[
  {
    "id": "nehardea",
    "name": "נהרדעא",
    "content": "נהרדעא שכנה על גדות הפרת (שבת קח, א; קידושין ע, ב), והייתה מן המרכזים היהודיים החשובים בבבל. באיגרת רב שרירא גאון נאמר שיכניה והגולים שעלו עמו מארץ ישראל, אחת עשרה שנה קודם חורבן הבית הראשון, בנו בה בית כנסת ובו עפר ואבנים מהר הבית. בית כנסת זה מכונה בגמרא \"בי כנישתא דשף ויתיב\" (מגילה כט, א). לפי רש״י פירוש השם הוא בית כנסת שנחרב ונבנה, ובערוך הובא פירוש אחר בערך שף. הגמרא מוסיפה שלעתים השכינה מצויה בבית כנסת זה ולעתים בבית הכנסת שבהוצל הסמוכה. נהרדעא התפרסמה גם בישיבתה הגדולה, שבראשה עמד שמואל, אמורא מן הדור הראשון. שנים מעטות לאחר פטירתו נחרבה העיר, ומרכז התורה בבבל עבר לפומבדיתא.",
    "figures": ["יכניה", "שמואל", "רב שרירא גאון"]
  },
  {
    "id": "pumbedita",
    "name": "פומבדיתא",
    "content": "פומבדיתא שכנה על גדות הפרת, מצפון־מערב לנהרדעא, והייתה מן המרכזים היהודיים החשובים בבבל. הישיבה שבה נוסדה זמן קצר קודם חורבן נהרדעא. בתחילה הנהיג אותה רב יהודה, אמורא מן הדור השני; אחריו עמדו בראשה רבה ורב יוסף, מן הדור השלישי, ולאחריהם אביי, מן הדור הרביעי. הישיבה התקיימה כשמונה מאות שנה. לקראת סוף תקופת הגאונים, סביב שנת ד׳תר״נ, היא 890 למניינם, עברה הישיבה לבגדד, אולם המשיכה להיקרא ישיבת פומבדיתא; היא נותרה מרכז תורה חשוב עד פטירת רב האי גאון בשנת ד׳תשצ״ח, היא 1038 למניינם. הגמרא מכנה את פומבדיתא \"גולה\" (ראש השנה כג, ב), מפני שהייתה המשכה של נהרדעא ובה היה היישוב היהודי בבבל, כפי שפירש רש״י בסנהדרין לב, ב ד״ה לגולה.",
    "figures": ["רב יהודה", "רבה", "רב יוסף", "אביי", "רב האי גאון"]
  },
  {
    "id": "mechoza",
    "name": "מחוזא",
    "content": "מחוזא שכנה בגדה המערבית של החידקל, כעשרים וחמישה קילומטרים מדרום־מזרח לבגדד, מול קטסיפון שבגדה המזרחית, והייתה מן המרכזים היהודיים החשובים בבבל. הישיבה בה נוסדה זמן קצר אחר חורבן נהרדעא, ועמדו בראשה רב יוסף בר חמא ובנו רבא, אמוראים מן הדור השלישי והרביעי (איגרת רב שרירא גאון, עמ׳ 546 ו־549). לאחר פטירת אביי בשנת ד׳צ״ח, היא 338 למניינם, עברה ישיבת פומבדיתא למחוזא לזמן מה, תחת הנהגתו של רבא. מחוזא הייתה עיר מבוצרת ומוקפת חומה (בבא בתרא עג, א), ומעל שערה עמד מגדל להגנתה (יומא יא, א). לפי רש״י בעירובין ו, ב ד״ה אבולא, היו בה שישים ריבוא תושבים; לפי רש״י ביומא יא, א ד״ה מבולי, רובם יהודים. היו בה גם גרים רבים (קידושין עג, א) ואנשים שפגם ייחוסם נזכר בגמרא (שם ע, ב). בני מחוזא נודעו כמעונגים ומפונקים (שבת קט, א; ראש השנה יז, א), אך גם כחריפים ומחודדים (ברכות נו, ב).",
    "figures": ["רב יוסף בר חמא", "רבא", "אביי"]
  },
  {
    "id": "sura",
    "name": "סורא",
