נתוני מפה: Natural Earth · רקע לוויין: Sentinel-2 cloudless (EOX, CC BY 4.0)
המפה והמסמך פורסמו לעיון הציבור ולקבלת הערות — רמת הדיוק טעונה שיפור, ואין להסתמך עליהם למעשה.
יש לכם הערות/הארות על הגבולות הכלולות בתוסף, או שברצונך להעשיר את התוכן בו - נשמח אם תכתבו לנו - למייל: גבולות@מייל.קום (= כתבו בשורת המייל כך בדיוק - בעברית). תזכו למצוות!
נלווה למפה "גבולות ארץ ישראל לפי השיטות". כל טענה במסמך הוצלבה בין כמה מקורות, וטענות שלא עברו אימות סומנו בפירוש. הקואורדינטות משוערות ונועדו להמחשה בלבד, ואין לראות במסמך הכרעה הלכתית.
מקור: בראשית טו, יח: "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת"; וכן דברים א, ז; יא, כד ("מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן").
ההבטחה המקסימלית, הכוללת את ארצות עשרת העממים — ובהם קיני, קניזי וקדמוני שלא נכבשו מעולם. תחום זה לא נתקדש הלכתית: "עתידין להתקיים לעתיד לבוא" (רמב"ן עה"ת; ספרי דברים). רוב המפרשים מזהים את "נהר מצרים" עם הנילוס (הזרוע הפלוסית המזרחית), ויש שזיהו גם כאן את ואדי אל־עריש.
מקור: במדבר לד, א–יב; והשוו יחזקאל מז, טו–כ (גבולות דומים לעתיד לבוא); רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"ז.
"ארץ כנען לגבולותיה" שנצטוו ישראל בערבות מואב: נחל מצרים, קדש ברנע ומעלה עקרבים בדרום; הים הגדול במערב; הר ההר, לבוא חמת, צדד וחצר עינן בצפון; ומחצר עינן דרך שפם וריבלה אל כתף ים כנרת קדמה, הירדן וים המלח במזרח. עבר הירדן אינו כלול. זהו התחום שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה — ומחלוקת הראשונים אם קידשה לשעתה בלבד או אף לעתיד לבוא.
מקור: תוספתא שביעית פ"ד; ספרי עקב נא; ירושלמי שביעית פ"ו ה"א; כתובת רחוב — פסיפס בית הכנסת בתל רחוב (המאות הו'–הז'), העדות האפיגרפית הקדומה ביותר לנוסח הברייתא; משנה שביעית ו, א; גיטין ז:–ח.; רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"ה–ה"ט.
התחום שהחזיקו עולי בבל בימי עזרא ונתקדש קדושה שנייה שקידשה לשעתה ולעתיד לבוא. גבולו הצפוני באכזיב וראש הנקרה, באלכסון דרך הגליל העליון לפניאס, כולל הגולן והבשן עד תחום בוצרה ורצועה בעבר הירדן עד מול יריחו; בדרום עד "פרשת אשקלון" — ואשקלון עצמה על הקו, מחוץ לתחום. בתוך התחום נותרו מובלעות שלא נתקדשו: בית שאן, קיסרין (מגדל שרושן), בית גוברין וכפר צמח שהתירן רבי ("התיר רבי בית שאן" — חולין ו:), וסוסיתא — תחום נכרי שבתוכו עיירות אסורות. הרצועה שבין תחום עולי בבל לגבול עולי מצרים — "מכזיב ועד הנהר ועד אמנה" — דינה: נאכל אבל לא נעבד (משנה שביעית ו, א). את קו הצפון של עולי בבל שרטט י' אליצור: מאכזיב דרך נחל געתון ורמיה אל הליטאני, ומשם דרך עמק עיון אל שיפולי החרמון.
מקור: יחזקאל מז, יג–כ; מח.
קו המתאר קרוב לגבולות מסעי — "חצר עינן גבול דמשק" בצפון, "מתמר עד מי מריבות קדש" בדרום — אך החלוקה שונה בתכלית: רצועות שבטים מקבילות ממזרח למערב, תרומת הקודש והנשיא במרכז, ועבר הירדן אינו כלול כלל.
מקור: מלכים א ח, סה ("מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם"); שמואל ב ח.
התחום ההיסטורי שבשלטון ישיר בשיא הממלכה — כולל עבר הירדן (עמון, מואב, אדום עד עציון גבר), ארם דמשק וארם צובה; אזור השפעה עד תפסח שעל הפרת.
