקים והש"ע הוא רק למזכרת להם הדינים לכוללם במקורם בים התלמודים. והמבינים בעם. אשר חננם הוא ית"ש בבינה יתירה. במסילה יעלו לכלול גם כל דברי האמוראים וכל התוספתות והברייתות במקור מקורם דליהוי רמיזן להו כולהו במתני'. כן דון מינה נמי מכל החזיון הזה בחלק הנסתרות פנימיות נשמת התוה"ק. אשר גם היא תורה שבע"פ נקראת כי מסורת היא בידינו פא"פ עד למשה מסיני. כי רבותינו ראשוני הראשונים מארי דרזין די רוח אלהין קדישין הוה בהו. וכל השערים לא ננעלו בפניהם. ראו לחבר חיבור קדש קדשים בקיצור נפלא נפלאות מתורתו ית"ש. בטעמם ונמוקם עמם לשנות לתלמידיהם דרך קצרה. או לבל יהרסו אל ה' לראות אנשים בלתי ראוים ומוכנים לקבל האור העליון נורא. ושם כללו וגנזו כל המאורות הצליונים המוז נסתרות סדרי מעשה בראשית ומעשה מרכבה והיכלין דקדושה. ומדורין וקשדין והיכלין דס"א בחצריהם וטירותם. כאשר קבלום מרבותיהם פא"פ שהיתה משנתם סרורה להם ומסורת בידם מאבותיהם הק' עד למשה מסיני. וגנזום להתגלות לצדיקים שבכל דור שיזכו ליהנות מאורם. וליושבים לפני ה' יהיה סחרה קדש לה' לאכול ליֿשבעה ולמכסה עתיק דברים שכיסה ע"י להותיר לדורות הבאים. ופי ה' יקבנו ברוח קדֿשו ית' אֿשר הופיע עליהם לקרותו בֿֿם ספרא דצניעותא להיותו אמון מוצנע ומופלא ומכוסה. איֿנו מתגלה אלא רצנועין. וע"ֿֿ הכתוב ואת צנועים חכמה. והספר החתום הזה הוא כענין המשנה בנגלות התוה"ק. וכל הדורות הראשונים קדושי עליון היו משתמשים לאורו ומסרוֿ פא"ֿ בסתר ובחשאי לתלמידיהם הקדושים הראוים לאינון דעאלו ונפקו כל הגניזין וסתרין עלאי קדישין הגכללים בו. עד עת בא דברו יתברך. הקים לנו רועה נאמן לראות ביעקב עמו ובישראל נחלתו. התנא הקדוש האלהי רשב"י ע"ה. דהוו שכיחי גביה רע"מ ואליהו וכל בני מתיבתן עלאין ונפֿשות הצדיקים הראשונים. חבורתא קדישתא. לו לבדו ניתנה רשות והורמנא משמיא. וֿהוא החל לגלות נוראות נפלאות סדרי מע"ב ומעשה מרכבה הגכללים ונעלמים בֿֿספד"צ. והרבה להוסיף לקח ולפלפל ולברר עֿנייניו הק' לחכמי דורו. ומן יהֿשמים הסכיֿמו עליו לחבר ס' הזהר אשר כל דבריֿ הק' בנוים על האי ספרא דצניעותא. כאשר עיניך יראו בשני האדרות ק' וכמה מקומות בזוהר שאומר תאנא בצד"ֿס ומביא ומלקט ממנו רק ראֿשי אמריו הק' המעטות וקצרות. וֿעליהם בונה בשמים עליֿותיו רזין דרזין נוראים. גבוהים ורמים. וֿדאי דליכא מידי בֿֿזוֿה"ק וֿתקונים דלא רמיזא בכללות נפלא במקורו במתניֿתין בסֿֿפד"צ. והאדרות הק' וֿזוֿה"ק והתקונים המה כעניֿן התלמוד בבלי וירוֿֿשלמי בנגלות התוֿֿה"ק. אמנם מרוב טלטולי הגלות אֿשר הודקנו מכלי אל כלי נעים ונדים ומטולטלים. ה' ירחם. נגנז אורו הגדול מאתנו. וֿזוֿהרא עילאה פרח מינן. ולא עצרגו כח להבין ולהֿשכיל בעמקי סדרי מ ֿצ"ֿב ומ ֿע"מ. עד כי הרחיב ה' לנו. שֿלֿח אור וקדוֿֿש מֿֿשמיא. חד מן קאמיא. מרן רבינו הקדוֿֿש האלֿקי נורא האריֿז"ל אֿשר העמיק הרחיב הדבור בפרטי סדרי מ ֿע"ֿב ומ"מ. וֿהֿֿפרצוֿֿפים בפרטיהם וֿדקרוקיהם. אֿֿשר כל המקובלים הראֿֿשוֿֿגים לא דברו בענין הפרצופים אלא ברמז דק מ ֿאד. הֿֿפליא הגדיל לעֿֿשות. וֿערך הֿֿשלחן. חכו ממתקים לכל אשר לו חיך אוכל יטעם. וכל סדרי דברים הק' ודרושיו הנפלאים נמשכים ונובעים ממקורם בזוה"ק והאדרות והתקונים. ומקור המקורות כל כתבי קדשו וגם האדרות וזוה"ק והתקונים הכל אל מקום א' הולכים ונמשכים כלהו רמזי במתניתין האי ספרא קדישא ספרא דצניעותא. וזה כל פרי עיקר העסק בנסתרות פנימיות התוה"ק אשר צדיקים ילכו בם ביושר דרכם. להתבונן בכל דברי קדשם של הראשונים וכתבי האריז"ל