    "content": "סורא שכנה על גדות נהר סורא, מיובליו הגדולים של הפרת (עירובין ח, א ורש״י; בבא בתרא עד, א ורשב״ם), כעשרים קילומטרים מצפון־מערב לעיר בבל, והייתה מן המרכזים היהודיים החשובים בבבל. הישיבה בעיר נוסדה בערך בשנת ג׳תתקפ״ה, היא 225 למניינם, בידי רב, אמורא מן הדור הראשון. הגמרא מספרת שכאשר הגיע רב לסורא מצא עיר של עמי הארץ, אך לאחר שהקים בה ישיבה נעשתה למרכז תורני חשוב (חולין קי, א). לאחר פטירתו הנהיגו את הישיבה תלמידיו רב הונא ואחריו רב חסדא. בהמשך עברה הישיבה לבגדד, אך נותרה מרכז תורה חשוב עד פטירת רב האי גאון.",
    "figures": ["רב", "רב הונא", "רב חסדא", "רב האי גאון"]
  },
  {
    "id": "mata_mehasya",
    "name": "מתא מחסיא",
    "aliases": ["מתא מחסיה"],
    "content": "מתא מחסיא הייתה פרוור של סורא, לפי דורות הראשונים חלק ה עמ׳ רצז–רצח. היא הייתה גדולה מכפר אך קטנה מכרך (כתובות ד, א), והייתה אחד המרכזים היהודיים החשובים בבבל. הישיבה שבה נוסדה בשנת ד׳קל״א, המצוינת במקור כ־371 למניינם, בידי רב אשי, אמורא מן הדור השישי, שעמד בראשה חמישים ושש שנים. לאחריו הנהיגו אותה מרימר, רב נחמן בר רב הונא ומר בר רב אשי (בבא בתרא יב, ב).",
    "figures": ["רב אשי", "מרימר", "רב נחמן בר רב הונא", "מר בר רב אשי"]
  },
  {
    "id": "akra_deagma",
    "name": "אקרא דאגמא",
    "content": "אקרא דאגמא הייתה עיר במקום עמוק מאוד בבבל, כפי שפירש רש״י בסנהדרין לח, ב ד״ה מאקרא. היא שכנה סמוך לפומבדיתא (בבא מציעא פו, א) ונזכרת פעמים רבות בגמרא. באותה מסכת מסופר שבתקופת רדיפות הדת נאלץ רבה, אמורא מן הדור השלישי, לברוח מפני השלטון; מסלול בריחתו עבר באקרא דאגמא.",
    "figures": ["רבה"]
  },
  {
    "id": "babylon_city",
    "name": "בבל",
    "aliases": ["בבל העיר"],
    "content": "בבל הייתה עיר עתיקה על גדות הפרת, כעשרים קילומטרים מדרום לסורא. יש להבחין בינה לבין בבל, שמה של הארץ כולה. קודם חורבנה הייתה בירת נבוכדנצר. בימי האמוראים חלק ממנה היה חרב וחלקו מיושב. הגמרא מונה חמישה מקומות בארץ בבל, ובהם מקומות שנחרבו, ומפרטת את הברכות על ראייתם (ברכות נז, ב). בעיר התקיים יישוב יהודי בימי רב, אמורא מן הדור הראשון (תענית כח, ב), וגם בימי רבינא, אמורא מן הדור השישי (בבא בתרא כח, א). בתקופה מאוחרת יותר, סביב שנת ד׳תתק״ל, כתב בנימין מטודילה שראה בה קהילה של שלושת אלפים יהודים (אוצר מסעות, עמ׳ 33).",
    "figures": ["נבוכדנצר", "רב", "רבינא", "בנימין מטודילה"]
  },
  {
    "id": "bagdat",
    "name": "בגדת",
    "aliases": ["בגדד"],
    "content": "בגדת שכנה בחלקה המרכזי של בבל, על גדות החידקל. בכמה מקומות מזכירה הגמרא את רב חנא בגדתאה (כתובות ז, ב ועוד), ומפירוש רש״י בכתובות ובברכות נד, ב עולה שלדעתו בא מן העיר המפורסמת בגדד. אולם הדבר קשה, מפני שרב חנא היה תלמידו של שמואל, אמורא מן הדור הראשון, שחי סביב שנת ד׳ אלפים, שנים רבות לפני הקמת בגדד בשנת ד׳תקכ״ב, היא 762 למניינם. לכן מסתבר יותר שהיה בן העיר בגדת, שעל מקומה נבנתה לימים בגדד. ביבמות סז, א הציע רש״י הסבר נוסף לכינויו: בקיאותו הרבה באגדה.",