מקור: ספרי עקב נא; גיטין ח.; רמב"ם הל' תרומות פ"א ה"ב–ה"ד.
ארם צובה וארם דמשק, שכבש דוד קודם שהושלם כיבוש ארץ ישראל עצמה (היבוסי עדיין ישב סמוך לירושלים) — וכדרשת הספרי: "סמוך לפלטורין שלך לא הורשת, ואתה הולך וכובש ארם נהריים וארם צובה?!". לכן דינו "כיבוש יחיד" שאינו ככיבוש רבים — לא משום פגם חלילה במלחמות דוד, אלא מפני סדר הכיבוש ותוקפו לקדש את השטח; והראשונים נחלקו בטעם: רש"י (גיטין ח:) — שכבש שלא בהסכמת כל ישראל, והרמב"ם — שקדם להשלמת כיבוש הארץ. סוריא "אינה כארץ ישראל לכל דבר ולא כחו"ל לכל דבר": חייבת בתרו"מ מדבריהם, והקונה בה קרקע כקונה בסביבות ירושלים.
| ראשון | הר ההר | לבוא חמת | נחל מצרים | מקור |
|---|---|---|---|---|
| תרגום יונתן / ירושלמי | "טורוס אומנוס" — הרי אמנוס (הרי נור), דרום טורקיה | אנטיוכיה | — | תרגומים לבמדבר לד |
| רש"י | הר ההר שבמקצוע הצפונית־מערבית הוא "טורי אמנון" של התרגום, "תקוע בים" | אנטיוכיה (כתרגום) | הנילוס (גיטין ז:) | גיטין ח. ד"ה איזוהי ארץ; גיטין ז: |
| רס"ג | — | — | ואדי אל־עריש (בתרגומו) | תפסיר רס"ג |
| רמב"ם | "הר בניאס" — הגבול הצפוני למעשה נסוג לאזור בניאס | — | — | פיה"מ שביעית ו, א (כתבי היד); תשובות הרמב"ם סי' קכז |
| כפתור ופרח (ר' אשתורי הפרחי, ה'פ"ב) | ג'בל אל־אקרע — כ־12 ק"מ מדרום לשפך האורונטס, 35 ק"מ מדרום־מערב לאנטיוכיה | סביבת אנטיוכיה | ואדי אל־עריש | כפתור ופרח פרק י"א |
| רדב"ז | — | — | ואדי אל־עריש — והאומר נילוס טועה | שו"ת רדב"ז ח"ד סי' ל |
| רד"ק והגר"א | — | — | הנילוס | רד"ק; ביאור הגר"א |
| ר"ש סיריליאו | ההר שמצפון לבתרון, סמוך לטריפולי (= ראס א־שקה) | לבוה שבבקעת הלבנון | ואדי אל־עריש | פירושו לירושלמי שביעית פ"ו ה"א |
| אדמת קודש | רכס הר הלבנון ממזרח לביירות (אזור כפר חמאנה) | — | — | אדמת קודש פ"א |
הערות: - מחלוקת רש"י והרמב"ם על הגבול הצפוני היא המחלוקת המרכזית: לרש"י והתרגומים תחום עולי מצרים מגיע עד דרום טורקיה של ימינו; לרמב"ם (לפי כתה"י המדויק של פירוש המשנה) ההר שבצפון הוא הר בניאס, והגבול ההלכתי הנוהג נמוך בהרבה. - הכפתור ופרח, ראשון חוקרי ארץ ישראל ההלכתיים, סייר בעצמו בארץ ובגבולותיה; זיהויו את ג'בל אל־אקרע הוא שיטת ביניים. - מהר"ם חאגיז ("שפת אמת", תצ"ח) והיעב"ץ (מור וקציעה) קבעו שהגבולות למצוות יישוב ארץ ישראל הם כגבולות עולי מצרים (רמת ודאות: בינונית — מבוסס על מקור משני).
פסק כברייתא דתחומין למצוות התלויות בארץ. עכו עצמה — חציה בארץ וחציה בחו"ל (הרחוב המזרחי בקדושת הארץ), וכזיב הגבול צפונה — ויסוד הדברים בירושלמי (גיטין פ"א) ובתוס'. (רמת ודאות: בינונית־גבוהה)
הל' ארץ ישראל סי' ב; ירושלמי גיטין פ"א; תוס' גיטין ז:.