לכללם במקורם ברוך בזוה"ק האדרות והתקונים. ואח"ז הלך ילך הולך ואור ובא אל הקדש פנימה לכוללם ולבררם כולם יחד במקור המקורות כמתניתין בספד"צ מבוארים. אמנם לא רבים יחכמו להתבונן על מקורי הדברים גם בנגלות תורתנו הק'. להיות מורים ממקור ים התלמודים כבלי וירושלמי. ע"פ השיטות הנקיות וברורות. ומה גם לכלול כל דברי האמוראים פרטיהם ודקדוקיהם במתגי'. ואף כי בנסתרות פנימיות תוה"ק. בעו"ה נסתם דבר כל חזון מלחזות כנועם העליון להתכונן בדבדי קדשם של הראשונים וכתבי האריז"ל להיות עולים במקורי הדברים באהאדרות וזוה"ק ותקונים. אשר גם מתלמידיו הק' של האריז"ל לא עמדו על פנימיות עומק כוונת קדוש העליון האריז"ל רק רח"ו לבד כאשר העיד האדיז"ל בעצמו. ואף כי מי זה אשר יערב לבו לגשת אל הקדש פנימה. לפני ולפנים. לכוללם יחד מבורדים ומסדרים במקור המקורות במתניתין בספד"צ. כי יומין זעירין. ומחצדי חקלא זעירין. ואין אתנו יודע עד מה. י ת"ש ולהאדירה. ולהראותנו נפלאות עד אשר הוא ית"ש למען צדקו להגדיל תורתו מתורתן ית"ש. הפליא הגדיל חסדו עמנו. וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא. ולי יהב יקר. אחד היה האדם הגדול. אשר כמהו לא נהיתה מכמה וכמה דורות שלפניו. לו נתן ה' לב לדעת ועינים לראות. ונהירין הוו ליה שבילי וארחי דחכמתא בנגלות ובנסתרות. בינה יתירה נודעת לו. הוא ניהו האי גאון עולם חסידא קדישא רבינו הגדול והקדוש נ"ע. אשר זה היה דרכו בקדש מעודו. להשכיל ולהתבונן ולהתייגע יגיעות גדולות ונוראות אין להעריך. וכל פה ילאה לספר. ובדביקות עצום גפלא מאד. ובקדושה יתירה. ובטהרה נפלאה. עד אשר זכה לבא עד קצה תבונתם להיות עולים כלם ברורים לאמיתתם במקורם ומקור המקורות כלם. הוא אשר בחבוריו הק' פנה וכבש והאיר לפנינו את הדרך דרך הקדש אשר לא עבר בה איש מכמה דורות שלפניו. דרך סלולה וברורה בנגלות ובנסתרות. במסילה נעל המעלה מעלה עד מקורי ומקור מקורי הדברים. כאשר נפלאות עשה בביאורו על הש"ע. שם כלל כל ההלכות מרובות שנזכרו בדבריהם הק' במקורם אשר הראה בשני התלמודים בבלי וירושלמי. וטחן וברר וסילת סלת נקיה מנופה כל השיטות של הראשונים ז"ל. ויתר על כן בפי' על המשנה שם כלל כל דברי האמוראים שבשני התלמודים וכל התוספתות והברייתות במשנתגו רמוזים נהירין ובריריו. כן עוד הפליא נוראות. והראנו את אשו הגדולה והנוראה בביאורו זה על הספד"צ. אשר כל סדרי מע"ב ומ"מ המסדרים כזוה"ק ואדרות והתקונים וכתבי האריז"ל. כלליהם ופרטיהם. הראה דרכם בקדש קדשים. גכללים ומסודרים כסדרן וכהלכתן במקור המקורות בהאי ספרא עלאה קדישא ספרא דצניעותא. על סדר דבריו הק' ברורים ומחוורים יחד מאירים ומשלימים דבריהם. וכוונתו ומעשיו רצוים להעמידנו בקרן אורה זו תורה תורת אמת לאמיתו. אשר לאורו נסע ונלך הלך ונסוע להתבונן בינה במקור המקורות כל סדרי מע"ב ומע"מ דרך קצרה לכל מעיין אמיתי איש תבונות. ומה' היתה נסיבה הראנו לדעת אשר גם בהיותנו בארץ אויבינו כהיום הזה בסתר המדרגה האחרונה שבאחרונות. ה' ירחם. עכ"ז ה אור לנו. להחיותנו בטללי אורות נובלות החכמה העליונה. להשביע נפשנו בצחצחות אור העליון. כי לא יטוש הוא ית"ש את עמו בעבור שמו הגדול. ומדי דברי בגדולות ונפלאות קדושת תורתו של רבינו הגדול נ"ע. זכור אזכרנו אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת. אשר לקחה אזני דבת רבים בורים רקים בפלכים הרחוקים. אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם. אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להטיל מום בקדשי שמים. זבובי מות להבאיש