    "figures": ["רב חנא בגדתאה", "שמואל"]
  },
  {
    "id": "borsif",
    "name": "בורסיף",
    "content": "בורסיף שכנה סמוך מאוד לעיר בבל, על גדות הפרת. קרבתן הייתה גדולה עד שבשלב מסוים התחלפו שמות הערים: העיר שנקראה בבל נקראה בורסיף, ולהפך (סוכה לד, א ורש״י). אנשיה נחשבו עמי הארץ (סוכה שם ורש״י). הגמרא אומרת שמבבל ומבורסיף אפשר לראות את חורבות מגדל בבל (סנהדרין קט, א).",
    "figures": []
  },
  {
    "id": "bei_chozai",
    "name": "בי חוזאי",
    "content": "בי חוזאי נזכרת פעמים רבות בגמרא. היא מזוהה עם מקום בדרומה של עילם, בחבל ח׳וזסתאן שבאיראן של ימינו, ממזרח למישן. באזור זה היו ערים נוספות שבהן חיו יהודים. החשובה שבהן הייתה הורמיז ארדשיר, מקומו של האמורא רב חייא (בבא בתרא נב, ב). אמוראים נוספים שחיו בחבל היו רב ברוקא, רב חנינא, אבימוי, רב אחא, רבנאי ואברם.",
    "figures": ["רב חייא", "רב ברוקא", "רב חנינא", "אבימוי", "רב אחא", "רבנאי", "אברם"]
  },
  {
    "id": "bei_bubi",
    "name": "בי בובי",
    "content": "בי בובי היה כפר המרוחק שש פרסאות מפומבדיתא (רש״י סוכה כו, ב ד״ה כמיעל). רב יוסף, אמורא מן הדור השלישי, קבע שכל בני הכפר הם צאצאי עבדים, בניגוד לטוהר הייחוס של אנשי פומבדיתא הסמוכה (כתובות קיא, א).",
    "figures": ["רב יוסף"]
  },
  {
    "id": "barnish",
    "name": "ברניש",
    "content": "ברניש שכנה על הפרת, מצפון לעיר בבל. הגמרא מספרת שבית כנסת בבבל, שנבנה במקום שבו היה דניאל רגיל להתפלל, היה מרוחק שלוש פרסאות מברניש (עירובין כא, א; רש״י שם; דניאל ו, יא). המרחק, כ־11–14 קילומטרים, גדול מתחום שבת, אך אנשי ברניש הלכו אליו בשבת, מפני שלאורך הדרך היו חורבות שמבחינה הלכתית האריכו את גבול התחום. העיר הייתה מקומו של רבא מברניש (שבת כח, א; ראש השנה כו, ב ועוד).",
    "figures": ["דניאל", "רבא מברניש"]
  },
  {
    "id": "ginzak",
    "name": "גינזק",
    "content": "גינזק נזכרת במקומות רבים כמקום מרוחק מן המרכזים היהודיים שבארץ ישראל ובבבל. במסכת שמחות יב, ב היא נקראת \"גינזק של מרי\". הגמרא מזהה אותה עם גוזן שבמלכים ב יז, ו, אחד המקומות שאליהם הגלו האשורים את עשרת השבטים (יבמות יז, א). עוד מסופר שרבי עקיבא, שישב בארץ ישראל, ביקר בה ונשאל שם שאלות הלכה (עבודה זרה לד, א).",
    "figures": ["רבי עקיבא"]
  },
  {
    "id": "raftei",
    "name": "רפתי",
    "content": "מיקומה המדויק של רפתי אינו ידוע. הגמרא מזכירה אמוראים רבים שבאו ממנה, ולכן ברור שהייתה מוכרת בתקופת האמוראים, אף שאין בידינו זיהוי גאוגרפי בטוח שלה.",
    "figures": []
  },
  {
    "id": "hagronia",
    "name": "הגרוניא",
    "content": "הגרוניא שכנה לא רחוק מנהרדעא. היא נזכרת פעמים רבות בגמרא, דבר המעיד על היותה מרכז יהודי חשוב במשך דורות. הגמרא מזכירה את זקני הגרוניא, שנראה שפעלו בדור הראשון או השני של האמוראים (שבת יא, א). בין חכמיה נזכרים רב אלעזר מהגרוניא, אמורא מן הדור הרביעי (תענית כד, ב), ואבימי מהגרוניא, אמורא מן הדור החמישי (יבמות סד, ב).",