מגדולי חכמי ירושלים ותָרֵי הארץ במאה הי"ט. אימץ את זיהויי הכפתור ופרח: הר ההר = ראס א־שקה, נחל מצרים = ואדי אל־עריש. זיהוייו התקבלו במפות ארץ ישראל התורניות המקובלות עד היום. (רמת ודאות: גבוהה)
בגבול הדרומי כתב (פרק א, "גבולי ותחומי הארץ"): "וכפי משמעות הפסוקים מקצה ים המלח קדמה — מוכח שחוט הגבול הלך לדרום מזרחית ים המלח", וזיהה את מעלה עקרבים במעלה הגדולה "מלא סלעים גדולים ומסוכן לעבור" שבדרך מעמק הגור אל העיר חנזירי (ג'בל חנזירה; כיום א־טייבה שבמחוז כרך, ירדן, ~31.06N 35.60E) — כלומר ממזרח לערבה, בדרום־מזרח ים המלח — ומשם חוט הגבול פונה מערבה דרך הגור, ואדי אלפיקרי (ואדי פיקרה — נחל צין) על פני הר מאדורא (הר מדורה), אל מדבר צין ("אצאצמי" — רמת עזאזמה), קדש ברנע (מפגש ואדי גאעין–ואדי בירעין) ועצמון ("ואדי קיסיימי" — קוסיימה). (רמת ודאות: גבוהה — נקרא מלשון הספר עצמו, עמ' כד–כו במהדורת לונץ)
חלק על קו החזון איש וקבע שכל הגליל והגולן בתוך תחום עולי בבל: הגבול הצפוני עובר בסולמה של צור (ראש הנקרה) ומשם לפניאס. לשיטתו נהריה, צפת וכל הגליל העליון חייבים בשביעית מדינא — וכך נוהגים בפועל רוב החקלאים בצפון. (רמת ודאות: גבוהה)
ספר ארץ ישראל פ"ג.
בדעת הרמב"ם כתב (ס"ק לב) למתוח קו מכזיב צפונה "עד כנגד אמנום" — ומה שמחוץ לקו לא כבשו עולי בבל; וברצועת עכו–כזיב הנהיג חומרות מספק ("אין אנו בקיאין ברצועה זו"). עוד כתב (ס"ק יח–יט) שאי אפשר "לחתוך קווים מדויקים במפה". על פי זה נוהגים למעשה בשמיטה ברצועה שמצפון לקו עכו — ראש הנקרה ונהריה — כחוץ לתחום עולי בבל, והוא "קו החזון איש" הנוהג עד היום. דיוק שהעלה האימות: החזו"א לא "התיר" את הגליל המערבי כחו"ל גמור — בין עכו לאכזיב הנהיג חומרות מספק, והלשון הרווחת "קו רוחב עכו" היא ניסוח מעשי מאוחר ולא לשונו. (רמת ודאות: גבוהה לתוכן; הניסוח דויק בסבב השלישי)
המחלוקת המעשית העיקרית לשמיטה בדורנו. ארבעה קווים עיקריים, מן המקל אל המחמיר:
דעות נוספות בקצוות: ר' טוקצ'ינסקי זצ"ל (מעלה עקרבים = עקבה), הרב מרדכי אליהו זצ"ל והרבנות הראשית — הערבה ואילת בתוך התחום, ושם מופעל היתר המכירה; ובדעת הרמב"ם יש שמתחו קו מאילת לאורך קו רוחב 29.5 עד הנילוס, כך שפוסטאט — מקום מגורי הרמב"ם — בתוך התחום (הרב חיים שטיינר, "טובה הארץ"). זיהוי מעלה עקרבים עצמו שנוי: ג'בל חנזירה שבדרום־מזרח ים המלח (תבואות הארץ), נקב א־צפא / מעלה עקרבים של ימינו שבדרום־מערבו (המקובל; משנת יוסף), או עקבה (טוקצ'ינסקי).