ולהב"ע שמן רקח משחת קדש רבינו הגדול נ"ע. באמרם שהרב הקדוש די ריח אלהין קדישין בי' האריז"ל לא היה נחשב בעיניו ח"ו. זאת ועוד אחרת. מהם אשר מעמיקי' יותר לדבר סרה לומר שגם הווה"ק לא הוכשר בעיניו ח"ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם. יתפרכון. יתרחשון. ישתתקון. לא תהא כזאת בישראל. כי הלא עיניהם יראו ויבחנו בביאורו הלז שכולו בנוי על יסודות נוראים. כראי מוצקים. מהאדרות וזוה"ק ור"מ ותקונים. וכן בחבוריו בנגלות. עד כי גם בביאורו על הש"ס בב' חלקי ש"ס א"ח יו"ד עצה סמוכות להלכות מרובות בדברי הפוסקים ז"ל מהזוה"ק. ואם כי שקרא לא קאי ודבריהם בטלים ומבוטלים. אמנם עלי לבי דוי. ואוי לאזני שכך שמעו. לזאת ראיתי חובה לעצמי בשבטי ישראל להודיע נאמנה. גודל ועוצם בקיאותו הנוראה בזוה"ק ור"מ ותקונים בעמקות נורא היה עד להפליא. כי היו כלם נכונים יחדיו על שפתיו. ערוכים בכל ושמויים בלבבו. ועסקו בדבריהם הק' בשלהבת אהבת ויראת הרוממות וקדושה וטהרה ודביקות נפלא. אין לשער. שמעתי מפיו הק'. שהיה חוזר הרעיא מהימנא פעמים רבות אין מספר. בשקידה נפלאה מאד. עד שראה עצמו בקי בו בקיאות נפלא לספור אותיותיו ממש. אז פנה עצמו ללימודים אחרים בנגלות ונסתרים. וחלם לו שמשרע"ה היה בביתו ונסתלק. והפלגת שקידותו על דבריהם הק' לעצותם ולקיימם בזריזות נפלאה וקדושה יתירה כל החומרות ומילי דחסידותא הנז' בדבריהם הק' בכל פרטיהם ודקדוקיהם וכוונתיהם. אין להעריך. גם על דברת מרן רבינו הקדוש איש האלקים נורא האריז"ל. עיני ראו יקר תפארת קדושת האריז"ל בעיני רבינו הגדול נ"ע. כי מדי דברי עמו אודותיו אירתע כולא גופיה ואמר מה נאמר ונדבר מקדוש ה' איש אלהים קדוש ונורא כמוהו. ונגלו לו תעלומות חכמה. ומצת אשר זכה לגילוי אליהו ז"ל פעמים. הוגדל השגתו למעלה למעלה להפליא. גם על כתבי הקדש שלו. התבונן רבינו הרבה עליהם שיהיו עולים במקורי הדברים בזוה"ק ותקונים. והוציאם מאופל שיבושי ההעתקות. וגם ההוספות אשר רבו בהם מתלמידים האחרים שלא יצאו מתח"י רח"ו ז"ל שלא עמדו בסוד קדוש ה' על אמיתת עמקות כוונתו במקורי הדברים. ורח"ו ז"ל לבד שהיה מבין עמקות פנימיות הדברים איה מקום כבודם במקורם כאשר העיד האריז"ל בעצמן. ואמר לי אשר גם מחמת ההוספות שנתוספו על כתבי האריז"ל שאינם מרח"ו ז"ל. אין לסמוך עליהם לענין רינא. אמנם גרלה יקר ערכם הק' של כתבי הק' הנ"ל להתייגע עליהם הרבה שיהיו עולים במקורם. והגם שהמעיינים ימצאו בביאורו זה כמה גרגירים שמפרש בדרך אחר קצת. המעיין האמיתי איש תבונות יוכל לייסב דבריהם דלא פליגי. מר כי אתרי'. ומר כי אתרי'. ואף מי שלא הגיע למדה זו. לעשות פשר דבר בין החכמים. כי מצטים המה בני עלייה. ואשרי המחכה למיקם אחר רב יגיעתו אדעתייהו דרבותינו רבנן קדישין אשר רוח ה' דבר בם. זאת ישיב אל לבו אל אם כי פליגי תרין מלאכי ברקיעא. אנו אין לנו אלא לכוף ראשנו תחת כפות רגליהם ולשתות בצמא את דבריהם הק' כי אלו ואלו דא"ח. וכמה יגיעות יגע זה האדם הגדול בענקים. לא יאומן כי יסופר עד שהוציא כל ענין לאור ברור לאמיתו מוצאיו ומובאיו. אף כי היו ידיו רב לו ברוחב שכלו יעומק בינתו המלאה לה רצת מכמה דורות שלפניו. עכ"ז לא היה סמוך לבו הטהור בזה עד אשר שקלו במאזני שכלו שכל הקדש כמה מאות פעמים וביגיעה נוראה. ולא אכל ולא שתה כמה ימים ולילות ותדד שנתו מעיניו. עד כי חשך משחור תארו. ונתן נפשו עליו. עד אשר האיר ה' עיניו לבא עד קצה חבונתו. וכרגע קרן עור פניו הטהור מחדותא ונהירו דאורייתא. שגורה היה בפיו הק' אשר להבין דברי הזוה"ק והתקונים לאמיתם. בלתי