    "figures": ["רב אלעזר מהגרוניא", "אבימי מהגרוניא"]
  },
  {
    "id": "huzal",
    "name": "הוצל",
    "content": "הוצל שכנה על גדות הפרת, מדרום לנהרדעא. היה בה בית כנסת מפורסם, סמוך לבית מדרשו של עזרא הסופר, כפי שמסר רב שרירא גאון באיגרתו. הגמרא אומרת שלעתים השכינה שורה בבית הכנסת שבהוצל ולעתים בבית הכנסת שבנהרדעא הסמוכה (מגילה כט, א). במשך מאות שנים חיו בה חכמים גדולים, ובהם רבי יאשיה מהוצל, שפעל לאחר זמנו של רבי, ויוסף איש הוצל (פסחים קיג, ב).",
    "figures": ["עזרא הסופר", "רבי יאשיה מהוצל", "יוסף איש הוצל", "רב שרירא גאון"]
  },
  {
    "id": "harpania",
    "name": "הרפניא",
    "aliases": ["נהר פניה"],
    "content": "הרפניא, הקרויה גם נהר פניה (גיטין סה, ב), שכנה ליד מישן, אזור שנודע בריבוי ממזרים. בני הרפניא ובני מישן התחתנו ביניהם, ולכן התפשט פגם הייחוס גם בהרפניא (יבמות יז, א ורש״י). עולא, אמורא מן הדור השני, הצטער על כך שחברו רב המנונא היה בן הרפניא. לצד זאת הייתה זו עיר עשירה, שהפיקה פירות (עירובין יט, א), יין (גיטין סה, ב) וכדים מיוחדים (שבת קכז, א). לרבא היו קשרי מסחר עם אנשיה, והוא הזכיר את תושביה פעמים רבות (עבודה זרה עד, ב).",
    "figures": ["עולא", "רב המנונא", "רבא"]
  },
  {
    "id": "havil_yama",
    "name": "חביל ימא",
    "content": "חביל ימא היה אזור במערב בבל, ליד בורסיף (קידושין עב, א). הגמרא אומרת: \"חביל ימא היא התכלת של בבל\" — כלומר, ייחוס יושביו נחשב לטהור ביותר בבבל, וייחוסה של בבל עצמה נחשב לטהור ביותר מכל המקומות.",
    "figures": []
  },
  {
    "id": "harta_deargez",
    "name": "חרתא דארגיז",
    "content": "הגמרא מספרת שרב המנונא, אמורא מן הדור השלישי, הורה הוראה בחרתא דארגיז (עירובין סג, א). רש״י מביא שם את תשובת רב נטרונאי גאון, שלפיה חרתא הוא שם העיר וארגיז הוא שמו של אמגושי — כומר פרסי עובד אש — שבנה אותה (אסף תרפ״ט, עמ׳ 155). רב נטרונאי הוסיף שהעיר הייתה במרחק פרסה אחת, כ־4–5.2 קילומטרים, מסורא.",
    "figures": ["רב המנונא", "רב נטרונאי גאון", "ארגיז"]
  },
  {
    "id": "kafri",
    "name": "כפרי",
    "content": "כפרי שכנה בסביבת סורא (בבא מציעא ו, ב; עג, א). בנימין מטודילה כתב שהייתה במרחק חצי יום הליכה מחורבות מגדל בבל, ושלוש פרסאות — כ־12–15 קילומטרים — מבית הכנסת שבנה יחזקאל הנביא (מסעות בנימין, מהדורת אדלר עמ׳ מג). הגמרא מספרת שרב חסדא, אמורא מן הדור השני, לא הורה הלכה בפומבדיתא, עירו של רב הונא רבו; לכן עבר לכפרי והורה שם (עירובין סב, ב ורש״י). קודם לו חי בכפרי מר עוקבא, אמורא מן הדור הראשון, והיה לו בה בית דין (קידושין מד, ב).",
    "figures": ["בנימין מטודילה", "יחזקאל", "רב חסדא", "רב הונא", "מר עוקבא"]
  },
  {