מקור מרכזי להשוואת הקווים: גיליון "מפות הילכתא" (בית המדרש להלכה בהתיישבות, אדר תשפ"ב), המשרטט את חמשת הקווים על מפה אחת.
| ציון דרך | זיהוי | קואורדינטות | שיטה |
|---|---|---|---|
| נחל מצרים | ואדי אל־עריש | 31.13N, 33.80E | רס"ג, כפתור ופרח, רדב"ז, תבואות הארץ, מפת מידבא |
| נחל מצרים | הזרוע הפלוסית של הנילוס | 31.03N, 32.55E | רש"י, התרגומים, רד"ק, הגר"א |
| נהר מצרים (בהבטחה) | הנילוס | — | רש"י ורוב המפרשים |
| קדש ברנע | עין קודיראת / עין קדיס | 30.65N, 34.42E | הזיהוי המקובל |
| מעלה עקרבים | נקב א־צפא (דרום־מערב ים המלח) | 30.87N, 35.10E | הזיהוי המקובל; משנת יוסף |
| מעלה עקרבים | המעלה מן הגור אל חנזירי / ג'בל חנזירה (דרום־מזרח ים המלח; כיום א־טייבה, ירדן) | 31.04N, 35.54E | תבואות הארץ |
| הר ההר | ראס א־שקה (צפון לבנון) | 34.30N, 35.66E | ר"ש סיריליאו, תבואות הארץ |
| הר ההר | ג'בל אל־אקרע | 35.95N, 35.97E | כפתור ופרח |
| הר ההר | הרי אמנוס (הרי נור) | 36.80N, 36.35E | תרגומים, רש"י |
| הר ההר | הר בניאס | 33.25N, 35.69E | רמב"ם (פיה"מ) |
| הר ההר | רכס הר הלבנון ממזרח לביירות (חמאנה) | 33.83N, 35.73E | אדמת קודש פ"א |
| לבוא חמת | דרך נהר אל־כביר (שפכו ~34.63N) — שיטת ביניים | 34.63N, 35.98E | הובא אצל י' אליצור |
| לבוא חמת | לבוה (בקעת הלבנון) | 34.19N, 36.35E | המצמצמים |
| לבוא חמת | אנטיוכיה | 36.20N, 36.16E | תרגומים, רש"י |
| צדד | סדד, סוריה | 34.31N, 36.92E | מקובל |
| חצר עינן | אל־קרייתין | 34.23N, 37.24E | מקובל; "גבול דמשק" (יחזקאל מז) |
| חצר עינן | סביבות תדמור | 34.55N, 38.28E | המרחיבים |
| אכזיב (כזיב) | תל אכזיב | 33.05N, 35.10E | גבול עולי בבל |
| סולמה של צור | ראש הנקרה | 33.09N, 35.11E | טוקצ'ינסקי |
| קו החזון איש | קו רוחב עכו | 32.92°N | חזו"א שביעית ג |
| פניאס | בניאס | 33.25N, 35.69E | ברייתא דתחומין |
| בוצרה | בוסרא א־שאם | 32.52N, 36.48E | "טרכונא דבתחום בוצרה" |
| נמרין | תל נמרין (מול יריחו) | 31.90N, 35.62E | קצה עולי בבל בעבה"י |
| אשקלון | תל אשקלון | 31.66N, 34.55E | "פרשת אשקלון" — מחוץ לתחום |
| קיסריה | מגדל שרושן | 32.50N, 34.90E | מובלעת שלא נתקדשה |
| בית שאן | בית שאן | 32.50N, 35.50E | "התיר רבי בית שאן" |
| סוסיתא | היפוס | 32.78N, 35.66E | מובלעת שלא נתקדשה |
| נהר פרת (זאוגמה) | בלקיס, טורקיה | 37.05N, 37.88E | קצה גבול ההבטחה — נקודת הקִרבה המרבית של הנהר לחוף, סמוך ל"ברך" הפונה דרומה |
| נתון | סטטוס |
|---|---|
| זוויות חיפוש | 5 |
| מקורות שנקראו במלואם | 15 |
| טענות שחולצו | 31 |
| טענות שאושרו בהצלבה | 9 |
| טענות שהופרכו | 1 ("החזו"א התיר את כל הגליל המערבי כחו"ל גמור" — לא מדויק; הנהיג חומרות ספק) |
| טענות שלא אומתו והושמטו | 1 |
סבב QA שני (הצלבה נוספת על 11 טענות המפה): בעקבותיו נוספו למפה שכבות יחזקאל, ממלכת דוד ושלמה ותחום סוריא.