אפשר בעולם אם לא אחר גודל היגיעה על כל ענין ומאמר כמה שבועים. ופעם א' מדי דברי עמו בענין התפלה. אמר לי פ"א הראוני מן השמים גודל ענין התפלה. כי יגעתי יגיעות רבות על הבנת מאמר א' בזוה"ק בעניינא רר"ח י"ב שבועים. ולא עלה בידי לפרשו לאמיתו. והנה ביום ר"ח א' בעמדי להתפלל תפלת העמידה רשחרית. ברגע א' נפל במחשבתי באותו המאמר לפרשו על שבעה אופנים. ומה היה לי לעשות. ואמרתי לו אפשר לשהות מעט רק לסררם במחשבה וכי גם זה חשיב הפסק. אמר באמת כן עשיתי שהייתי כמו רבע מינוט וסררתים במחשבתי. ושוב חזרתי תיכף לגמור תפלתי. ואחר גומרי תפלתי התבוננתי על המראה לחזור עליהם. והנה מאומה אין בידי כי נשכחו ממני לגמרי. ונצטערתי ע"ז הרבה יסהייתי כמו חצי שעה להסיח צערי מדעתי ולקרות הלל. וכעמדי להתפלל מוסף והגה נפלו עוד הפעם כל השבעה אופנים במחשבתי כבראשונה. שוב לא פניתי מחשבתי מתפלתי כלום. ולא נתתי דעתי עליהם. להרהר בהם כלל. וכשיימי תפלתי נמצאו ערוכים ושמורים לפני כל השבעה פירושים לאמתם ומתוקים מדבש ונופת. וביחוד בגירסותיו הנקיות אשר המציא בזוהר הק' ור"מ ותקונים. חסר ויתיר וחליף מסורה לשורה ומדף לדף וגם לכמה דפין. לא יאומן ולא ישוער יגיעותיו הרבות ועצומות שהי' לו. והיה שוקל וסופר אותיתיהם. עד דאנהירו ליה עיינין משמיא לאוקומי גירסא חדשה. יפה ברה איומה. עלי קו האמת נשקלה. על מקומה יבא בשלום:
עכ"ז עדן לא התברך בלבבו להחליטו לאמת ברור. עד אשר חזר ויגע יגיעה נוראה בפשפוש ומשמוש וחיפוש מחיפוש רב מאד בכל הזוה"ק ור"מ ותקונים אם היא מאירת עינים שיתייישבו על ידה עוד מקומות רבות כזוה"ק ור"מ ותקונים. וכאשר כן נמצא. [?] הבין כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט [?] אמת כאשר צדקו יחדיו יהיו תמים מאירי[ם] ומשלימים דבריהם. ותמכה בימין צדקו וקרב [?] כזרוע עזו לקובעה במתניתא דיליה. ושמעתי מפורש יוצא מפיו הק' שלא מלא [?] לבו הטהור לשנות ולקבוע גידס[?] חדשה בנסתרות. עד אשר האירו אל עבר פנ[יו?] הטהור הרבה מקומות. ולפעמים עד מאה וחמש[?] מקומות יבאו שלום ינוחו מגחת אמת לאמת [?] של תורה ע"י גידסתו הטהורה מהקושיו[ת] הנופלים שם:
ובס' יצירה היתה משנתו סדור[ה] לו מימי ילדותו בגירסא ברורה ועמקות נור[א?] כי הצצתי לפניו עשרה שיטות בנוסחות מחלפו[ת] בס"י. ואמר לי גידסתו הברורה כגירסת האר" ז"ל. רק דבר א' הוסיף מה שנשתבש ג" האר" ז"ל בדפוס. אמרתי לו מעתה הלא אינו דב[ר?] גדול ופלא כ"כ לברוא גולם. השיב כי באמ[ת?] פ"א התחלתי לברוא גולם. ובעודי באמצ[ע?] עשייתי חלף ועבר תמונה א' על ראשי והפסקת[י?] מלעשותו עוד. כי אמרתי מסתמא מן השמי[ם?] מנעוני לפי דכות שני אז. ושאלתיו בן כמ[ה?] היה אז והשיב שהיה קודם י"ג שנה. ותקטן עוד זאת בעיניו. עוד הפליא הגדי[ל?] תושיה. עד אשר יגע ומצא דליכ[א?] מידי בדברי הזוה"ק ותקונים ור"מ דלא הו[?] רמיזי ליה באורייתא דבכתב תלי תלין רזי[ן?] דרזין על כל קרץ וקוץ. והעלה על כולם. הן הן גבורותיו ונוראותי[ו?] כי לא הראה את נפשו טוב רי[?] בעמלו אשר עמל בחכמה ובדעת ובכשרון ואחז[?] רב יעיצותיו וכאשר חסו עליו מן השמים ונתגל[ה?] וגדולה מזו הוא היה אומר. כי אף מה שהנשמה משגת השגות נפלאות ונוראות בשינה ע"י עליית נשמה בשעשוע העליון במתיבתין עלאין. אינו נחשב אצלו כ"כ לעיקר גדול והעיקר מה שהאדם משיג בזה העולם ע"י עמל ויגיעה כאשר הוא בוחר בטוב ומפנה עצמו לד"ת בזה עושה נ"ר ליוצרו ית"ש. וזה כל האדם בעסק תורתו ית"ש. אבל מה שהנשמה משגת בשינה שהוא בלא יגיעה ובלא בחירה ורצון הוא רק קיבול