    "id": "nahar_pekod",
    "name": "נהר פקוד",
    "content": "נהר פקוד הוא שמה של עיר שהייתה מרכז תורני בחלקה המרכזי של בבל, אם כי מקומה המדויק אינו ידוע; זהו גם שמו של נהר. פקוד נזכרת ביחזקאל כג, כג. בירושלמי מסופר על חנניה, בן אחיו של רבי יהושע, שעיבר שנה בבבל. רבי נתן, שביקש להעיר לו שעשה שלא כדין, קרא לפניו: \"כי מבבל תצא תורה ודבר ה׳ מנהר פקוד\", במקום הפסוק הנכון: \"כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים\" (ירושלמי סנהדרין א, ב; ישעיה ב, ג).",
    "figures": ["חנניה בן אחי רבי יהושע", "רבי נתן"]
  },
  {
    "id": "nitzivin",
    "name": "נציבין",
    "aliases": ["נוסייבין", "אכד"],
    "content": "נציבין, הקרויה כיום נוסייבין, מזוהה בתרגום יונתן לבראשית י, י ובבראשית רבה לז, ד עם אכד העתיקה, שעליה מלך נמרוד. היא שכנה בצפון־מערב בבל, באזור חדייב שבדרום־מזרח טורקיה, בקרבת נקודת המפגש של גבולות טורקיה, סוריה ועיראק. הגמרא מזכירה אותה כעירו של רבי יהודה בן בתירא, מן התנאים המפורסמים שפעלו בימי הבית השני (פסחים ג, ב). נציבין הייתה מרכז מסחרי גדול, ואחת משתי הערים — לצד נהרדעא — שבהן הפקידו יהודי בבל את מחצית השקל לקרבנות הציבור בבית המקדש, ומשם העלו אותה לירושלים (קדמוניות היהודים יח, 312). במשך מאות שנים עברה מיד ליד בין הרומאים לפרתים (קידושין עב, א).",
    "figures": ["נמרוד", "רבי יהודה בן בתירא"]
  },
  {
    "id": "neresh",
    "name": "נרש",
    "content": "נרש שכנה על צלע הר, כפי שנזכר בסוטה י, א ובעירובין נו, א וברש״י, סמוך לסורא. הישיבה בה נוסדה בידי רב פפא, אמורא מן הדור החמישי, בשנת דקי״ב, המצוינת במקור כ־352 למניינם. הוא עמד בראשה תשע־עשרה שנה, עד פטירתו בשנת ד׳קל״א, המצוינת במקור גם כ־871 למניינם (איגרת רב שרירא גאון, עמ׳ 549); לאחר מכן חדלה להיות ישיבה מובילה. שני ציוני השנים הלועזיים שבמקור אינם מתאימים זה לזה, ולכן הושארו כאן כלשונם. הגמרא מזכירה את נרש בקשר לנוסח של הסכם חכירת קרקע שיש חשש ריבית בו (בבא מציעא סח, א), וגם לסוג בד שיוצר בעיר (יומא סט, א; ביצה טו, א).",
    "figures": ["רב פפא", "רב שרירא גאון"]
  },
  {
    "id": "pum_nahara",
    "name": "פום נהרא",
    "content": "פום נהרא, כלומר \"פי הנהר\", הייתה עיר חשובה במרכז בבל ובה אוכלוסייה יהודית גדולה (חולין צה, ב). הגמרא קושרת במקומות רבים את רב כהנא לפום נהרא (קידושין פא, ב ועוד). לפי תולדות תנאים ואמוראים, חלק ג עמ׳ 847, מדובר באמורא מן הדור החמישי, תלמידו של רבא ורבו של רב אשי. הגמרא מספרת שתושביה סבלו מרדיפות של עמונים, תושבי הומניא הסמוכה, ועליהם דרשה את הפסוק: \"צוה ה׳ ליעקב סביביו צריו\" (קידושין עב, ב; איכה א, יז).",
    "figures": ["רב כהנא", "רבא", "רב אשי"]
  },
  {
    "id": "papunia",
    "name": "פפוניא",