סבב QA שלישי (בדיקה מעמיקה מול לשונות המקורות): - הוכרע ייחוס נחל מצרים: הרדב"ז (שו"ת ח"ד סי' ל) זיהה דווקא את ואדי אל־עריש — והאומר נילוס טועה; שיטת הנילוס היא של רש"י (גיטין ז:), התרגומים, הרד"ק והגר"א. השכבה תוקנה בהתאם. - תוקנה רשימת המובלעות: הערים שהתיר רבי — בית שאן, קיסרין, בית גוברין וכפר צמח; סוסיתא תחום נכרי; אשקלון עיר גבול מחוץ לתחום. - דויק קו החזון איש: לשונו — קו מכזיב צפונה "עד כנגד אמנום" (ס"ק לב) וספק ברצועת עכו–כזיב; "קו רוחב עכו" הוא הניסוח המעשי המאוחר. - דויק ציון רש"י: ד"ה "איזוהי ארץ" (גיטין ח.), והמילה "אמנוס" בתרגום ולא ברש"י. - הר בניאס לרמב"ם נתמך גם בתשובות הרמב"ם סי' קכז — והמקור צוין כך. - נוספו זיהוי אדמת קודש (הר ההר ברכס הר הלבנון) ומקורות ראשוניים לפאת השולחן. - זיהוי סיריליאו אושש: לשונו — ההר "סמוך לטריפולי, מצפון לבתרון" (פירושו לירושלמי שביעית פ"ו ה"א), התואם את ראס א־שקה.
שיטת הגר"א נבדקה — שיטתו נוגעת לזיהוי נחל מצרים (נילוס) ולציור הארץ ביהושע, ולא נמצאה שיטת גבולות גאוגרפית עצמאית; לכן אינה שכבה נפרדת.
סבב חמישי — תיקונים בעקבות הערות הציבור (תמוז תשפ"ו): - אושרה הערת מעיר על קו תבואות הארץ: נבדק בלשון הספר עצמו (עמ' כד–כו, מהדורת לונץ, סריקת HebrewBooks) — "חוט הגבול הלך לדרום מזרחית ים המלח", ומעלה עקרבים לשיטתו הוא המעלה מן הגור אל העיר חנזירי (ג'בל חנזירה; כיום א־טייבה שבירדן), ממזרח לערבה — ולא נקב א־צפא שבדרום־מערב ים המלח כפי שצויר קודם. הקו תוקן בהתאם (וכך מצויר גם בגיליון "מפות הילכתא" של בית המדרש להלכה בהתיישבות). - הופרדה שיטת המשנת יוסף משיטת תבואות הארץ: נטען שהמשנת יוסף פסק כאדמת קודש — הבדיקה העלתה שבירר להלכה דווקא כקו תבואות הארץ, אלא שזיהה את מעלה עקרבים במעלה עקרבים של ימינו (דרום־מערב); ואילו בד"ץ העדה החרדית, שסמך על שיטתו מעיקר הדין, חושש למעשה גם לחומרת אדמת קודש — ומכאן הערבוב. במפה הופרדו שתי השיטות לשתי שכבות, ותואר יחס הבד"ץ לשתיהן. - אורגנו הקטגוריות מחדש לפי נושא ולא לפי תקופה (הראשונים לא באו לחלוק על חז"ל אלא לזהות את ציוני הגבול): תחומי הארץ במקרא ובחז"ל; זיהויי הגבול הצפוני; הגבול הצפוני למעשה; הגבול הדרומי למעשה. שכבת "נחל מצרים = הנילוס" הועברה לקבוצת הגבול הדרומי, ושכבת השמות הערביים פוצלה לדרום ולצפון.
סבב רביעי — תחקיר עומק רב־שלבי (עשרות חיפושים מקבילים עם אימות צולב לכל טענה): אישש פה־אחד את זיהויי הר ההר, את שני זיהויי נחל מצרים ואת שלוש שיטות הדרום שבמפה; והוסיף — הקואורדינטה המדויקת של חמאנה (אדמת קודש), זיהוי הביניים של לבוא חמת דרך נהר אל־כביר, קו רוחב 29.5 בדעת הרמב"ם, שלושת זיהויי מעלה עקרבים, וקו עולי בבל המפורט של י' אליצור (געתון–ליטאני–עמק עיון). מקורות מרכזיים שאומתו: פניני הלכה "העם והארץ" ג, יד–טו; מאמרי י' אליצור; מפת מכון התורה והארץ; מאמר הרב יוסף אפרתי (ביהמ"ד להלכה בהתיישבות).