שכר לבד שהקב"ה מטעי' בזה העולם מעין עוה"ב. ומשמעות דבריו הק' היה שהיה לו עליית נשמה מדי לילה בלילה מיום עמדו על דעתו הקדושה. וכן אמר לי חד מתלמידיו ששמע כן מפורש יוצא מפיו הק'. והתבונן נפלאות מאחת מהנה. שפעם אחד ביום א' של פסח הוו יתבי גביה תרי תלמידי מתלמידיו החשובים. ומאשר היו יודעים זה דרכו בקדש מעולם הפלגת שמחתו וחדות ה' מעוזו אשר היה שש ושמח ביו"ט כמצוה עלינו בתורתו ית"ש אשר היה להפליא. וכאשר ראו אז שאין שמחתו במילואו וטובו כ"כ כהרגלו. שאלו פיו הק' ע"ז ולא רצה להשיב. והפצירו בו מאד. לא יכול להתאפק אמר מוכרחני לגלות לכם מה. שאין דרכי מעולם בזה לקיים מ"ש דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים. כי בזו הלילה בא אלי אליהו (כמדומה בזכרוני שאמרו משמו שהיה אליהו ואפשר חד ממתיבתן עלאין) וגילה לי ענינים וחידושים נוראים אין חקר בשם יי"ב על פ' עלו זה בנגב. ובעמדי בבקר מרוב הפלגת השמחה לא יכולתי להתאפק והרהרתי בהם קודם בה"ת. ונענשתי שתיכף נתצלמו ממני ואינם. (והוא לפי שיטתו הנקיה בש"ע א"ח שגם ההרהור בד"ת נאסר קודם בה"ת). ונחמוהו וברכו לו השי"ת יחזיר לרבינו את אבידתו. ואחר זמן מה שאלו אחד מהם אם כבר הוחזרה לו אבידתו. והשיב ב"ה שנתגלו לי שנית. והמה כ"ב מאות וס' אופנים. וכאשר ידעתי מפני מה נתצלמו ממני כן אני יודע מפני מה נתגלו לי שנית. ואמר לו שבאופן אחד מהם אני יודע כחות כל הבריות וכל אבר מה ענייניו. ועלית על כלנה שהיתה אצלו כטבע ממש שלא היה צריך לשום כוונות ויחודים ע"ז כלל. והאמת כי כן הסברא נותנת. אחר שכל אמרי פיו והגיון לבו ומחשבתו יומם ולילה תמיד לא יחשו ורק אך עסוק בד"ת בנגלות ומע"ב ומעשה מרכבה. כידוע שמעולם לא הלך ד"א בלא תורה ותפילין. והכל בקדושה וטהרה נפלאה. הלא אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו. ומה צורך לכוונות ויחודים לזה. ומרגלא בפומיה היה שכל ענין השינה לא בראו ית"ש רק לזה התכלית שכל מה שלא תהיה ביכולתו של האדם להשיג בעוד הנשמה מחוברת בגוף גם אחר כל היגיעה והעמל מצד הגוף שהוא מסך מבדיל. מגלין לה בשינה שהיא מופשטת אז מן הגוף ומלובשת בלבוש העליון חלוקא דרבנן. אמנם מכל ענייניו הנוראים ומעשיו הנפלאים. גם מכל אשר מצאתי ראיתי בעיני בכתבי קדשו נ"ע כתוב יושר רזין עלאין קדישין מה שגילה לו יעקב אבינו ע"ה ואליהו ז"ל. ושארי מקומות שכותב סתם שנתגלה לו. עדיין לא נתברר אצלי אם היו אלו הגילויים בהקיץ. ואולי היה בשינה ע"י עליית נשמה במתיבתין עילאין. אבל זה נתאמת אצלי שהיה לו בבירור עליית נשמה מדי לילה בלילה מיום עמדו על דעתו הקדושה כנ"ל. אמנם מעניין גילוים בהקיץ לא ידעתי ממנו בבירור. כי היה כמוס וסתום של המקובלים וראשונים וכתבי המורי"ל. על כולם עם יגיעות רבות נוראות לא ישוב. ולפי דבריהם ולהמנים בהם אמונות נודע. ולעמת אורח האמת האדיבורים. הכי אשר אשר נתיבתם בדבריהם הכי כולם ברזוים ומחוזרות מורה אשה בעיני לאמיתה של תורה. וכל משנתו זרותם סודרה לו. ארוכה ושמורה. ובכל זה עבדת ושמרת. וגנז נפש נפש של כל דבר וירקות עם התורה. וחוץ לארבע אמותיו לא נמקבל מאיד. וגודל פירושונו מכל עניני הזולת הוא למעלים. נאמן על אבא שבשמים ששמעתי מפי הרב כי היה בזדליות א"א שהוא חלום. הלומות בגדריהם מבזוריים כל שומעיו. כי היה מבין דל אדם עם שהו ומצער בטהור וסמכגה. הנפלה ושואל מאך מאין ידע לזה אשר מות. ואמר לו רבינו א"א שהוא שחציה שלי מבורא. ואמר לו רבינו ראה ענינים נפלאים מאך המשמאות שהיה נאמן עניניו נפלאים אז. ראל טליני זכהריהם עלייכם. וא"ל