    "content": "פפוניא הייתה עיר גדולה בבבל, סמוך לבגדד של ימינו. הגמרא מספרת שרב מתנא, אמורא מן הדור השני, ורב אחא בר יעקב, אמורא מן הדור השלישי, מסרו בה הוראות הלכתיות שלא הובנו על ידי השומעים (פסחים מב, א; בבא בתרא טז, א).",
    "figures": ["רב מתנא", "רב אחא בר יעקב"]
  },
  {
    "id": "ctesiphon",
    "name": "קטסיפון",
    "aliases": ["אקטיספון"],
    "content": "קטסיפון הייתה עיר עתיקה על גדת החידקל, כעשרים וחמישה קילומטרים מדרום־מזרח לבגדד. בגדה המערבית שכנו מחוזא ובי ארדשיר, ואילו קטסיפון הייתה מולן בגדה המזרחית (עירובין נז, ב). משום כך כתבו תוספות שאין היא נחשבת חלק מארץ בבל לעניין ההלכות הנוגעות לבבל: בבל מוגדרת כשטח שבין שני הנהרות, על פי תרגום יונתן לבראשית י, י ובראשית רבה לז, ה (תוספות גיטין ו, א ד״ה ומבי). לפי מקורות אלה היא זלנה שבפסוק, ואילו רב יוסף זיהה אותה עם רסן שבפסוק (יומא י, א; תוספות ישנים שם). במשך יותר משמונה מאות שנה הייתה בירת הממלכה הפרתית ואחר כך הססאנית, ובה קהילה יהודית גדולה. לרב היה תלמיד משם, רבי חייא מקטוספאה (ביצה לח, ב).",
    "figures": ["רב יוסף", "רב", "רבי חייא מקטוספאה"]
  },
  {
    "id": "shekhantziv",
    "name": "שכנציב",
    "content": "יש המזהים את שכנציב על גדות החידקל, מדרום־מזרח למחוזא. רבי הורה לבניו שלא לגור בה, מפני שתושביה ליצנים (פסחים קיב, ב). נראה שהמצב השתנה בדורות מאוחרים יותר: לאחר חורבן נהרדעא עבר רבה בר אבוה, אמורא מן הדור הראשון, לגור בעיר ופתח בה ישיבה (איגרת רב שרירא גאון, עמ׳ 546). רבא, אמורא מן הדור הרביעי, הביא כמה קינות חכמה שהיו נשות העיר אומרות בעת לוויית המת (מועד קטן כח, ב; רבנו חננאל שם).",
    "figures": ["רבי", "רבה בר אבוה", "רבא"]
  },
  {
    "id": "tadmur",
    "name": "תרמוד",
    "aliases": ["פלמירה"],
    "content": "תרמוד, הידועה כיום כפלמירה, הייתה עיר עצמאית בנוה מדבר שעל דרך מסחר חשובה, בשטח סוריה של ימינו. היא נבנתה בידי שלמה המלך (מלכים א ט, יח; דברי הימים ב ח, ד), ונחרבה בשנת ד׳ל״ג, היא 273 למניינם, בידי הקיסר אורליאנוס. בשנת ד׳י״ט, היא 259 למניינם, מלך בה אודינתיאס, הקיסר שהחריב את נהרדעא. אשתו זנוביה, \"זנביה מלכתא\", נזכרת בירושלמי כמי שאמרה לחכמים: \"בוראכם רגיל לעשות לכם ניסים\" (תרומות ח, ד). תושביה התפרנסו ממכירת עצי הסקה בשווקים, ונשארו בהם גם לאחר שאחרים חזרו לבתיהם בערב; לכן נקבע זמן הדלקת נר חנוכה \"עד שתכלה רגל התרמודים מן השוק\" (שבת כא, ב). בשנת ד׳תתק״ל ביקר בה בנימין מטודילה וסיפר שהייתה מוקפת חומה ובה אלפיים יהודים גיבורי מלחמה (אוצר מסעות, עמ׳ 30). הגמרא מורה שלא לקבל גרים מתרמוד, מפני שאף שהתושבים רואים עצמם כלא־יהודים, רבים מהם היו יהודים ממזרים (יבמות טז, ב).",
    "figures": ["שלמה המלך", "אורליאנוס", "אודינתיאס", "זנוביה", "בנימין מטודילה"]
  },
  {
    "id": "babylonia_region",
    "name": "בבל",
    "type": "אזור",