ר' צדי מאר ענינים נלאים אז וכי הכי הכה ומכגא רבינו א"א ענינים נפלאים אמנם לרבינו וירושלמו ומכלתם ומרש הכי אמינם ומנוגר וכל המדשרים. והתקונים והנביא לחדשו וברשם. ובואנת כי מין נפלאם בדין, כל מעדדד עניני התשאאם. ונילידני הנפלאם. לפי אשר נטיי יודעים ורעי ראם שכל מעדדד דברים שהודיע ניכרות בהם כולם נתקימו ברבינו הגדול הקדוש. אני מפני בגתרה לחסת נאמל שנכתרות. ולא דבר קטן זה'נר גדול. תלמד בבלי וירושלמי ומכלתם ומכתים ומרש והתקונים וכל המדרשים. והתקונים מעיר ומעופש ורניאם. הה"נ. וכל דבר קדדים נשגא. אמנם רמז לדברים נפלאים וגילוים עליונים נוראים שאינם דבר המושג לאומרו ולבארו. ועינינו ראו שכל המעלות בקדש המנוים שם כולם נתקיימו ברבינו הגדול נ"ע. וכל סדר קדושות שמונה התנא רסב"י כולהון הוו בי' ברכינו הגדול נ"ע והם הביאוהו לידי רוח הקדש. ובזוהר שמות חכימי עדיפי כו' חכימין לא אצדי מינייהו רוח קודשא אפילו רגעא חדא וציר דידעין מה די לעילא ותתא ולא כעו לגלאה. כי כאשר הוא בא בכח תורתו הוא הבן יקיר לפניו ית"ש. מבני היכלא דמלכא. אשר לו לבדו הרשות נתונה לחפש בגנזי מלכא להסתכל באור הפנימי לפני ולפנים ברזין וסתרין עילאין קדישין. וכמארז"ל (ע"ז ל"ה) ולא עוד אלא שדברים המכוסין מבני אדם מגולין לו. וכל השערים העליונים פתחים לפניו ולית מאן דימחי בידוי כמשרז"ל (סוטה מ"ט א') כל העוסק בתורה מתוך דוחק כו' אף אין הפרגוד ננעל כפניו. הוא הדבוק בו ית"ש כי קב"ה ואורייתא חד. אשרי הדור שרבינו הגדול נ"ע היה שרוי כתוכו. ואשרי דורנו זה. אשר אחרי כלותינו זכינו לראות בעינינו שיפוצו מעיינות חכמתו הקדושה בחיבוריו הנוראים על פני תבל.
הקדמה
הקדמה הרב המאה"ג חריף וכו' בכל חדרי תורה אשר כשם נס עלו על הר אלידע, ולקח משה הקדוש תורתו כה הנשמעה גי' עדה שדית מהדר"ר חיים בר אביר"ן זרעו ריך זקק לג'אמין ואין [?] בריך אלהינו שברא לכבודו וללמדנו את דרך בו נלך ומה' מצא כאמת מפי גבורתו וטהרו כמעלת מדין נעים אבותינו כי הוא חיינו וארך ימינו הגה ויום ולילה יגוה עליהם עינינו במקום שלבו חפץ שם ילמד אדם בתורה ויעש רשומו כי אין לך דבר טוב ומועיל למנוע רק בו לבד יזכה אם [?] ומעלה מעלה למעלת [?] הזכות שיהיה טוב הכינה ואם לא זכה נעשית לו סם המות ולזה צריך אדם ליזהר מאד ללמוד באימה וביראה בכוונה שלמה לשם שמים כי היראה היא הכל ובלעדה אין ללמוד לדבר כלל וזה ר"ל ראשית חכמה יראת ה' שהיא ראשית לכל ראשית ומיוסדת [?] [המשך רוח חיים — טור ימין] הקדמה וכבר מזמן רבות שנים חשקה נפשי, ליתן שבח והודאה לאלהי מרום אשר לו נאה, בחסדו הרב הפליא לעשות עמדי לזכות אותי [?] וזרעי אחרי, לזכות הרבים בהוצאה לאור עולם ספרים אשר מספר אין להם, ובכללם גם זה הספר החביב, ולהיות מן המזכים את הרבים לדורות. גם עלי חל [?] חובת גודל התועלת אשר יצמח לרבים מן הספר הזה, כי דברי אלהים חיים המה, דברים היוצאים מלב טהור וקדוש, לב חכם ונבון, מפי גדול הדור בדורו, הגאון הקדוש והטהור רבינו חיים איש אלהים קדוש, מזקנים יתבונן, ומדבש וצוף נופת מתוקים אמריו הנעימים, המושכים את הלב לאבינו שבשמים. ובאמת כי כל דבריו הקדושים ערוכים ושמורים, מיוסדים על אדני האמת, וכל דבריו כגחלי אש בוערים, להלהיב לבות בני ישראל לאביהם שבשמים, ולעורר את האדם לעבודת בוראו יתברך שמו בכל לב ונפש. ועל כן אמרתי אל לבי, כי מצוה וחובה קדושה מוטלת עלי להוציא לאור עולם את הספר היקר הזה, למען יזכו בו רבים, ולמען יהיה לתועלת לכל הבא לשתות ממימיו הטהורים, ולמצוא בו מרגוע לנפשו, ולהתחזק בעבודת השם יתברך. ואשר על כן שמתי כל מגמתי ומאדי, להוציאו לאור בתכלית ההידור, כאשר ראוי לספר קדוש כזה, בדפוס נאה ומהודר, ובנייר טוב ומשובח, ובאותיות מאירות ומזהירות, למען יהיה לרצון לפני כל קוראיו, ולמען יתקדש בו שם שמים ברבים. והנני נותן תודה והלל להשם יתברך אשר עזרני עד כה, וממנו אשאל כי יעזרני גם להבא, לזכות את הרבים בעוד ספרים קדושים, ולראות בהרמת קרן התורה והיראה בישראל, במהרה בימינו אמן. ואנה מן קטנה [?] יתרה לו, בציורי הקדושים דברים העומדים ברומו של עולם, אשר בכל דור ודור מתחדשים על ידי חכמי הדורות, וגם אנכי הצעיר לא אכחד תחת לשוני, את אשר חנני השם יתברך בהבנת דברי קדשו, וכפי קוצר השגתי ודלות ידיעתי, הצגתי הערותי הקטנות אשר קראתים בשם "הגהות הבן", למען יהיו לתועלת ללומדים, ולמען יבינו יותר בעומק דברי אאמו"ר הגאון הקדוש זצ"ל. ובאתי בזה גם להודות ולהלל להשם יתברך, אשר זכני להיות מן המוציאים לאור את דברי קדשו של אבי מורי הגאון הקדוש, ולהפיץ תורתו ברבים, ולהיות לו לפה להשמיע דבריו הקדושים לכל בית ישראל, וזכות הרבים תלוי בו, ומי יתן והיו דברי הקדושים לתועלת לרבים, ולעורר לבות בני ישראל לעבודת בוראם, ולהתחזק בתורה וביראת שמים, ואשר על כן שמתי כל מגמתי, להוציא לאור עולם את הספר היקר הזה בתכלית ההידור והשלמות, כאשר ראוי לספר קדוש כזה, ולמען יהיה לזכרון עולם לאבי מורי הגאון הקדוש זצ"ל, ולתועלת לכל הבא לשתות ממימיו הטהורים. יש"ם גם כי יתנו נגוים כמה מקבצים נמהרה, בנימין חמן:
ד"ה על מן קמיה חבל מכם מן חאתם זכיתי לעמוד למוד ולקרות את רבינו הגדול זצ"ל ועדיין ירחא כותמות תורתו על פני מדי דבני בו מרפא כל נופאי וידי נוסמין מר מקומם תורתו כאלהם:
נאום חיים. נאמרו מהככרין אליהם פה ק"ק ווילאון יע"ז:
מכתב
מכתב קדוש מ[...] רבינו חיים [...] חיים מוואלאזין זצ"ל אל נכדי שיחי'. דין הגין לי וחדאי נפשי מפלפולך, ומחמת [...] ת"ת הוא מהדברים הצריכים חיזוק, לא מנע[...] מלחזוק אותך ולזרז למזורז שתזדרז ללמ[...] בזריזות וחשק גדול, כי מה שלומדים בעצל[...] כל היום יכולים ללמוד בזריזות בכמה שע[ות], והגיון לבך יהי' תמיד בד"ת, גם בעת האכל ועל [...] משכבך רעיוניך יהי' בד"ת, ותלמודך יהי' בד[...] שיהיו ד"ת שנונים בפיך, ורק לרקדק ביש[וב] הדעת בפעם אחד ועי"ז תזכור אי"ה. וגם אשר [...] יקשה בפעם ראשון, יתורץ בפעם האחרון. בעת [...] חזירתך בדיוק. וגם העיקר לאחוז כסברא הישרה, ואשר אינה ישרה לאמיתה של תורה גם אם מחודד[ת ...] אותה תרחק. וכד דייקת שפיר, תשכח ש[...] גדולי הראשונים והאתרונים ז"ל לא נשתב[...] אלא בסברא ישרה, כל הישר בסברא גד[...] וחלילה חלילה שלא להשיב בקינטור [...] לשום אדם בפלפול גם אם הסברא לא אכשר בעיניך, כי אין דעות בני אדם דומים זה לזה, וכך היה מדת כית הלל שהיו שונים גם דברי חבריהם. ולחמותך ולנות ביתך תחלוק כבוד כראוי להם ושלא להכניס שום קפידה בלבך על שום אדם, ואצ"ל שלא להשיב בקפדנות לשום אדם, וע"י מדת סבלנות משיג האדם רצונו יותר ויותר מע"י כל תקיפות שבעולם, ודרך כלל להיות נח לבריות ושלא להרבות שיחה עם כל האדם, אך להקדים שלום ולהשיב בנחת לכל האדם ושלא להתיהר נגד שום אדם בשום דבר,
מכתב ששלח רבנו ז"ל נ"ע ביסדו הישיבה הק' דוואלאזין