    "content": "בבל היא החלק במסופוטמיה המקביל בקירוב לעיראק של ימינו. גבולותיה הגאוגרפיים העיקריים הם הפרת במערב והחידקל, הקרוי בתלמוד דיגלת, במזרח. מקורותיהם של שני הנהרות בטורקיה של ימינו, והם זורמים בדרך מתפתלת דרומה ומזרחה דרך עיראק, עד שהם מתאחדים בדרום־מזרח המדינה ונשפכים למפרץ הפרסי. מסופוטמיה היא מילה יוונית שפירושה \"השטח שבין הנהרות\". אפשר לחלק את השטח שביניהם לשלושה: חלק צפון־מערבי רחב, חלק מרכזי צר, וחלק דרום־מזרחי שרחבו גדול תחילה והולך וקטן עד לאיחוד הנהרות. כאשר הגמרא אומרת שייחוס בני בבל טהור (קידושין עא, ב), היא מתכוונת לחלקה המרכזי של בבל, שאת גבולותיו הגמרא עצמה מגדירה שם ובעב, א.",
    "figures": []
  },
  {
    "id": "adiabene",
    "name": "חדייב",
    "aliases": ["אדיבנה"],
    "type": "אזור",
    "content": "חדייב הייתה ממלכה עתיקה בצפון בבל, באזור דרום־מזרח טורקיה של ימינו. היא קרויה בפסוק \"חבור\" (מלכים ב יח, יא; קידושין עב, א), והייתה מאזורי גלות עשרת השבטים בידי אשור (מלכים ב יז, ו; יבמות טז, ב–יז, א). לפני חורבן הבית השני התגיירו הלני מלכת חדייב ובנה המלך מונבז (קדמוניות היהודים ל, ב, א), והם תרמו מתנות חשובות לבית המקדש (משנה יומא לז, א).",
    "figures": ["הלני המלכה", "מונבז"]
  },
  {
    "id": "media",
    "name": "מדי",
    "type": "אזור",
    "content": "מדי הייתה, בימי כורש, ממלכה אחת עם פרס; לכן מוזכרות מדי ופרס יחד פעמים רבות באסתר ובדניאל. לעתים כללה מדי את צפון־מערב איראן, מזרח טורקיה, ארמניה ואזרבייג׳ן של ימינו. אשור הייתה ממערב לה, פרתיה במזרחה, בבל בדרום־מזרחה וארמניה בצפון־מערבה. בירתה הייתה אחמתא שבספר עזרא ו, ב, היא חמדאן של ימינו (קידושין עב, א). הגמרא קובעת שרק מיעוט מתושביה היו פסולי ייחוס. במדרש נאמר על יופייה: \"עשרה חלקים של נוי בעולם, תשעה במדי\" (אסתר רבה א, יז).",
    "figures": ["כורש"]
  },
  {
    "id": "maysan",
    "name": "מישן",
    "aliases": ["מישון"],
    "type": "אזור",
    "content": "מישן הייתה אזור מדרום־מזרח לבבל, ממזרח לנקודת מפגש הפרת והחידקל. \"רחובות עיר\" שבבראשית י, יא מזוהה עם \"פרת דמישן\" (יומא י, א). ייחוס יושביה נחשב גרוע אף משל עילם (קידושין עא, ב; עב, א), ובמדרש נאמר: \"עשרה קבין עזות ירדו לעולם, תשעה נטלה מישן\" (קידושין מט, ב). למרות זאת התגורר שם מר עוקבא ממישן, אמורא מן הדור השישי (שבת לז, ב).",
    "figures": ["מר עוקבא ממישן"]
  },
  {
    "id": "elam",
    "name": "עילם",
    "type": "אזור",
    "content": "עילם הייתה ממלכה עתיקה בדרום־מזרח איראן של ימינו, במחוזות ח׳וזסתאן ואילם, ממזרח לבי חוזאי. כבר בימי הבית הראשון היא נכללה במלכות פרס ומדי (ירושלמי תענית א, א), ושושן הבירה, עיר מלכותו של אחשורוש, שכנה בה (דניאל ח, ב). הגמרא קובעת שרוב אנשי עילם פסולי ייחוס (קידושין עא, ב), ובאותה מסכת נאמר: \"עשרה קבין גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם\" (מט, ב).",
    "figures": ["אחשורוש"]
  }
]