מכתב ששלח רבינו ז"ל נ"ע ביסדו הישיבה הק' דוואלאזין בעזהי"ת, ולכבודו ית"ש. "שלום רב לאוהבי התורה, מהם מפישי התורה, דרכיה יעמקיה ומחזיקי בדקיה, ומהם תומכים ומחזיקים לומדיה כל חד לפום חורפיה על פום רבנן דמאשרי אירהיה, איש איש כברכתו יברכהו ד' יישמרהו. הא מקמא דאפתה ידי נטפו מר מרתען שפוותי ומרתיע כולא גופא, ומזדעזע אנכי, אנך אני בא ומה אני ומי אנכי, כי אשים ראשי לבוא בתיכחות לאחב"י עם ד' אלה, ותמה אני על עצמי אם אני כדאי שיישמע תוכחתי, כי ידעתי חסרוני מול קטני בית ישראל שאינני כדאי להיות דברי נשמעין ולא להנות ממני עצה, ואמנם לא מפי עצמי אני אומר, אלא שליחא דצבורא אני מרבים וכן שרימים, אשר לבם דואג בקרבם ונאנחים ינאנקים על התורה שמשתכחת מישראל, ואזלא ומדלדלה. יחלילה לנו לדבר על עם ד', כי באמת לא במרד ולא במעל ח"ז מתרחקים מן התורה, אבל יש שרוצים ללמוד, אבל אין להם מלא כף קמח, ויש שיש להם ורוצים ללמוד, אבל אין להם רב ללמוד דרכי ההגיון האמתי. כי זה ימים רבים לישראל שהאנשים הגדולים בתורה, במדינתנו זאת. כל אחד בונה רי חדרי דיעצמי יאומר לעצמו אני מציל יכונס בדור שאין התורה חביבה על ליבדי' וצתה שמעתי אחרי קול רעש גדול האומרים שהג'עו ימים שהתורה יביבה על התלמידים ועם ב"י רעבים ;גם צמאים, נפשם חשקה בתורת ד' לילך מחיל יי חיל, לשמוע דבר ד' זו הלכה; אבל מעת שפסקו ג"ההחזיק ישיבית במדינה זו ומאי כל מבקשי ד' ותורתו ית"ש נפוצים המה כצאן אשר אין להם רועה לרעות את עם ד' המתאווים ללון בעומקה של הלכה ואמתה של תורה. וזה ימים רבים שהאנשים הגדולים ביראת השם אשר בפלך הלז שמו פניהם עלי להיות מהמעוררים לדבר מציה זו, אמנם אנא נפשי יורעת מעוט ערכי כי לא הגעתי למדה זו לחות דעתי ברבת בני עמנו, עפר אני תחת כפות רגלי עם ד' ב"ה, אבל בשוב שרעפי בקרבי, יקד כיקוד אש בלבי בראותי זעכ"ם תפוג תורה ח"י, ואם החרש נחריש כעת בנדון הזה אשר רפו ידים מן התורה, יכול להיות שברבות הימים יהיו אחב"י ברי מורה, כ"א אין גדיים אין תישים ידלתות בהמ"ד ינעלו ח"ו — לא יכולתי להתאפק עוד יקול הנצבים עלי לאמר:
קום נא ועורר לבב סהירי לב! ולא רציתי יעבור עוד על דברי חברי המפצירים בי בזה. וסבותי את לבי שלא לדחות עוד את דבריהם הנאמרים באמת מקירות לבבם, ואף גם זאת כדאמרי אינשי. כמשרת קטן הקורא לבהכ"נ. כן עתה באתי לקרא ולעורר לבב אחב"י הנאהבים ידנעימים ייטמעי אל האמת לכל אשר יקראוהו באמת. יאהם הדבקים בד' ובתורתו ית"ש, מאמינים בני מאמינים. כי תוה"ק חיות נפשותינו והצורה משותת על הבל פינו ידגיינגו בה. יבפרט מעת שגליני מארצנו ואבדנו כל טוב, אין לנו צייר רק למוד התורה יאין להקב"ה בעוירמי אלא ד' אמית וכי', ואיך לא נבי"ש בראותנו כי תורת ד' נתינה בעפר יייטדרך אמת ארצה הבן. הקב"ה בוכה בכל יום ייום על עזבנו את תורתו ית"ש לעד, אשר הראה לנו אירבתו הנפלאה והנחיל לנו חמדתו הגנוזה, אשר הוא ית"ש מ'תעטע בה בכל יום, יאיך נקשה ערפנו ינחליף שעטיעים בבכי ח"ו. כי הקב"ה בוכה בכל יום על כל מי שאפשר לעסוק יאינו עוסק. וזכיי ממנו א"א ליודע צדדים דשמחתא ואיזה שעתא. חדא נודע ומזוקק בכל אבד מבטנמזה חדא, וכהו לא מצאנו אל האמת. וזה דעתו כאשר יזכה זה עבב תובעביא. וזה שאתר לו לאדם בשעה שמכניסין אותו לדין הו"א לו שנמנעת מפריה ורביה. והנה זאת הזרה מכל האדם ומאמינים כי לא נברא האדם אלא לעמל תמידית לעבודת הבורא ית' לעבדו ולשמור מצותיו ולעסוק בתורתו יומם ולילה. וזה שאמר לו לאדם בשעה שמכניסין אותו לדין. כי דבר זה הוא הנוגע לכל האדם ולכן שאלו זה בראשונה, ואחר כך שואלין אותו האם צפית לישועה. וזה ענין הכתוב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. כי כל עמל האדם הוא לעמל תחת השמש בעניני עולם הזה, אך העמל בתורה ובמצות שהוא למעלה מן השמש הוא היתרון האמיתי אשר ישאר לו לעולם.